יקב סגל מציג שני יינות בתסיסה ללא שמרים מוספים
טוב, לפני הכול: השם של הסדרה.
כבר אתמול, במסיבת העיתונאים, העירו על העניין הזה, שלא תתכן "התססה פראית", כיון שהפועל "התססה" הוא בניין הפעיל, שהוא כשלעצמו כבר מערב ידי אדם; וזה נכון, כמובן.
על העניין של התערבות ביין באופן פעיל, ועד כמה, למשל, הבגרה בחביות היא התערבות פעילה, אני דן מעט בספר "המדריך הדעתני ליין", שיוצא בימים אלה לאור, וניתן לקנות אותו כאן ממש, באתר, כך שאפשר לקרוא מה דעתי שם. כאן אני מסכים, שאם הרעיון הוא תסיסה ספונטנית, אז "תסיסה פראית" היה יכול להיות מונח טוב יותר. העניין הוא כמובן שהתסיסה בכל מקרה מבוקרת תנאים (טמפרטורה, לחות וכד'), כך שהיא לא ממש "פראית" בכל מקרה ואפשר לקרוא לה באיזה שם שרוצים. ואם ההתססה פראית, אז הדבר היחיד שאני יכול לדמיין הוא את עידו לוינסון מתרוצץ ביקב כאחוז תזזית ודופק על המכלים דרך המשגיח כשרות או משהו.
לא ממש דימוי אפשרי.
מה שאני רוצה לומר בכל הענין הזה הוא שתעזבו את העסק הזה בשקט. כל הרעיון הוא לנסות לתת ליין קצת מרחב מחיה, להוציא מה שאפשר מהפרי בלי לקחת שמרי תרבות וליצור במכוון פרופיל טעמים כזה או אחר וזה סבבה. בכלל, השיווק של 'ברקן' וסגל לוקח את "סגל" למקום שונה, של עשייה פחות שבלונית וסטנדרטית, יותר פתוחה וחדשנית, וזה יפה מאוד.
שני יינות בסדרה, במחיר מומלץ לצרכן של 65 ש"ח (כלומר שניים ב- 120, נניח), שהוא מחיר הגיוני לחלוטין.
את השרדונה (2018) פחות אהבתי – הייתי מצפה למנעד ארומתי קצת יותר רחב – אבל הקברנה סוביניון בציר 2017 בהחלט טוב מאוד. יש בו אנימליות שמזכירה מאוד סירה, הוא לא ירוק ויש לו גוף טוב, בינוני ונעים. יין טוב מאוד (90), בוודאי למחירו.
ועוד מילה: בקומוניקט שליווה את היין, כתוב ש"היין בוקבק ללא זיכוך ולאחר סינון גס בלבד." אני בהחלט מקווה שאף יקב בישראל לא מזכך את היין שלו, כיון שברוב המקרים מדובר בתהליך מ-אוד פעיל. כבר הייתי מעדיף לשתות מבושל, ולא מזוכך.