קולין סקוט הוא המסטר בלנדר של שיבאס ריגל, והוא ביקר בארץ. אפילו לחצתי לו את היד, והוא דיבר אלי, וענה על השאלות שלי. הצטלמנו בסוף. עוד לא קיבלתי את התמונה, אבל אם הצלם פישל, והיא לא יצאה, טמפו יצטרכו לממן לי טיסה ושהות, כדי להצטלם שוב עם האיש. קולין סקוט הוא סגנו של אלוהים על פני אדמות.
יליד אורקני, בן ונכד לעובדים בתעשיית הוויסקי, סקוט עובד בשיבאס משנת 1973. לא כל השנים הוא היה המסטר בלנדר, אבל בתפקיד הזה יש לו כבר קילומטראז' ארוך, של יותר מ- 20 שנה. הוא החל את עבודתו עוד בימים שבהם סיגראם היו הבעלים של שיבאס, וכששאלתי אותו איך החיים היום, תחת תאגיד פרנו ריקאר, הוא אמר: "זה עולם אחר לגמרי. גדול, ענק. סיגראם היו תענוג גם כן, אבל פרנו הקפיצו את המותג הזה מדרגה באופן שלא יתואר." על מגמת הפרימיומיזציה של המותג – הכנסת ה- 18 וה- 25 שנה, וכל האריזות המיוחדות של שיבאס – הוא אומר שצריך להסתכל בהבנה: "זה לא שהופכים את המוצרים לפרמיום רק כדי לייצר 'פרמיום'. אנשים שותים היום פחות, אבל שותים טוב יותר, והמוצרים האלה עונים על הצורך שלהם. לא ששיבאס נחשבו אי פעם למוצר בסיסי, אבל אפילו מזה צריך לעלות, כנראה." והאם יש כוונות לפנות לשוקים צעירים יותר, עם מוצרים זולים או בסיסיים יותר, למשל ויסקי של 10 שנים?
"חשבנו על זה לא מעט." הוא מודה. "היו הרבה דברים על השולחן ובתוכניות, ובסופו של דבר אמרנו "לא, זה לא זה". שיבאס 12 נמכר מצוין – הכי טוב – וצומח. ואם זה עובד? למה לנסות לתקן?"
אתם יכולים לחשוב או להגיד מה שאתם רוצים על שיבאס, אבל שני דברים אי אפשר לקחת למותג הזה: את האיכות שלו, ואת הערך שלו: המותג מוכר 4.2 מיליון ארגזים (9 ליטר) בשנה, ביותר מ- 200 מדינות. זהו הוויסקי מספר אחד באירופה ובאסיה, וגדל במהירות – בשעורים של 14% בשנה – במקומות שונים אחרים. בסך הכל יש בין המוצרים שלו ארבעה מוצרים: שיבאס 12, 18 ו- 25 שנה, ומופע של 21 שנה, 'רויאל סלוט', שבשיבאס מתייחסים אליו בנפרד לגמרי מהמותג, ויש לו גם ביטויים אחרים של 25 ו- 38 שנה. זה נכון שעם כל הפופולריות שלו, בישראל יש לשיבאס תדמית קצת כבדה וזקנה, אבל הקהל מתחלף, ואם לא נהיה סנובים, וניתן להם לשתות בשקט, הם ייחשפו גם לוויסקי הזה.
קולין סקוט אחראי לערבוב ולייצור לא רק של ארבעת המוצרים האלה – וזה לא מעט – אלא גם למוצרים אחרים של פרנו ריקאר; כל הוויסקי וגם הג'ין נמצאים תחת שיבאס, בארגון הענק הזה: Ballantine’s, Beefeater, The Glenlivet, Aberlour, Plymouth, Longmorn, Scapa, 100 Pipers, Clan Campbell, Something Special ו- Passport.
לא, אני לא הולך לספר פה את כל הסיפור. הוא כבר סופר, במידה מסוימת של דיוק אפילו על ידי בכל מיני מקומות, אבל בזריזות אומר כך: המרכיב העיקרי בבלנד הוא סטרת'סאילה: סינגל מאלט מספייסייד, פירותי ועב גוף, שסביר ויהיה לכם קשה למצוא על מדפי החנויות, היות והוא נכנס לשיבאס. מלבדו, אפשר כנראה למצוא בו דה גלנליבט, גלן גראנט ולונגמורן. סטרת'סאילה אפשר פה ושם למצוא – גרסת 12 שנה ו- 15 שנה, משל גורדון אנד מקפייל דווקא. יתר המרכיבים (כ- 40) מגיעים ממזקקות שונות בסקוטלנד, בהתאם למסורת המקומית.
בשיבאס ממלאים שלושה סוגי חביות – בגדלים שונים, בין 180 ל- 500 ליטר. החבית המקורית והמסורתית היא חבית שרי, בנפח של 500 ליטר, שמגיעה מיצרני אולורוסו בספרד. האולורוסו הוא העשיר והעמוק בין השרי'ס, ונותן תבלון ואגוזיות לוויסקי. מנגד, השימוש בחביות ברבן החל בעיקר אחרי תקופת היובש, כאשר נוצרה צמיחה מהירה של תעשיית הוויסקי האמריקאי. השימוש באלון אמריקאי (פחות צפוף ובעל אופי מתקתק יותר) נותן את הגוונים הווניליים ומתיקות, מלווים במה שסקוט מגדיר כ'יובש' אופייני לאלון. יש כמובן מתכון בסיסי לשיבאס, אבל בסך כל מלאכתו של סקוט וארבעת חברי הצוות שלו לא פשוטה, והוא מערבב:
- מאלט וגריין – חומרי גלם שונים
- ויסקי ממקורות ומאזורים שונים
- ויסקי משתנה בהתאם לגודל חביות
- ויסקי משתנה בהתאם להרכב החביות
טיפה הסטוריה בכל זאת – כולל כמה דברים שלא ידעתם
שניים מתריסר אחים, ג'ון וג'יימס, הגיעו לאברדין ונכנסו לעבוד בה בחנות מכולת ב- 1801. החנות, אגב, נפתחה על ידי סוחר בשם ויליאם אדוארד, ועברה לידיהם של הצמד-חמד אחרי מותו. הם לא הקימו או פתחו אותה.
