אני מתנצל: זה לא קשור ביין, ולא בבירה, למרות שקצת אלכוהול לא היה מזיק כאן, הפעם
האח הגדול זה לא בטלוויזיה שלכם: האח הגדול זה בטלוויזיה של מישהו אחר. לא, זה לא ראש הממשלה שלכם – הוא פשוט אחד המשתתפים. זאת אפילו לא אדרעי ההיא, שלו אלוהים היה משתמש ברכבת, גם הוא לא היה מוצא בליבו לסלוח לה ולחברים שלה, וזה גם לא הרבבודיה.
ממש לא הוא.
אני לא יודע מי זה 'האח הגדול', אבל מגיע לו שאפו גדול על ההפקה המושקעת.
ישראל של השנים האחרונות מתנהלת כמו בית האח הגדול. את המאבקים על התקציב – מי יקבל או לא יקבל סיגריות או שמן זית – אפשר להקביל בקלות למאבקים על איך יגדירו את הזכאים לשיכון.
יכול להיות שנדמה לי, אבל מהכמה דקות בחילה שאני מקבל בכל שבוע ביום ראשון, בזמן המת שבין ארוחת הערב להתמוטטות, מהכמה דקות האלה נדמה לי שהרמה של האנשים האלה, בבית האח הגדול, נמוכה במיוחד העונה. אתמול הסתכלתי עליהם, מתבוננים בעצמם וחשבתי לעצמי: "רגע, האנשים האלה זה אתה, והחברים שלך, ואלה שאתה לא רוצה שיהיו החברים שלך, או בסביבתך. אלה אותם "הם ישראלים… אל תגידי אף מילה בעברית"… זה אתה מסתכל עליהם עכשיו, בלי שאתה מבין מה קורה שם, כי לא כל הזמן עקבת, בדיוק כמו שאתה מסתכל מדי פעם, בלי שאתה ממש עוקב אחרי מה שקורה [[""כאן""]], כל הזמן.
אז הנה recap, ממה ש'צילמתי' הבוקר, בבית האח הגדול. זה לא ממש מסודר, ולא ממש לפי עניין כלשהו, רק דברים שרצים בסרט הנע הזה, ב'סקרולר' של האבסורד הזה, אתר האינטרנט, שנקרא מדינת ישראל:
גיבור ישראל, בן ציון לייטנר, נפטר. כן, אני יודע שהוא "מת", אבל המילה 'נפטר' עדינה יותר. כשאני משתמש
בה, אני לא יכול שלא לחשוב על זה, שבמדינה שבן ציון לייטנר נלחם על הקמתה והתקימותה, המילה "נפטר" קיבלה אפילו היא קונוטציות גזעניות. "נפטר אומרים רק על יהודי." כן, אבל בלי שום סיבה אמיתית, חוץ מהרצון הפריד 'ביננו' ל'בינהם'.
גרוניס פוסק לרעת מתנחבלי מיגרון. "זה לא שהוא רוצה", אומרים בימין, "אבל אין לו ברירה", ומיד הולכים כל מיני פולטיקאים לחוקק חוקים עוקפי. פתאום גיליתם שהשמרנות של גרוניס פרושה גם אחר, הא? פרושה שהוא חושב – כן, ממש ככה – שחוק זה חוק, וחוק צריך לקיים, הא?
מחירי החשמל עולים, וביבים נתניהו מגיע עם המצאה נפלאה: מחירי חשמל מדורגים. לא, הוא לא מציע לעשות דרוג לפי צריכה – תחסוך ותשלם פחות, אלא שוב – לפי הכנסה. אני מניח שגם כאן המבחן יהיה מספר שנות נישואין? או אולי מספר החיתולים המוחלפים לשבוע?
אני מציע לעשות מבחנים לפי מספר שנות גירושין, דווקא. הלוא הרבה יותר קשה לנהל משק בית כשאתה לבד (זה יקר יותר), מאשר כשמחלקים את ההוצאות. ואת מבחן החיתולים להשאיר, רק להבטיח, שמדובר יהיה גם בחיתולים למבוגרים.
עופר עיני יצא הבוקר צדקן ומתחסד, שנראה נורמלי, אבל הוא בריון כמו כל השאר, ומוכיח את זה, כשמאיימים להשעות – לא לפטר – בריונית קטנה, שבכל מדינה מתוקנת היתה מפוטרת על המקום, ולא 'מושעית' (עם חמישים אחוז משכורת).
תזכורת: עובדי חברת חשמל לא משלמים על החשמל שלהם (מה חשבתם, ששכחנו?).
מנהלי קרנות הפנסיה, שכל הכסף שחסכתי בהן השנה – ואלוהים יודע שהפקדתי רק את ממש מה שהייתי חייב על פי חוק (חוק?!) – ירד לטמיון.
אורזים לי את הכרוב הלבן והחצילים בניילון נצמד, בסופרמרקט. למה, אדון רמי לוי? כדי שלא אוכל לראות אם ה'סחורה' לא טריה? או כדי שאפשר יהיה לשמור עליה עוד יומיים בקרור? כל fucking כרוב לבן בחצי קילומטר של ניילון נצמד, רק בגלל שלך אין יכולת להסדיר את הלוגיסטיקה שלך?
וסליחה, באמת, אבל 10 ש"ח בשביל צנצנת מיונז הלמנ'ס זה לא מחיר מבצע. המחיר היה 8.90 ש"ח, לפני ששמת עליו תווית "10 ש"ח במקום 13.99".
ואוהדי בית"ר ירושלים, שמכים ומקללים ומשתוללים. אני לא מבין מי בכלל יכול לרצות להיות בעלים של קבוצת ספורט שאלה אוהדיה. אני לא מבין ספורטאי, שמוכן לשחק בשורותיכם-שרותיכם.
אני לא יודע מי זה 'האח הגדול' שמפיק את התוכנית הזאת, שנקראת מדינת ישראל, אבל אמרתי כבר: מגיע לו שאפו גדול. עכשיו, אחרי שאמרתי את זה, אולי הגיע הזמן לצאת להפסקת פרסומות? לעשות פיפי, לקחת משהו מהמקרר, ולנשום, כמה דקות?