מילון היין של האקדמיה לשפה העברית יצא לאור במהדורה מודפסת: 220 מונחים, שלוש שפות ואין ספור התכתשויות ומלחמות אגו
"אם תתעקשו להגיש פרי ביאושים זה לעם ישראל, אפנה לתקשורת, לחברי הכנסת ולאנשים שהשפה העברית כן יקרה ללבם. אפנה גם לשגריר צרפת, האמור לכבד את האירוע בנוכחותו. אני אבהיר לו למה הוא עומד לתת יד. אפציר בו לבל יעניק את שמו ואת התואר שהוא נושא לאירוע. שימשוך ידו ממתן חסותה של תרבות צרפת המפוארת בכלל ובתחום היין בפרט, לדבר הזה. אפנה גם אל אנשי 'המכון הצרפתי' ואציע שלא יעניקו בית לדבר הזה. אם איאלץ, אפנה אף לבית המשפט. זיכרו שהכל שפיט."
מתוך מכתב שהתקבל במזכירות האקדמיה ערב השקת מילון היין.
סוף סוף, אחרי חמש שנים של התעסקות – אני לא יכול לקרוא לכך "עבודה", ומיד יובן מדוע – יצא לאור מילון היין של האקדמיה ללשון העברית.
את הפניה המקורית לאקדמיה, על מנת שתקבע כללים ומילים עבריות למונחי יין שונים, עשה שי שגב, עוד בשנת 2007. הוועדה המקורית כללה שמות מוכרים לכל מי שקורא את מדורי היין השונים, ובינהם שי שגב, יאיר קורן, מירה איתן והחתום מטה, ונוספו עליהם – או עלינו – ייננים ואנשי מקצוע ולשונאים כקציעה כ"ץ, עמינדב דיקמן ואברהם יבין וכן יוסף שטח וצביה זמירי, שריכזה את העבודה של הוועדה.
אין הנחתום מעיד על עיסתו, ואני באמת לא רוצה להעיד עליה. פה ושם ייתכן ועשינו טעויות, וייתכן והמילים שחודשו או הותקנו אינן מוצלחות דיין. אפשר לחבב את המילה ממסך ואפשר שלא, ואפשר להמשיך לחיות ולייצר בלנדים, אבל באותה מידה, אפשר היה להגיב בזמן על המילים השונות ועל תכולת המילון, ולהעיר הערות.
אני יכול לאמר שכל ההערות נשקלו, והתיחסו אליהן. כאן אני רוצה להתיחס ל'מאחורי הקלעים' של הוועדה למונחי יין, ויותר מכך, על התגובות ועל האמוציות שהיא עוררה.
"האחד – מונחים קיימים, נכונים, שפשוט נלקחו מתחומים שונים והוכנסו למילון. ילד יכול היה לעשות בהצלחה חלק זה של המלאכה. לחברי הועדה אין דבר וחצי דבר עם מונחים אלה. ה"ועדה" לא הצליחה כמעט לְעַוֵל בהם, ואין לי השגות על החלק הזה.
השני – "חידושים" של חברי הועדה. מונחים שהם טבעו, בעצם "הטביעו". באלה אין כמעט מתום. כאילו עשו יד אחת בעצה אחת, לפרוע, לעַלֵג ולקלקל."
(מתוך אותו מכתב)
הוועדה למונחי יין נפגשה מידי כמה שבועות במשרדי מגזין יין וגורמה, ולאחר מכן במקומות אחרים בתל אביב ומחוצה לה. קיימת שיטה לעבודת ועדה של האקדמיה, ובבסיסה עומד כלל שאומר שתיקון ומינוח מונחים והצעת מילים, מחייבים נאמנות לכללי השפה העברית. המילים אמורות להיות נוחות להגיה ושיהיה להן 'פוטנציאל שימוש'.
מילים שנכנסו ל'ז'רגון המקצועי', גם אם אינן מדויקות לחלוטין, שוקלים להשתמש בהן, ואם אינן תפוסות על ידי תחום אחר, משתמשים בהן. כך היה למשל על המילה "חילון". מנגד המילה "תסיסה", לא יכולה היתה להתקבל ליין מבעבע, בגלל הגדרות תקן היין (המילון לא יכול לסתור את תקן היין) ובגלל שהשיבוש – יין תוסס – היה מביא לאי הבנות: יין תוסס הוא יין שנמצא בתהליך תסיסה, שממילא הוא תהליך כימי, שתסיסה יכולה להגרם רק כתוצאה ממנו (פרמנטציה). משקה תוסס הוא סוג של שיבוש חביב, שכנראה שגם כן לא היה מתקבל על ידי האקדמיה, שאי אפשר לקבלו לגבי יין. זה מתייחס להערה – בכתב – שהתקבלה בזאת הלשון:
""…בשמפניה יש בועיות זעירות ועדינות ואלגנטיות, שמרקדות בה ודואות אל על בלחששש תסססס קל ונעים, ולא בַּעֲבַּעֲבַּעֲבַּעֲ. עוד טוענים כי יש לומר "מְבַּעֲבַּעֲת", מפני שהתסיסה של היין הסתיימה. הסתיימה, אז מה? במשקאות הקלים התוססים אין תסיסה ולא היתה תסיסה, ובכל זאת מכנים אותם 'תוססים', וזה בסדר גמור. חוץ מזה, ליין שאינו תוסס קוראים כמובן יין דומם (still wine). מה נראה לכם ההיפך מדומם – מְבַעֲבֵּעַ או תוסס?""
