סדרת יינות חדשה ביקב סגל, שמשקפת את הכיוון אליו מכוון היקב: פחות התערבות בעשיית היין עצמו
שני היינות הבאים הם דוגמא נוספת, אומרים בסגל, לכיוון ה"פראי" שהיקב מבקש לקחת, וכאן בהחלט רואים את חתימת ידו של עידו לוינסון, יינן היקב, שודגל בהתססת אשכולות שלמים.
לצורך התהליך נבצרים הכרמים בבציר ידני, האשכולות מועלים בסל גדול (מעין 'באלה') לרוטופרמנטור אופקי ומועברים לתוכו, לתסיסה על השזרות, באשכולות שלמים. התהליך כולו די מייגע, אומרים יינני היקב, אבל שווה את התוצאה. (110 ש"ח, מחיר מומלץ לצרכן).
הרוטופרמטור משמש רק כמכל התססה בעל שטח פנים גדול יחסית, והוא עצמו לא מופעל. חשוב לדעת את זה, כיון שברוב המקרים, מתקני התססה כאלה משמשים יקבים גדולים למיצוי מהיר וייצור יין בכמויות גדולות. מעבר להיותו 'אמבטיה' נוחה למילוי וחשיפה בזמן ההתססה, בלי יצירת 'עמוד' של טונות של נוזל במכל, הוא גם נח לריקון בצורה יחסית עדינה.
בסדרה יש שני יינות, סירה ופינו נואר. לוינסון אומר שחיפש זנים שמתאימים לשיטה הזו (אשכולות שלמים) והלך לכיוון של זנים יחסית עדינים, פרחוניים באופיים, ולא קברנה סוביניון, שבהחלט לא מתאים לשיטה הזו. הוא לא כותב אם כן או לא נעשה שימוש בשמרים מתורבתים (נעשה שימוש בשמרים מתורבתים), אבל מלבד זה, כל תהליך התסיסה נעשה במינימום התערבות. היינות כן עוברים התבגרות בת יותר משנה בעץ, אבל מעורב, ולא חדש בעיקרו, והאפקט אינו של עץ, אלא התרככות.
שני היינות טובים. התוצאה עם הפינו נואר בהחלט יפה, וזה לא 'פינו ישראלי' במובן שאנחנו כל כך רגילים לו. בהחלט מהיינות היותר "שתיים" מהזן הזה בישראל, ואני לא עשוה השוואה מעבר לזה. (בציר 2017, הענבים מכרם יחסית קטן בבית נקופה). קצת טאני, שוקולד-תפוז ובעל גוף בינוני וצבע טוב. לשתות. (90)
הסירה (2017, פרי מקריית ענבים, ללא השקייה) מאוד יפה גם כן: פרחוני, בעל גוף בינוני ונעים, מעט יותר 'עבה' מזה של הפינו, אולי באופן טבעי. פלפל שחור, פרחים. יין טוב, לשתיה עכשיו (90).
אם שני היינות האלה, כמו ה"התססה פראית" משקפים כיוון חדש ועשייה שונה ב'סגל', מגיעות כל המחמאות לכל העושים במלאכה. אם עכשיו, אחרי שנים של זניחה כמעט מופגנת של המותג הזה, 'סגל' יחדש את ימיו, ייעשה כאן צדק רב עם אחד מהשמות האייקוניים של תעשיית היין בארץ.