כמה יינות מעניינים מהיום השני של תערוכת סומליה 2015, ובין השאר שאטו גולן, סרדיניה, גראפה ביבוא של שקד וביבוא של ישרקו ועוד ועוד
אבל אפתח דווקא במשהו שלא קשור בטעימות יין: רמי ובטינה נעמן, מיקב נעמן, החליטו להרים מיזם חדש שאותו הם מכנים "יין נטו". הכוונה, אומר רמי, היא לגבש יקבים שמוכנים להתחייב על ייצור יין עם מינימום מניפולציות ותוספים, כחלק מתפיסת עולם ולא רק תפיסה שיווקית: "לשמר את נתוני הבציר בענבים כדי לבטא את הטרואר, את שנת הבציר הייחודית, את תכונות זן הענבים". בין השאר הרעיון הוא שקיפות כלפי הצרכן, שידע מה יש ביין ומה עשו כדי לייצר אותו, אם כבר עשו משהו שחורג מהמינימום הדרוש (והתקני כמובן) כדי להפיק אותו.
הציניקנים שביננו יגידו שמיזמים כאלה או אחרים קמים ונונפלים בעולם היין חדשות לבקרים. מצד שני, אני חושב שזו פעם ראשונה, שבה לא מדובר בקיבוץ שיווקי של מספר יקבים, אלא קיבוץ תפיסתי. לא מדובר בשיווק של יין כקבוצה אלא יצירת קבוצת יקבים – מן הסתם רובם ככולם יהיו יקבי בוטיק קטנים. לא כאן המקום להכנס לכל התוכנית – מה גם שאני לא בטוח שהיא מגובשת דיה – אבל יהיה מעניין מאוד לראות ולעקוב איך העניין הזה מתפתח. ממה שהבנתי, מלבד נעמן, ישנם לפחות חמישה יקבים שהביעו עניין ואפילו התלהבות במיזם, וזה פחות או יותר גם מה שצריך כדי להתניע אותו ולצאת לדרך. בהצלחה!
וליינות
שאטו גולן
אחרי הרבה מאוד זמן שבו היה שקט מהחזית הצפונית, היה טוב לפגוש בגשמים למיניהם: מוורוד עד אדום. לפני כן, הסוביניון בלאן 2013 היה טוב, ארומתי וכמו כל היינות של אורי חץ, מאוד עדין במיד פאלט. יין טיפה עשבוני, על הצד הקר של הסוביניון בלאן. גשם אדום 2012 הוא יופי של יין: קצת בשרני, מעושן, בעל חמיצות נמוכה יחסית ולא תוקפנית וטאנינים עדינים. החמיצות מורגשת יותר בסיומת.
שאטו גולן מורבדר 2012: פרחים-ורדים, מנטה. פה חלק, בינוני בגוף ובעל חמיצות טובה מאוד. יין מפולפל ובעל טאנינים טובים. ה-עוג 2012 היה טאני מאוד, בעל גוף מלא, עשיר וחמיצות טובה. הרבה בשרניות ומנטה. יין חלק, מתובל וטוב.
יבוא האחים שקד-דרך היין
Argiolas: יקב מסרדיניה. חברה משפחתית, שמייסדה, אנטוניו ארגיולאס נפטר ב- 2009 בגיל 103. מי שיופתע לנוכח גילו המופלג של בעל הבית זכרו לברכה, יחקור וימצא שגברי האי הים-תיכוני מאריכים ימים באופן כללי, ואפילו היו נושא למחקר בעניין.
היקב מייצר כ- 2.5 מליון בקבוקים, רובם משני יינות שאת שניהם טעמתי. המעניין הוא שלמרות שהיקב קיים מ- 1937, הרי שרק ב- 1990 הוא יצא ממודל ה- bulk wine והחל למכור תחת תוויות שלו.
Costamolino 2013
700,000 בקבוקים. יין לבן עשוי 100% ורמנטינו, עם אף מאוד חביב, פרחוני ונעים. החמיצות טובה, מרעננת ויש משהו טיפה מינרלי- מעושן בסיומת. 90 ש"ח (קצת יקר, לצערי)
Perdera 2012
מיוצר מענב שגדל ליד החוף ונקרא Monica (מכיל גם קריניאנו ו- Bovale Sardo). האף קצת מעושן, עם ריחות של ורדים ומשהו שוקולדי. הפה ממש רך – טאנינים רכים, חמיצות מאוד יפה. זה אחד ממאפייני הזן, אמר Beppe Pinna, נציג היקב. 250,000 בקבוקים בשנה – אני ממליץ לשתות קצת מקורר עם מנות עוף ובשר לבן. 90 ש"ח.
