האירועים האחרונים ביקב ברקן, שלל השטויות שנאמרו בכתבה ששודרה בערוץ עשר על אודות העסקת נשים ביקבים, ועוד כהנה וכהנה, צריכים לחייב את היקבים בארץ לחשוב אחרת על נושא הכשרות
לעיתים לא מעטות אני מוצא את עצמי אומר בחצי חיוך לבעלי יקבים ואחרים ש"יותר מששמרו יקבי ישראל על הכשרות, שמרה הכשרות עליהם."
הסיבה לכך היא פשוטה מאוד: אם משקללים את התועלות הבסיסיות לצרכן (מחיר מול איכות) וזמינות יין שאינו כשר, אין באמת הרבה יתרונות ליין ישראלי מלבד הכשרות:
אין סיבה אמיתית לצרכן היין להעדיף יין ישראלי על פני יין אחר, מלבד סיבות של פטריוטיזם או כשרות, כאשר גם עניין הכשרות הולך ומצטמצם: יש לא מעט יין כשר סביר, שמגיע מחו"ל. סביר – אמרתי; זה נכון שלצערי ובאופן מאוד כוללני, קשה להשוות את התפוקה הכשרה של יצרני היין הגדולים באמת, עם הגרסאות הכשרות של המוצרים שלהם.
אחרי שאמרתי את זה, אומר כך: לצערי הרב, ממסדי הכשרות למיניהם טובים מאוד ביחסי ציבור. הם משתמשים בדת כדי ליצור דרישה ציבורית לשלל המגבלות שהם מטילים על מי שמבקשים מהם אישור כשרותי. הם מודיעים לצרכני הדת והכשרות שללא הקפדה יתרה על קוצו של יו"ד זה או אחר, המוצר לא יהיה כשר.
אבל האם דרושה בכלל כשרות למוצר?
רוב הדתיים יודו שאין שום צורך בכשרות לתבניות אלומיניום או פלסטיק חד פעמיות, אבקות כביסה או חומרי ניקוי. רוב הדתיים גם ישבו ליד אשה ברכבת או במטוס. הם גם יסעו איתה באותו רכב ויקיימו איתה יחסי אישות עור אל עור, ולא דרך חור בסדין או במכנסיים מופשלים מעט. רוב הישראלים גם ינהגו כך (אני רוצה להאמין).
אבל רוב הישראלים יקנו יין כשר ורק יין כשר. למה? מאותה סיבה שחלק מהם חושבים שדוסים מקיימים יחסים דרך חור בסדין. בורות.
ולמה קיימת בורות? כי היקבים בישראל נכשלו בהוראת התורה, ולא הסבירו טוב מספיק מה כל הרעיון בעניין כשרות היין, מה הוא מייצג ולמה הוא דרוש.
היקבים בישראל נכשלו בכך במודע או שלא במודע, כיון שבשלב מסוים הם לכאורה הבינו, שאין להם מה להסביר שיין שמיוצר בישראל על ידי יהודי באשר הוא, הוא כשר.
במודע – כ לא היה להם מה או צורך להסביר, כיון שהם הבינו שאם הם ייצרו יין כשר, יהיה להם ייתרון אחרון ובודד על יינות יבוא שאינם כשרים והם יוכלו למכור לכלל ישראל; לא רק לחילונים.
שלא במודע – כי הם חשבו שדי יהיה ביין כשר, כדי לרצות את הבורות.
אז כך הם חשבו.
מושג הכשרות ביין הוטמע כל כך חזק על ידי גופי הכשרות השונים, שעכשיו כבר מרגישים אותו באמת בכיס – ובתדמית.
התחרות של גופי הכשרות השונים רק העלתה את מפלס הדרישות (יש יאמרו "הסחטנות"), ועכשיו הלקוחות חושבים שבד"ץ ע"ח ורק בד"ץ ע"ח קובע הלכות. מי שלא רוצה לקחת סיכון – קונה בד"ץ. מותג חזק, בעל נראות מעולה ותדמית שאומרת דבר פשוט: "איתנו אתה בטוח יהודי."
הלקוחות – רוב הדתיים ושאינם דתיים – לא מבינים מהי המשמעות של יין כשר, מדוע צריך כשרות ליין ומהן הדרישות הבסיסיות מיין כשר.
היקבים הכשרים בוודאי אמרו לעצמם עד היום "למה צריך או לא צריך כשרות? שהיקבים הלא כשרים ישברו את הראש."
אבל זה לא נכון. כולם חייבים להסביר את מושג הכשרות ביין לציבור הכללי – חילוני ושאינו חילוני – ולעשות את זה בצורה מסודרת ועניינית. לא להפיץ פשקווילים מטופשים או לספר בטלוויזיה מעשיות שאין מאחוריהן שמץ של אמת, אלא לומר דבר דבור על אופניו, בצורה מובנת. לעשות את זה עם הרבנות הראשית – זה אינטרס שלה, היות והיא מאבדת גובה ובמהירות – כך שגם הדתיים יהיו קשובים לדברים.
"אבל מה זה 'יין כשר'? מי יקבע לי?
המושג של "עשה לך רב" קיבל פרשנות כל כך מעוותת, צינית ומגבילה (ותודה לרבי מליובאוויטש'), אבל בואו, יש כמה כללים בסיסיים שכולם מסכימים עליהם. כמו בכל דבר, אני רוצה להאמין שגם בכשרות יש מכנים משותפים לכל.
צריך להסביר לקהל המסורתי-דתי בישראל שהבעיה הראשונה במעלה היום היא בעיית פוסקים; היא לא בעיית כשרות: אין היום פוסק שמקובל על כל הזרמים, אבל מדובר בדברים שהם לא בהכרח רלוונטיים למרבית תושבי ישראל ולעניין היין. יש קשת של דעות ואולי כשרויות, אבל הבסיס שם, והם יכולים לשתות גם יין שלא יוצר על ידי חובש כיפה בגודל כזה או אחר.
קחו מקצת מהכסף שמיועד למאגד היצוא לארה"ב ושימו אותו על קמפיין לענייני יין כשר. זה יועיל לכולם: לכשרים, לשאינם כשרים ואפילו לכתבות בערוץ 10.