רשמי טעימת אורך של "לנון" – הבלנד מבוסס הזינפנדל של סוסון ים; מהיקבים הבודדים בישראל שמייצרים יין מזן זה.
יקב סוסון ים עורך ביקב טעימות יין ומכירה לקראת פסח 2022.בשתי השבתות הקרובות: 2.4.2022 ו- 9.4.2022. הטעימה הזו היא רק "תרוץ"…
זינפנדל הוא אחד מאותם זנים אירופאים שנדדו והצליחו יותר במדינות העולם החדש, מאשר במקור. למרות שמקורו של הזן הוא בקרואטיה, משם הוא ככל הנראה נדד לאיטליה והשתקע בפוליה, הוא מצליח הרבה יותר בקליפורניה שבארצות הברית, מאשר בכל מקום אחר. זנים דומים שעשו "נדידה" הם כמובן הטנאט והמלבק שנדדו לדרום אמריקה, ובדרך חזרה – ממערב למזרח – האמרלד ריזלינג שמצא את דרכו לארץ הקודש. (אוקיי – זו בדיחה).
למה הצליח הזינפנדל כל כך בארה"ב דווקא, ובקליפורניה, שבה הפך כמעט ל'ענב הלאומי'? אני לא יודע. האמת היא שהוא ידע עליות ומורדות: מזן נטוע בשפע, הודות לראשוני הכורמים בני דרום-איטליה, הוא כמעט ונעקר כולו כאשר האמריקאים נחשפו ליכולות של המרלו והקברנה סוביניון. אומרים שרק ה" זינפנדל הלבן" – סוג של יין רוזה חצי-מתוק-בחצי-מחיר אמריקאי – הציל את הכרמים, עד שבאו Turley, Ridge, Rosenblum ואחרים, והראו שאפשר לעשות ממנו יין אדום טוב ו'רציני'. אני די משוכנע שהעובדה שהוא מפולפל וחומצי וזה שהוא מקבל היטב טעמים מתקתקים מחביות אמריקאיות לא עשו לו שם רע.
בארץ? הוא פחות מצליח. גם כאן הייתה לו היסטוריה מפוקפקת, בשנות הרוזה-גרנאש העליזות ודווקא כיין אדום, אבל עיקר העשייה של היקבים הגדולים היא עשיית רוזה או יין סמוק. מהיקבים הבינוניים אפשר להזכיר את דלתון, עם יין זני מענבים מספסופה, ויקבים קטנים כמו צפרירים או אסף (האחרון עושה גם כן 'רוזה'). וסוסון ים.
זאב דוניה הוא אולי היינן היחיד בארץ שהיה ונשאר נאמן לזן הקפריזי הזה: זה היה אחד הזנים הראשונים שהוא נטע בכרם שלו ב'בר גיורא' בשנת 2000. אחרי טיול בקליפורניה, במחיצת ידידו מיכאל (מימי) בן יוסף, הוא התאהב בזן והחליט לעשות ממנו יין גם בישראל.
"לנון" של סוסון ים הוא לא יין זני וכמעט מעולם לא היה יין כזה. דוניה מערבב אותו כמו בכרמים של קליפורניה, עם פטיט סירה ומורוודר. כך הוא יכול למתן ולו במעט את החומציות ואת ריכוז הטעמים (לא שלפטיט סירה חסר משהו, אבל כנראה שהסינרגיה טובה) ולייצר יין שהוא מהיינות הגבוהים של היקב, ומהפופולריים שלו. דוניה עושה שימוש בעיקר בעץ ישן ורק לעיתים רחוקות יחסית הוא משתמש בעץ אמריקאי. אני רוצה להמר שלו היה קצת יותר מהעץ "הזה" בבלנד, היה מתקבל משהו שמזכיר יותר את היינות הקליפורניים. כרגע זה משהו איטליה (פרימיטיבו) וקליפורניה, שהוא – למרבה השמחה – מקומי ושונה לגמרי.
ערכנו טעימת אורך קצרה של כמה מהיינות ובה ניכרים (לפחות) שני הדברים הבאים:
1. הזן אכן מתובל ומפולפל, וחומצי.
2. השנים 2009 – 2011 – דומות מאוד זו לזו (היו שתיהן קרירות), ממש כשם ש- 2010 – 2012 היו דומות זו לזו. 2018 נראית כמו שנה טובה, ממש כמו ש- 2015 היא פחות.
סוסון ים לנון – רשמי טעימה
לנון 2009
מכיל 85% זינפנדל, עם פטיט סירה ומורוודר: תות ופטל על רקע של מעט עץ. חומציות מצוינת, רעננה ועוצמתית. מעט פטריות פורצ'יני, ש"סוגרות" אל היין. נשאר יציב ויפה בכוס ובבקבוק. (91) לשתות – 2024.
לנון 2010
75% זינפנדל. יותר 'סגול' מהיין הקודם, עם משהו רך יותר לכל אורכו. יש בו עדיין טעמי דובדבנים, אבל הוא מריח ונטעם יותר 'מתוק'. החומציות טובה והטענינים מעט בשלים. (90). לשתות.
לנון 2011
מאוד ארומתי: דומה ל- 2009 אבל יותר כבד. חומציות מצוינת וטאנינים בעלי נוכחות יפה. יין עם עוצמה מצוינת, חומצי, חריף ומתובל. (92) לשתות – 2025.
לנון 2012
השנה הייתה חמה יותר, אבל לא הצליחה לפגוע ביין. כאן יש זינפנדל במיטבו, עם עושר רב של פירות אדומים, עם חומציות גבוהה וחריפות של ממש. זהו יין סמיך וטאני עם אף שהיה פחות ארומתי מקודמו, אבל עם נוכחות נפלאה בפה. (93). לשתות – 2025.
לנון 2014
הפה עגול וטוב, לא כל כך מתובל כמו הקודמים, אבל חומצי. זהו יין יבש, שהייתי שמח לקבל בו יותר מורכבות, (89)
לנון 2015
(80% זינפנדל) הפה רך, עם ארומות ירקרקות – פרופיל מוכר מהשנה הזו. טאנין חזק וסיומת שמזכירה קצת תה. (89)
לנון 2017
האף עגול, כהה ומתקתק – מה שעושה חבית אמריקאית, גם אחרי חמש ושש שנים. הפה חלק, מתובל ולא עמוס, בעל מבנה בינוני, רגוע וטוב. הסיומת טאנית וחומצית. (91) 2023 – 2028.
לנון 2018
פה מתובל, אבל חלק וממש קטיפתי. הסיומת טאנית ומחזירה אותך בקלות רבה לאופי היינות. הסיומת חומצית וחריפה, עם פרי אדום, ארוך ועשיר. (92) 2023 – 2028.