העלאת מס בלתי מאוזנת ובלתי אחראית גרמה לכל בעלי המבשלות הזעירות להיעמד על האחוריות השבוע ואפילו להתאגד. הכצעקתה?
התשובה היא "כן". ללא ספק. ההעלאה במס היא למעלה משני שקלים לליטר, מה שמתבטא בסופו של חשבון בשיעור נטו של כ- 70 אגורות לשליש בירה. נטו, זה לא נורא. הבעיה העיקרית של השוק היא שכל נגיעה במחיר הסיטוני לא מעלה את המחיר באותו הפרש, אלא מכפילה ומשלשת את ההפרש, בעיקר בגלל אלמנט ה'פקטור'.
הפקטור אומר שבעל בר או חנות לוקח את המחיר הסיטוני וכופל אותו במכפלה מסוימת, כדי לקבל את המחיר הסופי שלו. עכשיו, אחרי שהמחיר עלה, הוא לא אומר לעצמו "אוקיי, אני מעלה את המחיר בשיעור ההתייקרות", אלא ממשיך במכפלה באותו פקטור. למה? האמת שאני לא מבין. בכל אופן, התוצאה היא שמחירי בירה בוטיק ישראלית קופצים בשעור של שלושה שקלים לבקבוק במקרים מסוימים, וכנ"ל לגבי בירות בסיסיות יותר. התוצאה היא שבעלי בארים מוציאים את הבירות האלה מהתפריט או מוציאים ברזים של בירות יקרות, אם הם רוצים לשמור על תדמית מחירים סבירה. אם לא, הם פשוט מעלים מחירים והתוצאה היא מחיר של 30 – 35 ש"ח לחצי ליטר בירה, ויותר.
מחטף
העלאת המס נעשתה באישון ליל, ממש כאשר הכנסת יוצאת לפגרה. במצב הזה, עד שהדברים יגיעו לדיון בוועדת הכספים, יעברו חודשים, ומבשלות רבות יאבדו את העונה החמה. גם אם הכנסת תחליט לא לאשר את ההעלאה – או שהיא תעשה שינוי כלשהו אחר – הדברים לא יעזרו. לרבים מבין הבוטיקאים הקטנים זאת תהיה עונה אבודה ושנה אבודה.
בנוסף, מבשלות הבוטיק כועסות על ההכללה הבוטה – והבלתי צודקת – של הבירה בתוך 'משקאות מסוכנים'. מס קניה מונחת על מוצרים שמהווים סיכון בריאותי או סביבתי. להכניס את הבירה לקטגוריה הזו, רק בגלל שיש בה אלכוהול, הוא דבר מטופש, לכל הדעות. ישנם יתרונות בריאותיים מוכחים לשתיה של בירה (לפחות ואם לא יותר מאלה של יין אדום, אגב), אבל אלה לא נידונו כלל. המדינה, בהעלאת המס האחרונה, שולחת שוב את מי שאין לו 35 ש"ח לחצי ליטר בירה, להוציא פחות מזה על כוסית או שתיים של וודקה; משקה שהנזק שלו בשתיה מהירה וכמותית הוא גדול הרבה יותר. משווקים שהעלו את המחיר בשלושה שקלים – ולא ב- 2.18 – ראיתי כבר גם, וזה כיון שהם טוענים שיש להם מלאי שעליו יש מס, גם כן, מה שיש בו צדק:
צריך לזכור שהמס מוטל רטרואקטיבית, גם על בירה שנמצאת במחסנים ולא נמכרה, או על כזאת שנמצאת בדרך לישראל. יבואן קטן, שמכולת בירה שלו נמצאת עכשיו בים, יצטרך לממן 80-90 אלף שקל מכיסו. מה יישאר לו מהיבוא ומי לידו יתקע שבמחירים האלה, הבירה בכלל תמכר? יבואנים אחרים פנו לספקים שלהם בחו"ל וביקשו מהם להשתתף במס החדש.
מבשלות קטנות – משמעות
קיימות היום כ- 20 מבשלות בוטיק חוקיות בישראל. הן מהוות אחוז וחצי-שניים מהשוק, והכנסות המדינה הישירות מהן, מהעלאת המס, יהיו משהו כמו שלושה מליון ש"ח. סכום מגוחך להפליא. לעומת זאת, כל מבשלה כזו מעסיקה הרבה יותר עובדים פר ליטר יצור, מאשר מבשלה גדולה. אני לא מניח שהנתון הזה, כמו נתונים אחרים, נלקח בכלל בחשבון.
