כרמל מוציאים סדרת יינות חדשה שמדברת אל השוק המקצועי' תחת השם Carmel Vineyards. הכוונה היא להכניס לשוק יינות מתתי אזורים: בין הסדרה האזורית של היקב ויינות הכרמים היחידניים
היקב עשה עבודה בכיוון הזה, של טרואר ישראלי של בין לבין, והחליט לשים יינות בצד כבר בשנת 2010. דליה מנדלמן, מנכ"לית היקב, שהגיעה מתחום הקפה (שטראוס) מדברת על דמיון רב בין היין והקפה והקהל שצורך אותם: המעורבות האישית, העמוקה, במוצר. בהקשר הזה – של ירידה לפרטי הפרטים – אפשר לדבר על מה שליאור לקסר, היינן, מדבר עליו: מה שהיינות אמורים לשדר, למשל. אזוריות ושמירה על פירותיות ואפיונים זניים של האזורים מהם הם מגיעים.
הקו בלבנים מחפש איזון ומינרליות ואילו באדומים מחפשים יינות עם יכולת התיישנות – שש עד שמונה שנים מהבציר לפחות. בתחום הזה היקב בהחלט עשה מאמץ כשהוא משאיר את היין שלוש וארבע שנים ביקב לפני השחרור לשוק.
למרות תקופות יישון יחסית ארוכות – 14 חודש בחלק מהיינות – מדובר בעץ צרפתי, לא חדש. אני לא רואה את זה כל כך בתוצאה בכל היינות, אבל לפחות זו הכוונה. בנוסף על היינות הבאים, יהיו גם שרדונה ויונייה, שיצאו לשוק לקראת הקיץ.
סוביניון בלאן צפון הגולן 2013
האף ליימי מאוד כמעט חד מימדי. הפה על הצד המתקתק במתקפה, אבל חד ויבש מאוד. הטעמים די מורכבים ומלווים בחמיצות גבוהה. משום מה טיפה אלכוהולי – 13.5% שמודגשים מעט בגלל החמיצות.
הסיומת יבשה, נקיה ומדויקת – די ארוכה. יין טוב. 58 ש"ח
קברנה פרנק עמק קדש 2010
ירוק… קברנה פרנק מעניין, צריך, כך נראה לי עוד קצת זמן – לפחות בכוס לאיוורור. הפה מתובל, עם חמיצות גבוהה וטאנינים די עוצמתיים. המתקפה טובה, אבל יש חוסר קטן במיד פאלט. הסיומת טאנית, בינונית ארוכה וטובה. יין יבש ונעים. נקי. 80 ש"ח
קריניאן עין תות גפנים ותיקות 2010
הכרמים – שני כרמים סמוך ליציאה של כביש שש – על קרקע גירית (והשני) על קרקע חרסיתית: היין עם לא מעט עץ באף הראשון. הרבה מוקה ושוקולד מריר וקליפות הדרים. יש פרחוניות די כבדה – לא פרחים קלים – באף, שבאה מתחת לעץ. אחרי זמן, מתפתח ביין טעם בשרני-משהו, מעניין. הפה יבש, עם חמיצות טובה וסיומת קצת כהילה. 14.5% אלכוהול. 90 ש"ח
קברנה סוביניון מרום הגליל 2010
צבע טוב – כהה כמעט אטום. האף סגור. הפה מפולפל ומאוד מריר. היין חלק, קטיפתי (משהו שיש גם ביינות האחרים) טאני וצעיר. כמה דקות עוד בכוס לא מרככות את היין. נראה לי שיש עוד זמן עד שאפשר יהיה ליהנות ממנו. הטוב מארבעת היינות האדומים. 80 ש"ח
פטיט סירה עדולם גפנים ותיקות 2010
צבע שחור, אטום – מאוד יפה. האף די סגור, אבל יש בו משהו מאוד נעים. אם לשפוט לפי משך הזמן שהיין היה בחביות, הייתי מצפה ליותר השפעה של העץ על האף, אבל נראה שהפרי 'לוקח' את העניינים יותר בקלות וזה באמת היין שאולי משקף בצורה הטובה ביותר את האיזון בין הפרי והעץ. היין טוב – נקי – אבל לא ייחודי או 'פטיט סירה'. 90 ש"ח. הכרמים בני 40 שנה, נבצרים ידנית.
גווירצטרמינר מרום הגליל 2013
חצי יבש, עם 10-12 גרם סוכר. האף עדין יחסית, לא נסחף לגווירצטרמינר הוורדני העמוס. הפה מעט פאזי, מתקתק אבל חסר עמוד שדרה.
סיכום? יינות טובים, נקיים ועשויים היטב. מרגשים? לא מאוד – יינות של יקב גדול, ללא ספק. הקריניאן מעניין, הקברנה סוביניון טוב. ואגב: כדי לייצר את היינות האלה, היקב מוציא את הפרי מהסדרות הנמוכות יותר. כלל כמות היינות בסדרה הוא כ- 100,000 בקבוקים ויותר. מהפטיט סירה יש 6,600 בקבוקים ומהקריניאן – כפול.
ועוד מילה לסיום: מעולם לא התייחסתי לאוכל שמוגש במסיבות עיתונאים או אפילו למקום בו הן נערכות. הפעם, יקבי כרמל הזמינו עיתונאי יין וצרכנות לריץ קרלטון שבהרצליה.
אחת משתי המנות העיקריות (לבחירה) הייתה ביף וולינגטון – בשר פילה עטוף בפטריות ובצק עלים. הבשר היה מיובש לתפארת מדינת ישראל ולבזיון המטבח, אבל יותר מזה: אחרי שלשולחן הגיע משהו שהיה נראה אפרורי גם בחתך העליון (מניחים פרוסה על הצלחת, כשחלקה החתוך גלוי), הזכרתי למלצר שביקשתי בשר אדום ככל האפשר. מלצר אחר שמע את הבקשה והביא את הנתח הזה, שיצקו עליו רוטב אדום מהצלחת. אין לי מה לומר יותר. המשמעות ברורה.