כתבי טלוויזיה עובדים קשה. הם רצים, מראיינים, משיגים חדשות ועושים עבודת קודש. אז למה לא נותנים להם מיקרופונים, שלפחות לא יצטרכו לצעוק?
ג. נרגן
יונית, יעקב וכפיליהם יושבים באולפנים המפונפנים מוקפים מומחים ופרשנים לכל אייטם. שערה לא זזה על ראשם ושריר לא נע בפניהם המעוצבים. אבל כתבי השטח, העושים עבודת קודש ומביאים חדשות אל מרקעינו כשהן חיות, בועטות ושותתות, אלה עובדים בתנאים נוראיים!
לא משנה על מה הם מדווחים – הם תמיד צועקים. מישהו לימד אותם שהרמת קול היא סימן להתרגשותם מהאייטם עליו הם מדווחים וזו צריכה להדביק גם אותנו, הצופים, כי אחרת נעבור לערוץ אחר ו…ישמרנו הרייטינג. כאשר יש רעשי רקע כתבינו ממריאים לשחקים, משוכנעים שאם לא ירימו זעקה גדולה לא ישמעו אותם והפנטומימה שתיווצר באולפן לא תוסיף למוניטין שלהם.
אבל אנו ב'טפו היומי' חשדנים: האם המיקרופונים, שעתונאים אמיצים אלה מחזיקים בידיהם, הם אמיתיים או רק כזה כאילו? האם כדי לחסוך בסאונד מקריבים מנהלי הערוצים את מיתרי הקול של מסכנים/ות אלה?!
כתב טלויזיה ישראלי מי ידע חייך! לא רק לצעוק מכריחים אותך, גם לדבר לא לימדו אותך: האינטונציה שלך מלאכותית, הדיקציה על הפנים, המשפטים שבורים ללא סיבה וכולכם -אבל כולכם! עושים הפסקה לפני שתי המלים האחרונות- סינקופה האמורה לגרום לנו לכסוס את שאריות צפורנינו?
מזלך שהטלויזיה שלנו היא דמוקרטית: הסנובים מהבי.בי.סי.יעיפו בך מבט ומיד ידעו שאינך משלהם, לא מאוכספורד ואפילו לא מקיימברידג'. על ידיהם של האמריקנים המושלמים – רזים, בלונדים, מנותחות, בעלי קולות עמוקים ולבושים בקפידה אפילו בלב גיא-רעב אפריקני – לא תזכה אפילו לצקת מים אבל אצלנו כל אחד יכול! לא חשוב איך אתה נראה, לא משנה אם אינך יודע להתנסח, אם כל משפט שלך נפתח באהה ונגמר אי שם בחלל. לא איכפת שיש לך קול צפצפני, מונוטוני, מתיילד או ילידי -אפילו עברית אינך צריך לדעת כי בכתוביות כבר יתקנו לך את השתי שרים והשלוש שקל.
ואינך צריך להיות אינטליגנט (מלה עלובה), מין ויצטום או הלפרין מגוחכים כאלה.. אפשר להיות עילג לשון וחסר נימוס כי חוצפה וסחבקיות הן כידוע תכונות ישראליות מלבבות וכמובן שלא חייבים להבין את מטבעות הלשון שאתם מפזרים בטלויזיה. ישנן דוגמאות רבות אבל בלבי שמורה פינה לוהטת לאותו כתב שעמד כשגבו אל האינפרנו הבוער בכרמל והכריז בקול אורקלי: “40 הרוגים ועוד היד נטויה!