יקב 'מדבר' עם הייננית מיטל דמרי ויועציה מציגים יינות מבצירי 2012 – 2013, שניכר בהם קו אחיד. גם אם לא עם הכל אני שלם, הרי שבסך הכל התוצאה מהנה וכדאית. בוודאי ברמת מחירי הייןיקב 'מדבר' הציג השבוע שבעה יינות חדשים. ענייני הכשרות – השאלה הראשונה שנדרשתי לה – נשארו בינתיים כפי שהיו בשלהי ימיו של יעקב אוריה, כלומר יינות כשרים אבל ללא תעודה מטעם הרבנות. מה שכן ניכר עכשיו הוא סגנון יין מאוד אחיד, עם נטיה ופניה חזקות לכיוון היינות ה'שתיים': יינות קלים מבחינת אלכוהול, גוף ועוצמות פרי, עם חמיצות גבוהה למדי וטאנינים לא אגרסיביים. לאור נסיון העבר שלי עם יינות מהנגב, זה נראה כאילו לא קשה לייצר יינות מסוג זה מענבים מרמת הנגב: תמיד היה משהו קל באופי היינות הנגביים, עם פרחוניות עדינה מאוד. אוריה טען בזמנו שהחמיצות טובה באופן טבעי ולהפך – קשה לקבל יינות בעלי גוף במקומות האלה. מה שכמעט ונעלם מהיינות של 'מדבר' הוא אותו קו מאוד קל של ירקרקות, שאותה לא הרגשתי ברוב היינות מהבצירים הנוכחיים.
בסך הכל היינות טובים, במחירים של 60 – 100 ש"ח. יוצאים מהכלל הם הרוזה והשרדונה ללא עץ, שאינם 'רעים', אבל איכשו גם לא מסתדרים:
הרוזה (2013) לא היה מסעיר, לצערי, ולמרות שיש לו אף מפולפל קלות – ובזה הוא מעניין – הוא מאוד סוכרייתי. החמיצות שלו טובה והסיומת יבשה ודי ארוכה, אבל איכשהו החיבור בין כל האלמנטים הותיר אותי עם יין נחמד, שלא מתחבר. השרדונה ללא עץ (2013) מזכיר במשהו את הרוזה – עם המעט סוכרייתיות שלו. גם אם החמיצות טובה, אני חושש ש'מדבר' לקחו כאן את השרדונה למחוזות יותר מדי חדים וחומציים, ולא השאירו כמעט "שרדונה".
ולשאר – יינות לבנים
מדבר דרומי לבן 2013
בלנד שמורכב מסמיון, סוביניון בלאן, שנין, ויונייה ושרדונה. האף הראשון מעט מתקתק, קלוי. מאוד פירותי. הפה מעט פאזי, חד, יבש וקצת טאני. הסיומת עצבנית לתפארת (וטובה), יבשה עם קצת מרירות. אהבתי את גוני המנטה שיש ביין ואת האיזון הכללי שלו. 75 ש"ח.
מדבר ויונייה 2013
מאוד FRESH, עם הרבה טעמים באף. הענבים מגיעים מהכרם של שמואל תמיר בגבעת ישעיהו, כאשר כבר בשנה הבאה הענבים אמורים להגיע מכרם של היקב ברמת נגב. היין עבר תסיסה מלולקטית והיה בעץ ישן בן חמש שנים ויותר. מאוד אהבתי אותו: הוא מגיע על הצד הטוב והלא-עמוס של הוויונייה, ומתפתח יפה בכוס. כשהוא קר הוא נטו מהנה, אבל אם נותנים לו קצת להתחמם הוא מוציא הרבה פרחוניות ובושם. 100 ש"ח.
מדבר לבן 44, בציר 2013
יין לבן חצי יבש, שמבוסס על גווירצטרמינר, סוביניון בלאן וסמיון. הוא מאוד גווירצטרמינר, ללא ספק. הפה עגול, עם סיומת די ארוכה, מתובלת ובעלת חמיצות טובה. קצת פחות מורכב אולי ממה שזכרתי, אבל עדיין מאוד מהנה. לאור נסיון העבר עם סוג הבלנד הזה, יכול בהחלט להיות שאפשר לתת לו עוד שנה בבקבוק.
וליינות האדומים
הפילוסופיה של בעלי היקב היא ליצור יינות לשתיה יום-יומית, עם דגש על יינות 'שתיים' מאוד ונגישים גם ברמות המחיר ולא רק ברמות הטעם. איציק וולף ודנה, ביתו, שמנהלת את היקב, לקחו לשם כך את דורון רב-הון, שייעץ להם ביינות הלבנים, ואת דיאגו צ'ורלטי – יינן איטלקי מטוסקנה. מה שנראה לי הוא, שהקו האיטלקי של חמיצות יחסית גבוהה, התאמה טובה לאוכל ונגישות, די ניכר כאן, ולטובה. מהבחינה הזו הנגב כנראה מאוד מתאים, והיד של דמרי, עם או בלי הנחיה, עושה טוב. בהערת ביניים אומר, שהיקב מתחיל גם למצוא את דרכו מבחינת מספר הזנים שמהם הוא עושה יין. זה אמנם עדיין לא מורגש, אבל הכיוון הוא לצמצם את מספר הזנים ולהגדיל את סך-כל היין האדום.
מדבר דרומי אדום 2012
היין הבסיסי של היקב, שנמכר ב- 60 ש"ח. האף נעים, פרחוני, והפה מלווה יפה את האף. זהו יין אכן קל לשתיה, עם חמיצות יחסית גבוהה, שמבוסס על קברנה סוביניון, גרנאש וזנים נוספים. בזכות האופי הקל שלו, הוא מאוד מתאים כיין-קיץ אדום, שכדאי לשתות מקורר קצת. הסיומת יבשה וטובה.
מדבר סירה 800, בציר 2013
האף מעט ירקרק, אבל מאוד – עם דגש על מאוד – בשרני ומעושן. אחרי זמן מה בכוס הוא מוציא עוד ארומות ומתפתח טוב. מדבר סירה 800 עבר תסיסה בנירוסטה עם התבגרות קלה בעץ ישן. החמיצות טובה, טאנית וחדה. יין מאוד מעניין, ובהחלט סירה באופיו.
מדבר קברנה סוביניון 800, בציר 2013
הופה: החלקים הירוקים מאוד אופייניים, גם לזן ולגם למקום. ליין חמיצות גבוהה, טובה מאוד, גוף בינוני-קל וסיומת טובה. יכול להיות שבהתרשמות ראשונה זה לא נראה כמו יין עם הרבה פוטנציאל התיישנות – אנחנו רגילים לקחת בעלי גוף למטרה הזו – אבל יש לו בהחלט עתיד.
צילומים: יחצ (איל קרן). יקב מדבר, רח' הסדן 8, רובע האמנים, ערד