מעבר לסברה ולמיוקוב וניל, אני לא יודע כמה ליקרים מבוססי ברנדי וקוניאק קיימים, אבל אין ספק שהמנדרין נפוליאון הוא אחד המוצלחים שבהם
ועובדה, הוא שורד את השוק הדי קשה הזה, של משקאות מתוקים, כבר הרבה מאוד שנים. עוד מימיו של נפוליאון. יכול להיות שהסוד טמון בשילוב המנצח של קוניאק או ברנדי ותפוזים ובני משפחת ההדרים בכלל.
הסיפור הוא שהמשקה יוצר לראשונה בימים הסוערים של הקיסר הצרפתי, מקוניאק שהושרו בו קלמנטינות – פרי שהיה אז יחסית אקזוטי ונדיר.
הממציא היה כימאי בשם דה פורקרואה (Antoine François, comte de Fourcroy), שפעל ועבד לצד לבואזייה, הכימאי הצרפתי שהוצא להורג על ידי טריבונל המהפכה; לבואזייה אולי איבד את ראשו כגובה מסים, אבל זכה בתהילת עולם כאבי הכימיה המודרנית. דה פורקרואה, ששרד את המהפכה, זכה בליקר (וזכור בעיקר בזכות עבודתו לקידום הרפואה המודרנית בצרפת, אבל זה סיפור אחר).
הליקר מיוצר היום בבלגיה, על ידי מזקקת דה קויפר, ולמרות שהייתה לו גרסה שבה היה קוניאק XO, המשקה מבוסס היום על קוניאק רגיל לצד תזקיק קליפות קלמנטינה. דה קויפר, אגב, היא מזקקה משפחתית ותיקה מאוד, שקיימת עוד מהמאה ה- 17. לא לזלזל, בבקשה.
לאחר המיצוי של השמנים האתריים מהקליפות, התזקיק עובר זיקוק חוזר ואז מעורבב עם קוניאק. בשלב זה מוסיפים לו גם מיצוי אלכוהולי של תבלינים אחרים, לפי מתכון שהיה ונשאר סודי.
זהו משקה מתוק, מלא טעמי הדרים, ובעל סיומת ארוכה וטובה, רעננה וכמעט מנטולית. דרינק טוב על קרח או במגוון שלם של משקאות מעורבבים.