מאחורי הכותרת המאוד משמימה הזו מסתתרים כמה יינות טובים, מהיקב ש(כמעט) כל הענבים שלו מגיעים מהנגבבשנת 2013 נכנסו בני משפחת וולף – יצחק, שלי ודנה – ליקב מדבר, שאותו הקים בשעתו יעקב אוריה. לפני כשנה וחצי הצטרפה ייננית צעירה – מיטל דמרי – ולה צוותו שני יועצים: דיאגו צ'ורלטי – יינן איטלקי, על האדומים, ודורון רב הון – SPHERA – על הלבנים. באותו זמן פחות או יותר עבר היקב עוד מהפך והוא מעבר לייצור יינות כשרים "עם תעודות" ושימוש בכרמים בנגב בלבד. כיום כל יינות היקב מבציר 2014 כשרים – למהדרין – ומלבד גווירצטמינר, כל הענבים מקורם בנגב.
את השקת יינות בציר 2014 הלבנים ניצל היום איציק וולף כדי לנסות ולקדם את עניין יינות הנגב והמדבר מצד אחד, ולתת פוש גם לנושא אחר, צרכני, והוא יינות בקופסא (bag in box). על עניין היינות בקופסא כתבתי במקום אחר ("גורמה" של את) כאשר סיקרתי את הנושא עבור המגזין. אישית אני מחבב מאוד את הקונספט וחושב שהוא נכון בוודאי לסוג מסוים של יינות – גם בישראל. מדבר מוציאים יין אדום אחד ויין לבן אחד בקופסקיות שכאלה (שלושה וחמישה ליטרים) ועושים את זה במחיר מאוד כדאי. חלק גדול מהיינות האלה נמכרים למסעדת שמוזגות יין בכוסות, וכל עוד לצרכן לא חשוב לראות את הבקבוק ממנו מגיע היין, מדובר בפתרון מצוין. לשימוש ביתי, הרעיון של יין בוטיק איכותי – ולא משהו זול שנמכר במחיר מופקע – זמין בכל עת במשך כמה שבועות במקרר, הוא דבר מצוין. יום אחד – בזכות מדבר, מרגלית ואולי אחרים – יהיה כאן אפילו היצע של יינות ארוזים באריזות שכאלה.
בעניין הכרמים בנגב אני רוצה לומר משהו, שישמע אולי קצת פלצני – אפילו יותר מהרגיל.
כבר לפני כמה וכמה שנים סקרתי את היקבים בנגב – מכרמי עובדת, דרך שדה בוקר, רוטה, קדש ברנע (כיום "רמת נגב") ואחרים ובחלקם גם ביקרתי ביקורים חוזרים. הכרם של ערן רז, שמדבר לוקחים ממנו הרבה מהענבים, היה אז בהקמה ונתן פרי שאותו קנו פלטר וצ'ילג, למיטב זכרוני. היינות מכל היקבים האלה היו שונים – מהותית – מיינות ממרכז וצפון הארץ, בכך שהם היו קלים ופרחוניים יותר, דבר שחשבתי שהוא מצוין (עצם ההבדל). מה שפחות אהבתי היה מצב הגפנים הוותיקות יותר: גפנים בנות שבע שנים ויותר כבר נראו כמו גפנים בוגרות, רזות ומאוד לא בריאות. סוג של חלום פרעה.
הרצון של יצחק וולף לדחוף כמה שאפשר את נושא יקבי המדבר ואת הנגב כמקור לענבים ויינות איכות הוא נפלא ונכון, ציוני והכל, אבל אני רק מקווה שהוא ואחרים לא יתאכזבו ממה שאני הולך לומר כאן. ראשית, וולף משקיע הרבה מהונו ומרצו בנושא ומבקש מעין הכרה ב"אפלסיון נגב" שלו, אבל זה לא יקרה ללא תמיכה מחקרית (שנעשית, אגב) והונית של גופים אחרים. ברמה הייננית, וולף, דמרי ושות' צריכים גם לחפש את אותו משהו שונה שאפשר לקבל ולמצוא בפרי הדרומי ולא להסתפק בנסיון ליצור עוד כמה יינות לבנים או אדומים, טובים ככל שיהיו. הנגב, שהוא מחוז יין בתולי, הוא הזדמנות נפלאה למציאת אופי וסגנון טרוארי ייחודי בישראל, וזה בעיני האתגר האמיתי. גם כאן, כמו בשקיות הנתונות בקרטונים – עוד חזון למועד ודרוש לא מעט מחקר ושכנוע. בינתיים היקב יגיע השנה לכ- 45-50 אלף בקבוקים ובשנה הבאה הוא יגדל ב- 10,000 בקבוקים נוספים, הכל כמובן כשר למהדרין ומתאים לקידוש גם על פי שיטת הרמב"ם ובית יוסף.
