לקראת סוף אוקטובר הציגו השקדיות מגוון גדול ויפה של יינות מהקטלוג העדכני שלהם, ובתוכם גם כמה יינות שמיובאים לראשונה לישראל. הנה כמה מאלה שמצאתי שהם תמורה טובה לכסף או שהם אכן מעניינים ושווים טעימה או קניה
האחים שקד מעורבים היום בלא מעט חלקים בשוק היין והאלכוהול הישראלי: הם מייבאים יין ממגוון גדול של מדינות וארצות יין, יש להם חנויות משלהם – בעיקר במרכז הארץ – והם כמובן שותפים ביקב רקנאטי ובחברת השיווק שלהם ושל יקב רמת הגולן.
צרפו לכל אלה יינות כשרים שמיובאים לרשתות שיווק ועוד מותגים ישראליים שהפכו מעורבים בהם במהלך השנים או יצרו, כגון אבידן, דרך ארץ, טריו ושות' וקיבלתם אימפריה לא קטנה בתחום.
המטרה של הכתבה הזו היא להביא כמה יינות טובים מהמגוון הגדול של קטלוג 2019. לצד כל אלה ישנם בוודאי עוד הרבה מאוד ינות טובים. יש זולים או יקרים יותר ויש כאלה הם מוצרי חובה, ועדיין לא מוזכרים כאן. זה בסדר, יש מקום לכולם.
איטליה
רופינו ריזרבה דוקאלה 2014
money maker וללא ספק מוצר חובה של היקב, ומאלה שיצרו את התדמית הטובה שלו. קיאנטי קלסיקו רזרבה מצוין, שהשנה הוא מלא פרי, מאוזן מאוד ומרשים. בהחלט חובה בכל ארון יין.
א-מאנו אימפרינט אפסיטו 2016
100% פרימיטיבו מפוליה. הרבה פרי אדום מתובל ויפה. יין טאני וצעיר, שעשוי בצורה דומה לעשיית אמרונה. די אלגנטי, למרות גילו הצעיר. למה אמרונה מפוליה? אולי כי אפשר?
טומאסי גראטיצ'יו אפסיונאטו 2016
קורווינה ורונדינלה מאיזור ולפוליצ'לה קלאסיקו. חלק מהענבים בשיטת אפסימנטו, ובכוונה הבאתי את זה ואת היין מפוליה, בגלל הקרבה הרעיונית: כאן יש יותר פרי אדום, ללא תחושה של עץ בכלל והוא מאוד "שתי". מתקתק, כן, אבל לא כבד. זה יין שמוכרים גם בקופסאות 3 ליטר, בחו"ל.
איקארדי לאנגה נביולו 2016
ליקב יש קו פירותי ואלגנטי, ללא עומסי עץ וטאנינים. היין הזה חדש בארץ, והוא חלק מאוד ואלגנטי, עם גוף בינוני וחומציות נפלאה. אפשר לשתות או לשמור בקלות כמה שנים. שאפו.
פרודוטורי דל ברברסקו , ברברסקו 2014
אי אפשר בלי היין הזה. אמנם לא זול, אבל כל כך מדוייק והרמוני: הרבה פרי אדום, מאוד לעניין ומאוד מהנה. בציר 2015 כבר תכף מגיע ארצה.
צרפת
פרין שרדונה סינארד 2017. מרשים (יח"צ)מבט אל הקטלוג פותח במגוון מאוד גדול של יינות רוזה, בשלל בקבוקים, משלל מקומות ובשלל נפחים. בסה"כ ספרתי כ- 12 בקבוקים שונים, מ- 375 מ"ל ועד שלושה ליטר (מירבאל). בין היקבים יש מקור חדש ליין והוא שאטו דה ל'אומראד מפרבאנס: נחמד, גם בחצאי בקבוקים.
דומיין הנרי בורז'ואה: מכל המגוון של היינות בחרתי לציין דווקא את ה- Sancerre Les Jeunes Vignes.
מהכינוי הזה "גפנים צעירות" יש ליקב כמה יינות, כולל פואי פומה ורוזה, אבל הסנסר מרשיםמאוד (2017): פרחוני ומינרלי, בעל גוף מלא וסיומת ארוכה ומפתיעה. כל היינות טובים, אבל לטעמי הוא עולה כרגע על ה- לה בארונס, בתמורה שהוא מעניק.
לואי ז'אדו – אחד העוגנים החשובים, גם היסטורית, של השקדיות: נגוסיאן חשוב מבון, בבורגון, ואחד מהיצרנים המכובדים באזור. כל המגוון בהחלט ראוי, כרגיל (האליגוטה אולי פחות), אבל המרסו 2016 מרשים במיוחד: שרדונה במיטבו, מאוד מאוד אלגנטי, גם אחרי ההתבגרות הארוכה בעץ. יין מאוד מאוזן, ומרשים.
