אני מודה שהקשר כאן לבירה הוא רופף, תרתי משמע, אבל יש דברים שאסור להתאפק איתם, כידוע, והעניין הזה הוא אחד מהם: כמעט קנינו מכונת כביסה חדשה, בגלל פקק בירה
"זאת בטח המכונה!"
"לא…"
"עכשיו! עכשיו זאת המכונה!"
"לא, זאת רק השכנה ממול…"
ככה זה היה, לפני משהו כמו 16 שנה, כשחיכינו לקולות המעלית, שתבשר את הגעתה של מכונת הכביסה החדשה שלנו. Bosch WOH1010, שרכשנו במיטב כספנו ובהנחה גדולה קצת פחות מהמיטב, בחנות העודפים והתצוגה של תדיראן, בחולון.
"יש לה דפיקה קטנה בצד, ומשהו שלא ממש מרגישים אותו בחזית, אבל היא תשרת אתכם הרבה שנים!" ניסה אז המוכרן את מזלו. הקוביה הלבנה עמדה מבוישת באיזו פינה באולם הענק, ונראתה כאילו אף אחד לא רוצה אותה כבר הרבה זמן.
"הפעילו אותה?" שאלתי.
"אתה רואה כאן שקע?" הוא שאל. "נעשה לכם אותה בשלושת אלפים, במקום חמשת אלפים ארבע מאות ותשעים. זאת מכונה מצוינת, באמת. גם המסביב של הדוד עשוי נירוסטה. לא עושים כאלה יותר."
התחבטתי… עשיתי פרצוף של 'אני יודע…? הדפיקות האלה בפח…'
"איזו קומה אתם גרים? יש מעלית? נכניס גם את ההובלה במחיר הזה. אבל אני רק מתחייב על היום – לא על השעה."
וכך יצא שיום שישי אחד ישבנו וחיכינו למכונת הכביסה. היא הגיעה בסוף, כשכבר היה כמעט ערב. חוברה לה יחדיו והוכנסה לפעולה כמעט מיידית. ילדה קטנה, שפע כביסות וחורף 1996.
עשר שנים או משהו אחר כך, החלפנו בה את לוח הפיקוד. שתי שיניים בגלגל השיניים השמאלי נשברו, ועלו לנו אז 750 ש"ח. מאז למדנו להעריך את הלוח. אנחנו מעבירים תוכניות בסבלנות. ארבע שנים נוספות חלפו, והסחיטה כבר לא היתה מה שהיתה.
"תראו," אמר אז הטכנאי. "היא בת 14 כבר. יעלה לכם 550 ש"ח מנוע משופץ ועוד הביקור שלי (750 ש"ח הוא מספר קסם, כנראה, בכל מה שקשור במכונות כביסה). היא תעבוד כמה שתעבוד. אני לא ממש יכול להתחייב. גם הבולמים כבר לא מה שהיו… בגלל זה היא קופצת ועושה כל כך הרבה רעש."
"קופצת?" היא קצת זזה, אבל אם לא מתקרבים אליה כשהיא סוחטת, אז היא לא פוגעת באף אחד. ובעניין ה"כל כך הרבה רעש?" מוזר שאתה אומר. לא הרגשנו אף פעם. אנחנו פשוט לא משוחחים ביננו בסלון או במטבח בימי שישי בבוקר. זה לא ככה בכל בית ישראלי? ובכלל, הרעש? זה לא בגלל הבולמים. זה בגלל הברגים שהתרופפו במהלך השנים ועפו, וגרמו לכך שהמכסה הצידי תלוי רק על בורג אחד. מתחת לו חסרה איזו זווית מתכת, שאמורה לחבר את כל ה'חצאית' למסגרת. אבל תמיד היתה לנו הרגשה שהיא לא היתה שם אף פעם…
אולי היתה, ופשוט בגלל שהחלק הזה חלוד ונרקב, היא גם כן עפה פעם? צריך לעשות סימן ביומן ליום שלישי, לשאול את העוזרת, אם ראתה דבר כזה פעם.
והנה, לפני כמה חודשים היא הפסיקה לסחוט. פעם כן, פעם לא. מדי פעם הכביסה לא מסתיימת, והמכונה מסרבת לאפשר לנו לפתוח את הדלת. ברור שאנחנו מצליחים לעבוד עליה, מנתקים אותה מהחשמל ואז פותחים את הדלת, אבל "זה לא עניין."