ואיך היין?
מדובר בשורה של יינות לבנים טובים. חלק מהם נראה לי שצריכים עוד קצת להתחבר וחלק פשוט צריכים להתבגר ולהתפתח, ממש כמו היקב, שכמו הכרמים שלו, הוא עדיין יקב צעיר…
מדבר רוזה 2014
בעל צבע ורוד-כתום חלודה. אף מתקתק קצת, קרמלי ומעט תותי. הפה עגול עם חמיצות טובה. זה רוזה נחמד, אבל אני מרגיש שטעמי התות קצת מוגזמים ובמקומות מסוימים לקחו אותי לכיוון הסירופי.
מדבר דרומי לבן 2014
צבע צהוב עדין ויפה, עם נימות ירקרקות. בלנד של 64% שרדונה, 16% ויונייה והשאר שנין בלאן וגוורצטרמינר. האף מעניין, עם אשכוליות ומשהו קצת אגוזי (הגדרה של יאיר גת, שאני מקבל בשמחה). לצד שמנוניות – בעיקר במתקפה – יש ליין חמיצות טובה מאוד ומרירות אשכוליות שממשיכה בפה. הוא פאזי, קל ורענן מאוד. בהחלט טעים ועשוי היטב.
מדבר ויונייה 2014
היקב הוא הראשון שמכניס את הזן הזה לנגב ורואה ברכה בעמלו, כך מסתמן: הוויונייה יפה, מאופק למדי ולא רץ לכיוונית הטרופיים-משמשיים הכבדים (ראו "יינות קלים" למעלה). ועדיין: האף מוציא ריחות של ורדים ורחת לוקום(!), קצת משמש ואשכוליות ומשהו טיפה ירקרק ומעניין מאוד. החמיצות טובה וזה אחרי שהיין עבר מלולקטית. הסיומת נראית קצרה, אבל פתאום מגלים שמשהו מהיין נשאר בפה לאורך זמן, בכל זאת.
מדבר שנין בלאן 2014
הזן הזה עבר בארץ מהפכה, ללא שום ספק. לשנין של מדבר צריך לתת זמן – ולא רק חודשיים-שלושה. אפשר לקנות ממנו עכשיו ולהשכיב אותו לפחות עד לבציר הבא, כיון שעכשיו הוא פשוט לא מראה את מה שאני חושב שיש בו. מה שכן תמצאו ביין עכשיו הן ארומות של דבש ומינרליות. הפה מצוין – חמיצות גבוהה, שתורמת גם בסיומת. אם אתם רוצים יין רענן – שתו עכשיו. אחרת, כאמור – תנו לו לנוח.
מדבר לבן 55, 2014
בלנד של ויונייה ושנין בלאן – 45:55 – שבו הוויונייה בולט בצורה בהחלט לא מפתיעה, לאור מה שכתבתי למעלה. פה טעים, פאזי, עם חמיצות טובה ועם אותן נימות ירקרקות שבאות מהוויונייה. הפה קצת עגול במתקפה וכאילו מופרד: מתקפה עגולה והפה בכלל הרבה יותר יבש וחד. נראה כאילו שהבלנד עדיין צריך להתחבר – אבל (כש)זה יקרה…
מדבר לבן 44, 2014
יין חצי יבש, מבוסס רובו גוורצטרמינר (60%) עם שרדונה וויונייה. הוא מאוד ארומתי, מתובל היטב – פלפל. החמיצות מאוד גבוהה ואולי טיפ-טיפה גבוהה מדי והסיומת מתוקה.
מחירים לצרכן:
רוזה 2014 – 75 ש"ח, דרומי לבן 2014 – 86 ש"ח, לבן 44 2014 – 99 ש"ח שנין בלאן 2014 – 109 ש"ח, לבן 55 2014 – 120 ש"ח