עוברים לעמק הרון, עם משפחת פרין. מהיינות שלהם, שכבר מוכרים בישראל לא מעט זמן, הרשים אותי מאוד השאטונף דו פאפ הלבן: לה סינרדס ( 2017 Les Sinards). בלנד של קליירט, גרנאש בלאן ורוסאן, שכרגע הוא ממש סגור, אבל הפה שלו מבשר גדולות. לקנות ולשמור.
ספרד
לשקד יש כאן כמה יצרנים שהפכו למותג גם בארץ, בתוכם כמובן פאוסטינו. לא טעמתי את כל המגוון, אלא רק את ה- פאוסטינו 1: בציר 1994 היה נפלא והוא זמין וגם עדיין ניתן לשמירה. לעומתו, בציר 2005 של הגראן ריזרבה היה מאכזב לצערי, וחבל. אני חושב שלפאוסטינו מתאים יותר האופי של 94' שהייתה שנה יחסית עוצמתית, מאשר 2005, שהיא יותר "קלה", אם זכור לי נכון. שני הבצירים הם בצירים מעולים, על פי 'ריוחה'.
קונדדו דה האזה הוא אחד מהיקבים של אלחנדרו פרננדז, שהוא אחד מהאייקונים של ריברה דל דוארו.
הקריאנזה של האזה הייתה מצויינת; הענקתי ליין ציון גבוה אצלי: הוא בעל אופי מאוד מסורתי, מרשים ויכול להתבגר יפה. הקריאנזה של פסקוארה – היקב ה'מקורי' של פרננדז, היה גם הוא מצוין. שני היינות מעולים.
מרטין קודאס: (Codax) הוא קואופרטיב של כמה עשרות כורמים מרייאס באייסאס, בגליסיה. יופי של יינות, באופן כללי, במחירים שהם באמת מחירים שווים לכל נפש (סביבות 65 – 70 ש"ח).
אם אתם רוצים משהו קליל, לאכול המקומי שלנו, חפשו את ה- מרייטה: אלבריניו חצי יבש, שמכיל אמנם 13 גרם סוכר בליטר, אבל מאוזן היטב ומרגיש יותר off dry מאשר 'חצי יבש'. האלבריניו היבש מצוין, מאוזן ועם רעננות משובחת. מאוד מסורתי, יש לומר, וכדאי לתת לו שנה או שנתיים בבקבוק.
אוטרו – Otero – הוא יין אדום חדש של היצרן הזה בישראל. הוא מבוסס על מנסייה ומגיע מ- bierzo. ללא עץ, מאוד אגרסיבי כרגע ליין צעיר ובעל חומציות טובה. הייתי מחדרר או מחזיק שנה, ככה, שירגע.
מאס מרטינט – פריורט, יקב צעיר יחסית, בן משהו כמו 25 שנה: Mano – גרנאש, קריניאן, מרלו וסירה – בציר 2015, מציג הרבה פרי שחור נעים, חומציות רעננה והוא יחסית שתי. דידו (Dido) מגיע ממונסאנט, ומכיל גרנאש וסירה לצד קברנה ומרלו. הוא מאוד אוורירי ובעל רעננות משובחת וחומציות טובה. גם כן 2015. עדיין לשמור.
האחרון הוא מרטינט ברו – 2016 – מבוסס על תסיסה טבעית. היה לי קצת מבוגר, אבל הוא יין מעניין. פריוראט, גרנאש, סירה וקריניאן.
גרמניה ואוסטריה
את היינות של מרקוס מוליטור סקרתי לא מזמן, ובתחום הזה אין כל חדש. הקראכר הפשוט – הפינו גרי – מאכזב, ואני מתנצל בפני השקדיות, אבל זה ממש לא זה. וילה וולף, לעומת זאת, עושים עבודה לא רעה בכלל.
ניו זילנד
Mud House: שני יינות סוביניון בלאן. אם אתם רוצים משהו פירותי, שהוא כולו טוטי פרוטי טרופי ליצ'י וצ'יצ'י (וזה בהחלט לגיטימי) התווית תחת "מרלבורו" בהחלט מספקת את הסחורה. אם אתם מחפשים משהו יותר רציני – גם במחיר סביר ולא הרבה יותר יקר – לכו על הסינגל ויניארד: יבש, אף מינרלי, וממש יקב אחר. הרבה פחות מתחנף והרבה יותר מהנה.
צ'ילה
קונצ'ה אי טורו דיאבלו 666: תווית בנוסח מגרש השדים בואכה הסרט ההוא עם השד והקרניים הקצוצות. הרבה אדום והרבה שחור, והרבה עץ. בלנד של סירה ומלבק, עם הרבה מכל דבר. מצוין לבשר חרוך על האש. את כל שאר היינות אתם כבר מכירים.
ארה"ב
Bogle Essential Blend: זינפנדל וסירה, קברנה סוביניון ודוריף. יחסית ליין אמריקאי, זה בהחלט שאפשר לשתות בקלות. אהבתי את העובדה שהוא לא כבד מדי, שומר על פירותיות וטאנינים טובים, רכים, עם שזיפים שחורים.