התחלתי לחפש מכונה חדשה. לבוש כבר אין פתח עליון, אז שמנו את עיננו באיזו AEG מתוצרת צרפת. "למה אין להם פתח עליון?" שאלה זוגתי. "מה, לאנשים אין בעיות גב?" טפשי, באמת, אבל ככה זה, מסתבר.
בינתיים המכונה עובדת. פעם כן, פעם לא. פעם אנחנו עושים עוד סיבוב, ובסיבוב השני היא מרוקנת את המים וסוחטת, אבל ביום שישי האחרון לא עזר כלום: לא יוצאים מים. אני בודק: אין סתימה ביציאה מהמשאבה.
"אין ברירה." אני חושב לעצמי ואומר להנהלה: "להזמין טכנאי כבר לא נזמין, אה?" המכונה לפחות בת שבע עשרה (מסתבר שייצרו אותה ב- 1995, בכלל) וחזרתי לחפשאת אותה AEG. שישה קילו, 1000 סל"ד וצריכת אנרגיה נמוכה להפליא. המחיר: 2300 ש"ח מתצוגה. אבל רגע רגע: יש כאן אתר שמוכר משאבות?! והמשאבה לבוש 179 ש"ח? שווה…
פרקתי. כמובן שכל המים נשטפו מהמכונה בקול רעש וצילצולה, וכל תת-צינור ובורג שהסרתי הביא ליציאתם של עוד כמה נוזלים. לקחתי את המשאבה הישנה לפתח תקווה. אני מתעב את העיר הזאת, על רחובותיה החד-סטריים, הצרים והמלוכלכים לרוב. אבל מה לא עושים בשביל משאבה?
החנות של אביקל היא מחסן קלאסי מהסוג הזה. האיש הסימפטי יושב בין אלפי גופי חימום, מאות חלקי פלסטיק וארגזים מסוגים שונים ומשונים. המחשב שלו עובד, ומאחורי הכסא והטלפון שלא מפסיק לצלצל יש שקית קטנה, ובה פירות וגביע של יופלה. אחרי חיפוש מורט עצבים וגילוי משובב נפש מתחת לארגז הקרטון השביעי שהורם, נמצאה האחת והיחידה. חזרתי הביתה עם המשאבה.
ילדים טובים, הלאיתי אתכם כבר מספיק. השורה התחתונה היא, שחיברתי את הצינור הקטן. אז את הצינור הגדול ואז… אז ניסיתי לחבר את הצינור הגדול באמת.
והוא לא התלבש. כלומר התלבש, אבל לא עד הסוף. משהו מנע ממנו להגיע למנוחה ולנחלה. משהו קשה, עגול… משהו בתוך הצינור!?!
האצבע משכה החוצה פקק כתר של בקבוק בירה. פקק רקוב, חלוד ומכוער. פקק ספוג מים וכמעט מרוסק, אבל בדיוק בקוטר הצינור ובדיוק במידת הרשעות שאפשרה לו להתלבש במלואו ולחסום את יציאת המים. פקק מתכת מ***ן, שעלה לי 179 ש"ח!
אחרי שכבר חיברתי שני צינורות, והכל, החלטתי לא לפרק את המשאבה החדשה. מי יודע, אולי הישנה כבר התעייפה, מכל הפקקים והסתימות. סידרתי סוף סוף כמה ברגים לחיזוק המסגרת והחצאית, ניקיתי את מה שיכולתי לנקות ובדקתי שהבולמים עדיין יציבים. עשיתי הכל, בשביל 179 ש"ח שיכולתי לחסוך.
יכולתי, אבל איך הייתי לומד את מוסר ההשכל האחד והיחיד שיכולתי ללמוד מכל הסיפור הארוך:
ילדים טובים, שתיינים יקרים: אל תכניסו פקקי כתר לכיסים.
למכונה שלום. השתל נקלט בגופה והמשאבה החדשה עובדת יפה. את המשאבה המקורית – תוצרת סימנס, בת 17 שנה – אני שומר. כבר לא עושים מכונות כאלה יותר. יבוא יום, והמשאבה החדשה תתקלקל… י
עכשיו אני בדרך להורי, להחליף גוף חימום במדיח שבדי קטן. הטלסה פרינסס כבר בת 20, אבל אמא שלי מסרבת לשמוע על החלפה…