במיוחד אם יש עליו age statement כלשהו – אפילו שמונה שנים, נניח, ובוודאי אם יותר. למה? כיון שבשוק צפוי מחסור לא רגיל בשנים הקרובות
עולם הוויסקי יודע עליות ומורדת בכל מה שקשור בסקטוקים שלו: כמויות התזקיקים והוויסקי המתיישן שיש ברשותו.
זה קצת עניין של אופנה, קצת עניין של מחסור בחומרי גלם ומשברים כלכליים ומשברי אנרגיה, אבל השורה התחתונה היא תמיד זו: יש שנים שבהן יש מחסור בוויסקי מתיישן, במיוחד של מותגים מבוקשים.
בעשר ומשהו השנים האחרונות רואים עליה בשוק ודרישה גוברת לוויסקי אירי לסוגיו; ויסקי, שבמיוחד בדורות קודמים לא נטו לשתות מתיישן או מתבגר, כך שהוא היה נמכר רובו בתור ויסקי צעיר – בן שנתיים ושלוש, לכל היותר. אופנות משתנות, והדרישה לוויסקי אירי מבוגר עלתה.
אבל לא רק: יש דרישה מהותית ומשמעותית גם לוויסקי רגיל: איגוד יצרני הוויסקי האירי שינה את יעדי המכירות שלו והכפיל אותם, לקראת 2020, ל- 12 מיליון ארגזים. עכשיו האירים רוצים למכור 24 מיליון ארגזים (216,000,000 ליטרים של ויסקי) בשנת 2030. כל זה לא עוזר כמובן למי שאין לו מה לערבב בוויסקי שלו או למי שבנה או קנה מזקקות ויסקי אירי, ונאלץ עכשיו למכור מוצרים שאינם מוצרי פרמיום, כגון וודקה אירית או ג'ין; קחו את סנטורי, למשל, שקנו את Cooley מג'והן טילינג (שהוא ובניו בנו בינתיים שלוש מזקקות חדשות) ונאלצים עכשיו להתמודד עם מחסור בוויסקי יפני מתיישן, ועם העניין הזה.
בקיצור, אם אתם חובבי אייריש, צאו וקנו לכם שניים-שלושה בקבוקים עם הצהרת גיל, כי המחיר של אלה עלול לעלות בשנתיים-שלוש הקרובות. אם לא, אז מקסימום תשתו ג'יימסון; מהוויסקי הזה לא יהיה מחסור: אייריש דיסטילרס השקיעה 240 מיליון ליש"ט בהגדלת הייצור שלה לפני כמה שנים, אז אין דאגה.