צפוי? לא צפוי? האלטיטיוד ריזרב הנמוך מבין השלושה – 412 – עושה את זה. שמונה שנים אחרי הבציר :
צבע במיטבו, טנינים שהתרככו למשהו נעים ומשיי, ממש. פירות כהים מצוינים ותחילת התבגרות עם ריחות של פטריות עדינות. העץ מחובר יפה, ליין שלד מצוין.
בשנת 2006 הוציאו ברקן שלושה יינות בסדרת הרזרב שלהם, שהיו כולם 100% קברנה סוביניון. ההבדל בין שלושת היינות, בתת סדרה שזכתה לשם "אלטיטיוד", היה בגובה הכרמים מהם הביאו את הענבים: 412 מטר, 624 מטר ו- 720 מטר. הכרם הגבוה יותר, אמור היה (אולי) לתת את היינות העשירים יותר, שבבציר הזה ובבצירים מאוחרים יותר, נראו לרוב כבעלי פוטנציאל יישון והתפתחות טובים יותר. לא בהכרח, אבל היה מעין חוק אצבע.
במאמר שפרסמתי כשיצאו היינות האלה – פחות או יותר במאי 2006 – היה האלטיטיוד הנמוך מבין השלושה יין מאוד נגיש, פירותי ו'רחב'. יינות כאלה לא בהכרח מחזיקים מעמד, והנה, דווקא היין הזה, צלח את חמש השנים שמאז(!) בהצלחה רבה.
הרעיון להוציא את היינות הלאה בכלל, בא למיטב זכרוני לכרמי לבנשטיין, שהצטרפה אז לברקן כיועצת. היא עברה אז על החביות במרתף הגדול של ברקן, ומצאה את היינות האלה, עם הבדלים ניכרים בינהם, מה שהביא בסופו של דבר ליצירת הסדרה.
בשנת 2003 היו ההבדלים אולי המשמעותיים ביותר בין היינות האלה, כשיצאו. יהיה מעניין דווקא לראות אם ההבדלים האלה נשמרו, התחזקו או אבדו. יהיה מעניין לא פחות לראות אם היינות מבציר 2005, שהיו בינהם פחות הבדלים, השתנו מבחינה זאת. זה מה שמדגים בצורה הטובה ביותר אולי את העובדה שיין הוא דבר חי, גם כשהו בבקבוק.
בשבוע הבא – הגובה הבא, מאותו הבציר. מבציר 2004 אני לא חושב שיצאו יינות, אלא רק מ- 2005. בשנת 2006 יצאו שני יינות, ומבציר 2007 – שוב שלושה.