שני יינות מוצלחים למדי משני יקבים כל כך שונים באופי, לא יכולתי למצוא לסקירה אחת. ובכל זאת, הנה הם השניים
קשה לי לחשוב על שני יקבים ושני ייננים שונים כל כך זה מזה, כמו יקב ירושלים ויקב אמפורה – סם סורוקה וארקדי פפיקיאן, בהתאמה.
האחד עובד ביקב גדול, לא מאלה שאנחנו קוראים להם יקבי פרמיום, כשר, שרגיל לייצר יין בכמויות גדולות. השני – לפחות במקרה הזה – עבד ביקב קטן הרבה יותר, עם דגשים שונים לחלוטין. במקרה שלפנינו, שניהם מצליחים לעשות יינות מקוריים, מעניינים ומהנים בקו וסגנון שונים לגמרי מהמתכונת הרגילה של היקב. שני יינות שבהחלט הייתי לוקח לארוחת הסדר.
ירושלים, יין כתום 2016
ליין תווית משל דודו גרשטיין, והוא חלק מסדרת יינות מיוחדת של היקב. זהו בלנד של אמרלד ריזלינג וקולומבאר, שנעשה במתכונת, כך אני מניח, של יין כתום: בעיקרו השריה ארוכה על הזגים והתססה עליהם, כמו במתכונת של יין אדום.
התוצאה היא יין בעל גוון צהבהב-כתום, עם ארומות מאוד אופייניות לאמרלד ריזלינג ועם חומציות טובה של הקולומבאר. סורוקה עושה כאן יין משני זני ענבים שהוא מכיר היטב ומלהטט בהם ממש: יין פירותי, מאוד כיפי ומאוד רענן, עם כל הפירותיות והמוסקטיות של שני הזנים המתקתקים האלה. בהחלט יין שונה, שמתאים היטב לאוכל. (90)
אמפורה קברנה פרנק 2012
לא מדובר ביין חדש, אלא "תזכורת" שהיקב בוחר להוציא לקראת פסח. כבר סקרתי את היין – לפני שנה בדיוק – ואני חייב לומר שדעת עליו לא השתנתה: מדובר ביין מצוין.
עם כל ה- 24 חודשים בעץ והכל, הפרי מצוין: דובדבנים, פטל וטאניות בהחלט לא כבדה. זהו קברנה פרנק אלגנטי מאוד, שעושה כבוד ליינן. מי שמודאג שמא הוא לא יקבל את מנת הירוק שלו ביין הזה (ולא חייבים שק"פ יהיה ירוק, אגב), לא צריך לדאוג. יש כאן ירוק-אפר כבד למדי ואיכשהו, הוא עובד יפה ביין. (90).