מנזר כרמיזן רוצה לעשות ליין שלו מה שעשו היקבים הירושלמיים ליינות שלהם לפני כמה שנים: מהפכת איכות. מה שזכור לנו כיקב של מרסלה ויינות מתוקים, עובר עכשיו שדרוג. שלושה יינות טעמתי – ויש על מה לדבר
ראשית: קצת גיאוגרפיה והיסטוריה (לא להכנס להסטריה). כרמיזן נמצא כמה דקות נסיעה מירושלים, ממש על קו התפר. למעשה , חלק משטחי המנזר נמצאים בצד אחד של גדר ההפרדה, וחלקם האחר- מהצד השני. אם מגיעים לגילה, אפשר לראות היטב את המנזר והשטחים שלו, וכביש חדש שמתוכנן באזור יקשר בקרוב ישירות בין ירושלים וכרמיזן.
האתר מוכר עוד מהתקופה הביזנטית (הוקם על חורבות מנזר מהמאה ה- 7) ובמקום ישנן "תשתיות" של יקב – גת ומתקנים אחרים חצובים בסלע – עוד מהתקופה הרומית. העת המודרנית של עשיית יין במקום החלה ב- 1880, כאשר האב אנטוניו בלוני נטע כרם במקום. ב- 1885 לקחו הנזירים הסלזיאניים את העניינים לידיהם, אחרי שהקימו במקום מנזר ובית ספר ומאז הם מיצרים יין בכרמיזן. גם כיום המנזר הוא מנזר סלזיאני איטלקי, 'אח' למנזר בדיר רפאעת, משם מגיעים גם הרבה מהענבים ליקב ושם גם נמכרים היינות והמוצרים השונים.
בשנת 2006 הגיע למקום ד"ר ריקרדו קוטרלה (Cotarella), יינן איטלקי מהמובילים בעולם. הוא גייס כסף ומומחים והחל ביוזמה לשקם את עשיית היין במקום: כרמים חדשים ניטעו, הובא ציוד חדש וצעירים מהמקום נשלחו ללמוד באיטליה. כיום קוסטרלה עדיין מיעץ ליקב, ואת ייצור היין מנהל ומיישם דניאל קרבוני (Carboni), יינן כבן 32 מסרדיניה, שנמצא במנזר כמה פעמים בשנה. היינות הוצגו לראשונה ב- 2010 בווינאיטלי וזכו שם להצלחה וג'נסיס רובינסון אף ביקרה את היינות והעניקה לאחד מהם ציון של 16.5 נקודות, מה שהפך אותו ליין הלבן הטוב ביותר שהגיע אליה לאותה טעימה, מאזורנו.
ליינות
כרמיזן בלדי 2011
היין מיוצר מענב מקומי בשם זה – בלדי אסמר (שחור). 12.5% אלכוהול. הצבע כהה אבל לא אטום. הפה מעניין: בשרני, די מלא וקצת טאני ומפולפל בפלפל שחור. טיפה קצר לטעמי, אבל טעים.
כרמיזן דבוקי 2012
גם זה עשוי מזן אנדוגני לאזורנו, שאותו מגדלים באזור בית לחם, חברון וצפונה משם. הענב מוכר גם כענב מאכל. הגרגרים גדולים יחסית, ירקרקים, לא אחיזים בגודלם ודי טאניים. ליין 13.5% אלכוהול, צבע קש זהוב. טעם מעט מתקתק, אף מעניין – קצת טרופי . מרענן.
כרמיזן חַמַדאני-ג'אנדאלי 2012
בלנד של שני זנים אנדוגניים, עתירי חרצנים. ליין 12% אלכוהול. החמיצות היא החלק המרשים ביין הזה, והיא עושה אותו רענן וכמעט "פריך". ארומות וטעמים ירקרקים – מנטה, תפוח ירוק – וטעמים שמזכירים קצת ויונייה, מכל הדברים. יופי של יין.
מחירים? 50 ש"ח לצרעכ ליינות הלבנים. קניות? במנזרים ובקרוב אולי גם אצל חינאווי.
אה, ומילה אחרונה: מה עם המרסלה, שאלתי את דניאל קרבוני, היינן. "אין דרישה." הוא אומר. "אוכל לעשות שוב את היין אם תהיה כזאת, אבל אף אחד לא רוצה את זה."
חבל.