פילוקסרה שמנצחת את הכנות האמריקאיות? חדשות ישנות. קיץ 2026 מסמן שלוש חזיתות נפרדות של איום ביולוגי על כרמים באירופה. הן שונות זו מזו במנגנון, בעוצמה ובמידת הרלוונטיות לישראל, ודווקא ההבחנה ביניהן היא שקובעת מה על כורם ישראלי לעשות.
Flavescence dorée בסלובקיה
מחלת פיטופלזמה (אורגניזם חסר דופן, כמו מיקופלזמה בבע"ח), המועברת בידי ציקדת הגפן האמריקאית (Scaphoideus titanus). רשות הפיקוח החקלאית הסלובקית הכריזה על 75% מהכרמים בסלובקיה כאזורי הסגר. עד כה נעקרו כ-110 מתוך כ-20,000 הקטרים, והחל מ-2026 חלה על הכורמים חובת ניטור עצמית באמצעות מלכודות. ההתמודדות היחידה היא עקירה, ריסוס נגד הווקטור ושרפת גפנים. המחלה מתפשטת בעיקר דרך חומר ריבוי נגוע ובאמצעות הווקטור עצמו, והתסמינים – הצהבה או האדמה של עלים והתכווצות אשכולות – דומים לעקת בצורת, מה שמקשה על אבחון מוקדם.
Popillia japonica בצפון איטליה
קבלו את החיפושית היפנית: חיפושית פולשת שהתגלתה לראשונה ב-2014 בעמק טיצ'ינו בצפון איטליה. שטח הנגיעות הרשמי גדל מ-7,550 קמ"ר ב-2020 ל-16,232 קמ"ר ב-2022, ומכסה כבר חלקים מפיימונטה, לומברדיה ואמיליה-רומאניה – לב אזורי היין של צפון איטליה. בכרמים נגועים נספרו 200-300 חיפושיות לגפן, עם שיאים של מעל 1,000. הנזק השנתי המשוער לאיטליה עומד על כ-68 מיליון יורו, מתוכם 74% בענבים, וה-EFSA מדרג את המזיק כמסוכן השני לחקלאות באירופה. הבוגרים מפשיטים את העלים עד לשלד הנימים בלבד, אבל כל חלקי הצמח – כולל הפירות – נאכלים.
מחלת פירס בישראל
בעוד שתי הקודמות עדיין אינן בישראל, מחלת פירס (Xylella fastidiosa) כבר כאן. החיידק זוהה לראשונה ב-2017 בשקדייה וב-2021 בגפן, שניהם בצפון, כזן שגורם למחלה בכרמי קליפורניה. הווקטור המקומי היא ציקדת הרוק Mesoptyelus impictifrons, זוהה כמעביר לראשונה בישראל, והוכר ברשת EPPO בינואר 2025. בגליל המין מעמיד דור אחד בשנה, מאבד את החיידק בכל התנשלות, אך הבוגר נושא אותו ומדביק עד סוף חייו. מבחינת ישראל זו אינה סכנה תיאורטית אלא נגע פעיל בשטח.
הקשר להתחממות הגלובלית
אנחנו שומעים לא מעט על התפשטות מינים טורפים של דגים ומדוזות לים התיכון, בעקבות עליית הטמפרטורה של המים. זה לא שונה בהרבה גם ביבשה: בשלוש החזיתות ההתחממות הגלובלית אינה רקע אלא מאיץ. חורפים מתונים ואביב-סתיו חמים מאריכים את תקופת הפעילות של ציקדת הגפן ומגדילים את אוכלוסייתה ואת תחום התפוצה שלה. מודלים אקלימיים מ-2025 מזהים כ-84,000 קמ"ר במרכז אירופה בסיכון בינוני-גבוה להתבססות החיפושית היפנית, ואילו מחלת פירס רגישה במיוחד לטמפרטורה: קור חורפי מאפשר לגפן הנגועה להחלים, ואילו עונות גידול חמות מונעות את ההחלמה הזאת. כלומר, ככל שהאקלים חם יותר, כך פוחת חלון ההתאוששות של הגפן. לישראל, כארץ חמה, יש פחות "חיץ חורפי" מובנה מול המחלה – וזה הופך את החזית המקומית לחמורה יותר, לא פחות.
נתיבי הפצה
יש חשודים מיידיים, ויש גם הפתעות, או לפחות חשודים פחות מיידיים: הנתיבים המתועדים להפצה למרחקים ארוכים הם חומר ריבוי נגוע (שתילים, כנות), מכונות חקלאיות, ו-וקטורים שתופסים טרמפ על צמחים או כלי רכב. החיפושית היפנית ידועה כטרמפיסטית על רכבים, מטענים וכבודה. לאחרונה התפרסם שבצפון איטליה חושדים לא מעט בתיירות היין כמעבירת החיפושית, אבל בינתיים הסיכון האמיתי מתנועת בני אדם נובע ממטענים, שתילים וציוד, ופחות ממבקרים ביקב.
צרות אחרות: אש וחום, 2025-2026
לרקע הביולוגי מצטרף לחץ אקלימי ישיר. ביולי 2026 הגיעו ממדי השרפות בדרום צרפת לכ-4,900 הקטר של צומח, עם נזק לכרמים ולמערכות השקיה, ופגיעות נוספות בבורגון ובלואר; רצף של ימים חמים, ללא הפוגה בשעות הלילה, גרמו לירידה של עשרות אחוזים לעיתים בכמויות הפרי הצפוי (באזורים אחרים, אגב, החליטו לפסוח על הבציר השנה בגלל עודף יין במחסנים; אירופה שותה פחות). אז חום ובצורת מאיימים על יבול 2026, ושמפן צופה את מועד הבציר המוקדם בתולדותיה. בספרד, קיץ 2025 הביא בגליסיה שרפות של מעל 90,000 הקטרים במחוז אורנסה, כשהשרפה בוואלדאוראס (30,000 הקטרים) היא הגדולה מאז תחילת התיעדו, עם איום ממשי של זיהום עשן (smoke taint) על הבציר. באוד שבדרום צרפת נרשמה ב-2025 השרפה הגדולה מאז 1949. הכרמים אמנם משמשים לעיתים כמחסום אש, אך רבים נשרפו בכל זאת.
שורה תחתונה לישראל
החום שמזין את השרפות הוא אותו חום שמאריך את עונת המזיקים ומחליש את הגפן, ותסמיני המחלות – הצהבה, שלכת, התייבשות – דומים לעקת בצורת, מה שמקשה על אבחון בזמן. לכורם הישראלי סדר העדיפויות ברור: ניטור קסיללה שכבר כאן, בקרה הדוקה על שתילים מיובאים, ומודעות לכך שאקלים חם גובה מחיר כפול – פחות התאוששות מהמחלה, ויותר דלק לשרפות.
קסיללה בישראל: https://apsjournals.apsnet.org/doi/10.1094/PHYTO-04-24-0111-SC