Costera 2012
חצי מליון בקבוקים מהיין הזה… בעיקר מענב בשם Canonau (גראנש, בעצם). גדל באזורים ההרריים יותר, על גבעות בגובה של 500 מטר פלוס. האף בוגר, טוב, מאוזן מאוד. היין יחסית רך, מתובל ובעל חמיצות גבוהה. הוא מיוצר רובו במכלי בטון, ומרגשים טאנינים עוצמתיים וטובים. – 100 ש"ח – יופי!
Is Solinas 2010
יין מצוין! המקור הוא ענבים שונים מכרם בדרום מערב האי, על קרקע חולית, וגפנים ותיקות: קריניאן ובובלה סארדו. יין טוב, מלא ומרשים באף, אבל עדיין שומר על אווריריות וקלילות. הפה קל במתקפה והטאנינים טובים. הרשימו אותי פה השילוב בין אי-העמסה ונוכחות טובה של היין. 140 ש"ח – מציאה!
Korem 2011
לא, זו לא גרסא כשרה של שום דבר… מדובר בבלנד של קנונאו, קריניאן ובובאלה סרדו. כרמים לא גבוהים – 100 מטר מעפ"י. שנה בבטון, שנה בעץ ושנה בבקבוק(!) יוצרים יין בעל טאנינים עזים, חמיצות גבוהה ופירותיות נעימה. זה עדיין יין צעיר, אבל אפשר לחוש בכיוון די מודרני.
נעשה הפסקה לגראפה?
שקד מציעים כמה גראפות של Berta. מהבסיסיות יותר הייתי ממליץ על ה- Monpra שיוצרה מבלנד של ברברה ונביולו. זוהי גראפה עגולה, די מתקתקה ושוקולדית, אך יבשה בסיומת.
Oltre il Vallo: גראפה טובה שמתיישנת בחביות ויסקי סקוטיות – שנתיים בחביות רגילות ואז חצי שנה בחביות סקוטש. אני מהמר שהיה שם משהו מאיילה, לפי כמות העישון שבגראפה הזו – קאול איילה, פרהפס?
ובחזרה ליין וליינות ולמוצרים של ישרקו-טיב טעם
דרוהין: משל הנגוסיאן הגדול מבורגון מציעים לנו בישרקו את השבלי (2013) שהוא שבלי בסיסי וטוב, בעל חמיצות נעימה. Reserve de Voudon 2011 שבלי שהוא כבר קפיצת מדרגה רצינית, עשיר ויפה. הפואי פוסה 2013 – מהדרום – יין נעים ומאוד רענן.
Ricasoli: ברוליו 2012 עם אף פירותי ופה טוב, לא כבד, חמיצות טובה וטאנינים רכים. מרשים מאוד היה ה- Rocca Guicciarda 2011 יין מאוזן בתכלית, עם חמיצות טובה, אף מצוין. זה קיאנטי קלאסיקו במיטבו, שעושה מעניין באף ובפה. מחיר לצרכן יהיה סביבות 130 ש"ח, מה שאומר שבטיב טעם תוכלו למצוא אותו ב- 110 או אולי פחות.
Castello di Brolio 2001: עוד יין מעולה, שאני רק לא בטוח שאפשר למצוא ממנו בשוק. בכל מקרה התיישנות מצוינת. גוף חלק, עשיר. מעורר התפעלות.
מרקס דה קסרס גראנד ריזרבה 2005: ספרד במיטבה. קלאסיקה של ממש. עשיר וטאני, מתאים לשתיה עכשיו ומאוזן.
משל ריקאסולי שלפו והביאו שתי גראפות, שלצערי הרב אחת לא תגיע כנראה ארצה והשניה לא בהכרח מיובאת בשוטף. ריקאסולי מייצרים (במזקקת Bonollo) גראפות מהזגים של ה- Castello di Brolio – זו הגראפה שתגיע כנראה ארצה, והיא טובה מאוד, נקיה ומדויקת. הגראפה השניה – Grappa di Casalferro – היא מהטובות שטעמתי בכלל, עם טעמים של ריבה וגוף נקי של מוצר מדויק ועשוי להפליא.
ולסיום – Tawny port 20 של סנדמן: חבל שאתם לא אוהבים פורט, כי זה יופי של דבר. הייתי מעביר עליו שיעור לכל היקבים המקומיים שהמילה "פורט" מופיעה על התוויות שלהם…