בימיו של אלכסנדר סמית' (שירש את האחים שיבאס), בשנת 1909, חיפשו בחברה ויסקי חדש לשוק האמריקאי הצומח. כך נוצר השיבאס 25 שנה. צ'ארלס הווארד, המאסטר בלנדר של אותה תקופה, מספר קולין סקוט, נשלח לחביות שלו, והביא חזרה את מה שהוא סבר אז שיהיה להיט. ההצלחה היתה רבה, וכדי לבדל אותו מכמה וכמה מוצרים אחרים שייצרו באותו זמן (כולל ויסקי בני חמש ושש), הוויסקי קיבל את השם Regal: כך, השיבאס ריגל הראשון היה בעצם בן 25, ולא בן 12, כמו שהוא היום. הסבר מלא וממצה תוכלו לקבל כאן, בווידאו על הוויסקי, מאלאן גרייג, שעוד ידובר בו למטה.
הזמנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה לא היו טובים לשיבאס. בשנת 1935 מתו בזה אחר זה אלכסנדר סמית' וצ'ארלס הווארד, והעסק, שלא נותר כבר שום קשר בינו לבין משפחת שיבאס, נמכר. בשנת 1936, כדי לממן את המכירה וחובות רבים שנוצרו בתקופת היובש, מכרו הבעלים החדשים את כל הסטוק המופלא של הווארד, ולא נותר ממנו דבר וחצי דבר.
שיבאס חזרו לארצות הברית בשנת 1938 הפעם כוויסקי בן 12 שנה. בשנת 1997, שנים רבות אחר כך, יצר והוציא לאור קולין סקוט את השיבאס 18 שנה, כשאת ה- 25 ה'מחודש' הוא הוציא בשנת 2007. זה לא ויסקי באותו פרופיל טעמים של ה- 25 מודל 1909, כיון שכל מה שעוד היה בארכיון של שיבאס הושמד בשריפה גדולה שהשתוללה בסטרת'סאילה בשנות השישים.
שיבאס ריגל 12 שנה הוא ספייסייד קלאסי: רך ונעים, מאוד חלק, עם ארומות של אגוזים וקצת תפוחים. בעיקר בסיומת. הוא מתובל ובעל יובש טוב בסיומת.
שיבאס ריגל 18 – לא מדובר ביישון של '12' לעוד שש שנים. הרעיון של סקוט היה לקחת ולייצר משהו שונה לגמרי, באותו הסטייל של הבית. מלא הרבה יותר, אגוזי ומתקתק, עם הרבה פירות יבשים וצימוקים באף. מעניין, שאחרי ה- 25, מרגישים פה פתאום את הארומות הקלות יותר שהן חלק מהוויסקי, ביתר שאת.
שיבאס ריגל 25 – נוצר, כאמור, בשנת 2007, לציין את השיבאס ההוא, של 1909. הוא חלק מהמגמה של פרימיומיזציה של השוק העולמי. סקוט חזר לאותן מסורות של צ'ארלס הווארד שלקח אותן מקודמיו, וניסה לייצר ויסקי באותו סטייל והרמוניות. סטרת'סאילה היא הלב, אבל כאן יש הרבה סוגי ויסקי אחרים שסקוט ניסה ומסך, עד שקיבל את הוויסקי המצוין הזה. לצערנו, אין ממנו לשוק הישראלי (מחיר בארצות הברית – 300$ לבקבוק). יש פה מתיקות טובה, תפוזים ואגוזיות. חמיצות טובה, ורעננות פרחונית.
ועכשיו מילה בקשר לשוק הישראלי:
זאת סטטיסטיקה שעשיתי לעצמי, שהלוואי ולא מלמדת דבר על העתיד הקרוב או הרחוק, למרות שיש כל מיני שמועות של לשונות רעות, שאני לא בהכרח מסכים איתן.
שיבאס הוחזקו בשעתו על ידי החברה הסקוטית. יום אחד במאי או ביוני 2005, הופיע כאן שגריר שיבאס העולמי, דאז, אלאן גרייג (Greig) והעביר טעימה מודרכת של המותג. כמה חודשים אחר כך איבדה הסקוטית את שיבאס, שעברו ל'סגל' – בבעלות טמפו.
לא הרבה זמן אחר כך, הגיע לישראל עוד שגריר מותג של שיבאס. הפעם ההדרכה הועברה בהילטון תל אביב, בשני סשנים ארוכים ומתישים למדי. בלי קשר לאיכות ההרצאה, המותג עבר לידיהם של 'הכרם' בסביבות שנה אחרי הביקור ההוא, והיא החלה לשווק את הוויסקי בינואר 2009.
במאי 2010 ביקר בישראל אלכס רוברטסון, שגריר שיבאס לאותה שנה (הפעם לא יכול היה להגיע, וזכינו בביקורו של קולין סקוט). אז הוא סיפר על הקמפיין החדש של שיבאס, שנועד להדגיש את המשמעות של גיל הוויסקי. כך או אחרת, כבר ביולי של אותה שנה נפרדו דרכיהם של הכרם ופרנו ריקאר, בקול תרועה רמה, והמותגים חזרו ל'טמפו', שמשווקת אותם מינואר 2011.