מני פאר

מני פאר נפטר היום, יום ד', 3.9.2014. מספר הסיפורים הענק הזה, שכל כך אהב יין, יחסר לכולם, אני בטוח

"המצב כר לא טוב. הם כבר גרים ליד איכילוב…" אמר לי אתמול יאיר קורן, שדיבר עם קרני פאר, אשתו של מני, בטלפון. למני הייתה כוונה להקליט תוכנית אישית אחרונה, והוא לא הספיק, סיפר לי יאיר. הבוקר עוד ביקשתי ממנו שישלח לי את הטלפון של קרני, שאוכל לשמוע מה שלומו של מני.

אני כבר לא זוכר מתי הייתה הפעם הראשונה שבה נפגשתי עם מני פאר. יש להניח שזה היה במסיבת עיתנאים כלשהי, או אירוע יין אחר. אחרי שהוא גילה שהוא חולה, כבר לא יצא לנו להפגש. דיברנו בטלפון על דברים מקצועיים ולאחרונה גם יצא לי להתיעץ איתו לגבי תמונה שלא ידעתי מי צייר אותה. "זה יכול להיות שטיינהרדט או (שם אחר) בצעירותו…" החלפנו כמה מיילים על הציור הזה, והרגשתי שמני ("בדברים האלה אני לא מבין כלום") מאוד שמח לדבר על משהו שעסק בו הרבה בשנים קודמות.

מני ידע לספר סיפורים ואסף אותם באופן אובססיבי ממש: היו לו כרטיסיות שעליהן רשם דברים והיה כיף לשתף פעולה עם האובססיה הזו. אהבתי לשמוע אותו, למרות שפעם אחת הצלחתי להרגיז אותו ולהעליב אותו על כך שהשתלט על השיח במסיבת עיתונאים כלשהי. התנצלות מהירה ופומבית הצילה אז את עורי, אבל הוא עוד הזכיר לי את העניין ההוא פה או שם. ברוח טובה. ברוח אחרת הוא סיפר על חוסר הכרת התודה שנתקל בה. הרגיז והעליב אותו שמי שהציל את עורם ואת עתידם בעבר, כשהיו על ערש דווי, התכחשו לו וזנחו אותו לאנחות בגלל אינטרסים אישיים כשהוא נזקק להתחשבותם. את המילים שאמר לי לא אשכח; לא בגלל המילים עצמן, אלא מפני הנימה והכאב שהיו בהן.

אני יכול רק להצטער שלא יצא לי לדבר איתו יותר. הסיפורים והאנקדוטות יחסרו לי ולא פחות מזה תחסר לי הטעימה בצוותא.

יהי זכרו ברוך.