(עדיין מאותו מכתב)
דוגמא למקרה אחר היא המילה flowery לתיאור סוג ארומה: התקבלה המילה "פרחָני" לתאור סוג זה של בשומת (ארומת) יין: המילה פרחוני תפוסה, ומגדירה משהו שיש עליו הדפסי פרחים.
את הכללים והדברים האלה – ודברים אחרים – יתכן ולא לקחו ולוקחים המתנגדים השונים לכמה מהמילים שהוצעו וחודשו במילון.
לאחר שסיימנו את השלב הראשון של העבודה, ופורסמו המונחים הראשונים של המילון הטנטטיבי, או אז החלו לצוץ מתנגדים ממתנגדים שונים, עם רשימות כאלה ואחרות של מילים שכן או לא היו מקובלות עליהם. בחלק מהמקרים התיקונים היו מוצדקים, אך לעיתים הם היו נגועים לדעתי באינטרסים אישיים כאלה או אחרים. המעניין היה לא זה, אלא האופן שבו פתאום 'יצאו מהחורים' כל מיני מינים של מתנגדים. היו מי שהביעו התנגדויות, הביאו את הוועדה להתכנס שוב ושוב, ולמרות שפנו אליהם, לא טרחו להגיע לישיבות או לענות על הפניות אליהם או שבאו לישיבה אחת, ותו לא. 'מתנגדים' התנו תנאים מתנאים שונים כדי שהם יואילו לבוא ולדון על ההתנגדויות שלהם בכלל, והדברים הגיעו לכדי משאים ומתנים, שהמו"מ בין האחיות ומשרד האוצר נראה כמו משחק ילדים לעומתם.
בשלב מסוים כונסה ועדת עדכון, שמנתה עוד אנשי מקצוע וכמה מהחברים של הוועדה הראשונה. גם כאן היו דברים שהועלו והתקבלו, והיו דברים שנדחו. גם אחרי הוועדה הזאת – שכללה כאמור עוד ממיטב אנשי המקצוע – היו מי שלא קיבלו את ההחלטות, שלחו שוב מכתבים ואימו לפוצץ את כל העניין. אגו של אחרים הביא איתם ספרות מקצועית עתיקת יומין (מקצועית, אך ארכאית במקצת), אל ערב ההשקה עצמו, משען כך שניתן יהיה לאמר עוד משהו, מעל לבמה.
פרוייקט חביב ולא מזיק, הפך בתוך שלוש שנים וקצת יותר, למעמסה יוצאת דופן. הוא החל להתנהל כמו פרוייקטים אחרים של עולם היין הישראלי, בינהם ועדת תקינת היין המפורסמת, ענייני האזורים ומאגד היצוא וכולי וכולי. 'מילון היין' הפך לעוד זירת אגו של מי שהרגישו שנשארו לפתע מחוץ למעגל, או שיש מי שמאיימים להחליף אותם, כביכול או שלא. איך אמר יו"ר המועצה לגפן יין בהשקת המילון עצמו? "הכרמים הם סה"כ פחות מאחוז אחד מסך הגידולים החקלאיים בישראל." ועל זה אני מוסיף: תארו לכם אם עולם מגדלי העגבניות היה מתנהג באותה צורה, כמה שנים היה לוקח להכין מילון למונחי קטשופ.
אחרי שכבר לא הייתי מעורב בעניין, וכך הסתבר לי, ממש לפני השקת המילון המודפס, שכונסה עוד ועדה, שתפקידה היה לתרגם את המילון לצרפתית. אני לא יודע אם זה נעשה על מנת ששגרירות צרפת תעניק חסות למילון ותאפשר את הדפסתו, או מסיבה כלשהי אחרת. בכל מקרה, הכוונה בוודאי היתה טובה והיות והצרפתית שלי טובה רק במעט מההוטנטוטית שלי, אני יכול רק להעריך את גודל המשימה ואת התוצרת שסופקה. All in all, ישבו ועסקו במילון היין שלושים איש, כולל נשיא האקדמיה ללשון העברית, שגם הוא הוטרד לא מעט במהלך הזמן.
"ה"מילון" הזה, כמות שהוא, הוא שיקוץ. היום בו יושק ה"מילון" הזה כמות שהוא, יהיה עוד יום עצוב לשפה העברית, שיודעת מזה שנות דור ימים עצובים קבים. בן תרבות קורא דברים כאלה ונעצב אל ליבו."
(מאותו מכתב)
הדברים שאני אומר כאן לא באים מתוך כאב, או רצון להתנגח עם מישהו. באמת שהיחס שלי כלפי כל הפרוייקט הזה כבר הפך אמביוולנטי למדי: יכולתי לחיות בלי המילון, ואני שמח שאני יכול לחיות גם איתו. בשלב מסוים החלטתי להשען לאחור, ולתת למשחק להתנהל. זה עצוב, אבל כמו שאמרתי, זה משקף במידה רבה את כל הנעשה בעולם היין.
שתיים עשו כאן מלאכה יוצאת דופן, בתוך כל הבלגן: צביה זמירי – המזכירה המקורית של הוועדה, ש'שרפה' לא מעט שעות, וד"ר נטלי אקון, שהסבלנות שלה, דרכיה הנעימות והידע שלה, ראויים רק לשבח.