המדינה יכולה היתה להטיל מיסוי דיפרנציאלי – נניח מ- 50,000 או 100,000 הליטר הראשונים, כפי שגם אני הצעתי בעבר. ניתן היה לעשות מדרגות מיסוי, ולשתף בהן את כל המבשלות, ולא רק את הקטנות. ניתן היה להטיל את המס על בירה בדומה להיטל האריזה (30 אגורות לבקבוק): 4.19 ש"ח על כל ליטר מתווספים לחשבון בסופו, ועוברים ישירות לרשויות המס. שתית שליש? שלם 1.40 ש"ח מס, וסע לשלום. זה לא היה מעלה את המחירים ב'פקטור, למשל, אבל אז היתה המדינה מרוויחה פחות ממע"מ ומס הכנסה. אה.
הצרה היא שהמדינה לא רואה את העסקים הקטנים האלה – וההתנהלות שלה עכשיו מוכיחה את זה – והם לא מעניינים אותה. במקום לעשות עבודת מטה מסודרת, העדיפו לדפוק חותמת, וללכת לישון.
חלק מהמבשלות סופגות בינתיים את העלאת המס. זה מאפשר למי שיש לו כיסים עמוקים, לעבור את העונה יחסית בשלום ויותר מזה: טמפו וקרלסברג העלו את המחיר ואם מבשלה סופגת אותו, היא תיאורטית מקטינה את ההפרש במחיר בינה לבין בירות מסחריות. מחיר נמוך יאפשר כניסה לנקודות והשארות בהן, גם אם המחירים ירדו אחר כך, או שיגיע שלב שבו המבשלה לא תוכל יותר לספוג את המס. לצד מצב שבו מבשלות קטנות יסגרו לכן את הדלתות – הרבה לפני שהענף הקטן הספיק להתייצב – יקרו פה דברים אחרים אני מניח, שיכללו גם מעקפי מס כאלה או אחרים, ופטנטים מפטנטים שונים.
התאגדות המבשלות הקטנות
בשבוע שעבר נפגשו חלק גדול מבעלי מבשלות הבוטיק בארץ, לדיון חרום. עכשיו, כאשר החרב לגרונם, הם החליטו לעשות את מה שיכולים היו לעשות כבר לפני שנה ויותר: להתאגד. הכל היה שם, כולל אג'נדה ומנגנון בסיסי וולונטרי, והם לא ניצלו את המומנטום דאז.
עכשיו, אחרי שהתאגדו, הם קיבלו מושב גם ב'איגוד הבירה' שבמועצת המסחר והחליטו שיפעלו בשני מישורים: הגשת בג"ץ נגד המהלך וכניסה לתהליך של לוביזם. תהליך ארוך מאוד, שבוודאי לא יחזיר להם את העונה האבודה. את יחסי הציבור הטובים שהם מקבלים – ויקבלו – הם כבר מנצלים כדי להעביר את המסרים שלהם בעיתונות הרלוונטית, מכלכליסט וטיים אאוט, ועד 'חורימבה'. מה שאני לא מניח שנראה הוא מהלך שלהם ופניה לבארים להעלות את המחירים בצורה אחראית.
סיכויים לעתיד?
כרגע כולם בהסטריה, ובצדק. אם המדינה לא תתעשת, היא תגמור על הענף ועל השקעות אישיות של רבים וטובים. חלק ימצאו לקוחות שיסכימו לשלם, אבל בכל מקרה ימכרו הרבה פחות. מי שיוכל, ישים דגש רב על מסעדה או מרכז מבקרים וינסה למכור כמה שיותר במקום או ישירות ללקוחות, בצורה כזאת או אחרת. יכול להיות שנראה גם אריזות אחרות לבירה מקומית ויהיו בוודאי עוד רעיונות שיצוצו, גם בלי עצות שלי בחינם. בינתיים בארים לא מעטים מחליפים ברזים לברזים זולים יותר ומוציאים בירות בוטיק ומיוחדות מהתפריט. תהליך דומה נראה בוודאי גם ברשתות השיווק, כולל אולי מותגים פרטיים.
צילום: עודד מרום.