כרמל מדיטרניאן 2016 זכה לאחרונה בציון 96 ומדליית זהב בתחרות דקנטר 2019. האם היין הוא אכן "96"? מה אפשר ללמוד מציונים ומדליות של תחרויות, בכלל?
יש כמה סיבות לכך, שאני לעולם לא מתייחס למדליות או ציוני יין שניתנים ליינות על ידי מבקרי יין אחרים או בתחרויות. לא משנה כרגע מהן (זה אולי לדיון במקום אחר), אבל אומר שבעיני, זה כמו להתייחס לכתיבה של קולגה:
אני לא שופט מה שכותבים אחרים, בין השאר כי אני לא קהל היעד לכתיבה שלהם, לחוות הדעת שלהם או לציונים שהם נותנים. הקהל הוא מי שצריך לשפוט את הכתיבה ואת הנאמר. אני כמובן חושב מה שאני חושב, אבל לעצמי.
והנה באה ההזדמנות לתת בכל זאת דוגמא להתייחסות למדליות ורשמי טעימה של אחרים וללמוד מהעניין הזה משהו על טעם אישי, פיתוח טעם אישי ודיבור על יין (עמודים 49 – 65 ב'המדריך הדעתני ליין').
שלושה יינות ישראליים קיבלו לאחרונה ציוני 95 נקודות ומעלה, בתחרות בריטית שנחשבת די חשובה – Decanter World Wine Awards. המדיטרניאן 2016 של כרמל קיבל 96 נקודות, הפינו גרי 2018 של רמה"ג קיבל 95 נקודות, ויין נוסף, שאותו לא טעמתי – גופנה 2016 (קברנה סוביניון) של גבעות – קיבל גם הוא 95 נקודות.
את הפינו גרי של רמת הגולן סיקרתי לקראת שבועות:
"זה באמת עונה לצורך ביין שתי ולעניין, לטעמי, אבל נותן משהו נוסף: האף לא מאוד נדיב, קצת ירקרק-מתובל. הפה חלק וחומצי ובעל טעמי אננס-משמש-לימון ותיבול; מעניין, בסופו של דבר, וגם נראה טוב, בבקבוק הארוך שלו."
דקנטר כתבו עליו:
"Light and delicate celebration of Pinot Gris, with crisp lemony fruit that possess a sappy coating in addition to an interesting, lean and mineral texture heightened by crisp acidity"
תודו שיש תאימות מסוימת בין התאורים, ואני בהחלט אוהב את הפינו גרי של רמה"ג, אבל ציון של 95 נקודות? ברשימה המדוברת לשבועות לא דרגתי את היינות, אבל זה יין שברשימות שלי קיבל (90).
מה לגבי כרמל מדיטרניאן 2016?
ציון של 96 נקודות. "96": זה כמעט מושלם. זה יין שהתיאור שלו חייב להכיל סופרלטיבים, לדבר על מורכבות, על עושר, על פוטנציאל התיישנות. דקנטר כותבים:
"Beautifully fine tannins and exquisite freshness are the foundations here. Assertive and composed, the melting palate offers black olive complexity to the confidently-oaked and rich black fruits. "
אוקיי. זיתים שחורים ועץ, על מבנה גוף טוב ופירות שחורים.
קיבלתי את הכרמל מהיקב, ולקחתי אותו לטעימה עיוורת בקבוצת טעימה חודשית שאני משתתף בה.
הקבוצה הזו כוללת שבעה אנשים עם ניסיון בעולם היין, שמעטים כמותם מסתובבים כאן, ואני לא מדבר על ניסיון ביין ישראלי בהכרח. לרובנו, האמירה "כשאני התחלתי בעולם היין" מדברת על שלושים שנים לאחור, ולא על שנתיים "סומלייריות" במסעדה בתל אביב.
אני חשבתי שזה יין טכני טוב: יש לו מבנה טאני טוב, חומציות יחסית רעננה ופרי שחור. הייתה חסרה לי מורכבות והיין די נשלט על ידי קו אחד. (88)
התגובות של חבריי נעו בין "תראה, יש לו מבנה טוב" לבין "זה קברנה לא מקברנה" וזיהוי די מוחלט של היין עם סירה, בתוספת זנים "כבדים" (כרמל אומרים שהיין הוא בלנד של 30% קריניאן, 25% סירה, 16% פטי ורדו, 12% מורבדר, 10% פטיט סירה, 7% מלבק. דקנטר מציינים רק חלק מהבלנד).
כאשר ביקשתי ציונים – דבר שאנחנו לא עושים בקבוצה הזו – אחת התגובות הייתה "85-86", מה שנראה היה לי קצת קיצוני, אבל אף אחד לא נתן ליין הזה יותר מציון טכני טוב (88-89).
מה אפשר ללמוד מכל העניין הזה, ולמה החלטתי לקלקל את החגיגה?
א' – לא להתרגש מציונים וממדליות. אלה בהחלט כלים טובים להערכת יין ראשונית: יין עם מדליות זכה לטעימה של כמה אנשים ואפשר להניח שהוא לפחות "טוב". מעבר לזה? זה לא אומר הרבה.
ב' – ציונים ומדליות יכולים להיות יעילים יותר בהערכת יין, אם אתם נצמדים למישהו או לקבוצה של כותבים או מבקרים, שיש לכם איתם "פאלט משותף".
ג' – תמיד קראו את רשמי הטעימה. לא תמיד הם אומרים הרבה, אבל לפעמים כן. נסו להבין אם הציון מתאים לרשמי הטעימה, או לא.
ד' – אל תפחדו לומר על יין שהוא יותר טוב ממה שאנשים חושבים.
ה' – אל תפחדו לומר על יין שהוא פחות טוב ממה שאחרים חושבים.