יקב תבור מציג כורמות סביבתית שונה, ועשיית יין בדגש על איכות: האם יש לו סיכוי להיות יקב המאסה האיכותי של ישראל?
אני משתמש במונח "יקב מאסה" לכינוי יקב שמייצר כמות גדולה של יין, שחלק גדול ממנו מגיע לסופרמרקטים ולנקודות מכירה שאינן בהכרח חנויות יין. תבור מייצר היום כשני מיליון בקבוקים מסוגים שונים, בכמה וכמה רמות מחיר, מה שהופך אותו ליקב גדול, במושגים ישראליים.
חייבים לומר שבשנים שהוא בשליטת ובבעלות קוקה קולה, היקב גדל מ- 300,000 בקבוקים, ל- 2,000,000 בקבוקים. זו צמיחה מרשימה מאוד ועובדתית, היקב רווחי ומוכר יפה. העניין הוא שעדיין אין לו תדמית של יקב איכות, ולמרות שיינות הביניים ויינות האיכות הגבוהים של היקב הם מצוינים – באמת – הם עדיין לא מצליחים לקבל את התהודה שמקבלים יינות הרבה פחות טובים, שנמכרים במחירים הרבה יותר גבוהים. האם זה ישתנה, עם הכניסה של היקב למגרש הסביבתי ושימת דגש על קיימות?
האם המילניאלס, שנכנסים לשוק צרכני היין, יתפסו את היין כאיכותי ו'שווה' יותר רק על הבסיס הסביבתי? אולי, אבל המילניאלס הם קבוצה מאוד מגוונת מבחינת הנכונות שלהם לעשות טוב לסביבה (ולמה הם מוכנים), כיון שהם עצמם מחולקים לשתי קבוצות; מי שפועלים עכשיו ומיד, ומי שמסתכלים לטווח הרחוק.
בשנים האחרונות יש יותר ויותר מודעות לכורמות ידידותית לסביבה, או ברת קיימא. מדובר ברוב המקרים בהקטנה של ריסוסים בכרם או ביטול ריסוסים בכימיקלים בכלל ושילוב צמחיה טבעית. בצרפת בעיקר, אבל גם בחלקים אחרים של אירופה, מדברים במונחים של "ביודינאמיות", תורה שלמה, שלחלקים שלמים ממנה אין שום הוכחות מדעיות בספרות. (כמעט) כל דבר שעושים כדי לשמור על הסביבה בימינו הוא דבר מבורך, אלא אם כן תורה כלשהי גורמת לכך שזונחים אספקטים חיוניים בעשייה ומשאירים "חורים" באיכות המוצר הסופי שמגיע לצרכן.
כורמות ותפיסת כרם עניינית ופשוטה להבנה
ב'תבור' מסתכלים קצת אחרת על כורמות ועל כרם, בלי להיכנס לטרמינולוגיה כזו או אחרת – ביו דינאמיות או אורגניות, לצורך העניין. היקב גם הלך ופיתח (בשיתוף החברה להגנת הטבע, ובהנחייתה) פרוטוקול שלם של ארגון וטיפול בכרם. אין כאן "ספר" של 120 חוקים לפעולות בכרם או משטרי עבודה וניהול משאבי אנוש, אלא פעילות ישירה מתוך הבנה אחרת לגמרי של כורמות ושל כרם, בעיני.
האמירה של מיכל אקרמן, האגרונומית של תבור, היא ש"הכרם נותן לסביבה, כמו שהוא מקבל", עושה את כל ההבדל:
זה לא Do No Harm, אלא זה Do Good. זו תפיסה שונה, אקטיביסטית, של כורמות סביבתית. הכורמות של תבור פעילה יותר בכל מה שקשור באיכות הסביבה, מתאימה לתנאי הארץ ולעוסקים במלאכה ולא מיובאת לכאן, והעיקר – פשוטה להבנה ולתפיסה, ומתאימה לאופי הישראלי; לכורם וגם לצרכן, כפי שמוכיח עיצוב התדמית החדשה של היקב.
"פשטות הבנה" היא דבר חשוב מאוד, אם רוצים לקחת את הדברים ולייצא אותם לצרכן כדי לעורר דרישה מכיוונו. דרישה תניע יקבים אחרים ליישם את הנושא ואז נשמור כולנו טוב יותר על מה שיש כאן.
לשאלה שלי, "האם יש יקבים נוספים שלקחו את המכלול ומשתמשים בו?" אכזבה אותי אקרמן כאשר אמרה שבינתיים לא, אבל התנחמתי שכל התוכנית צעירה מאוד ולפחות ההתעניינות גדולה מאוד. רבים כבר עושים – גם בלי קשר ל'תבור' – את מה שניתן ליישם בקלות: עשבייה, ריסוסים, גלי אבנים ומלכודות פרומונים (מושכי חרקים) – מעשי ידי אדם או טבעיות – למזיקים שונים. הרבה כורמים ואנשי יקבים מגיעים לשמוע ולראות, וללמוד, וזו כבר התקדמות גדולה. אני חושב שכאשר רואים שיקב גדול מצליח להסתדר עם נטיעות עצי חורש בכרמים שלו, ומוצא דרך ומקום להקים גלי אבנים גם אם הכרם עובר בציר מכני וטיפולים בטרקטור, זה כבר עניין אחר; זה לא כורם קטן ואיכותי או יקב בוטיק, אלא יקב של מיליוני בקבוקים. והכול פתוח ושוב – קל לתפיסה והבנה.
מהכרם ברמת סירין, ליקב הבוטיק.
הכרם ברמת סירין – כרם ה"דגל" שבניהול היקב, הוא הכרם אליו מביאים את המבקרים השונים, מהארץ ומחו"ל. מי שקיבלו את פנינו בשמחה רבה, היו לא רק זוחלים שונים בין גלי האבנים, אלא גם זיליוני ברחשים מסוגים ומינים שונים (אני מניח), שריחפו בחדווה סביבנו. תן שנה טובה אחת של גשם, וכל החבר'ה האלה צצים מכל מקום, כאילו אין מחר.
הכרם גודלו כ- 400 דונם. נטועים בו כתריסר זנים, כולל קלונים שונים של אותו זן, והיקב משתמש בו לא רק ליין, אלא גם למיני מחקרים. אריה נשר ואור נדבך, שני הייננים של היקב, עובדים עם לא מעט מהפרי שמגיע מכאן, ביקב "בוטיק" קטן, שנמצא בחצר היקב, צמוד למתקן הגדול. היקב משלב בין השאר מערך קבלה לבציר ידני, שכולל גם שולחן מיון ומפרד מאוד עדין. הוא מבוסס על מכלי נירוסטה נמוכים ורחבים. אלה תוכננו על ידי נשר ויוצרו עבור היקב על סמך דברים שראה בפורטוגל, ומאפשרים עבודה עם כמויות קטנות של פרי, ערבוב נוח ובטונאז'. בנוסף, ממש למטרה הזו (בטונאז' נח בכמויות קטנות, בלי עץ) ביקב משתמשים בחביות נירוסטה קטנות; כמה עשרות מהן.
דגש על איכות יין, גם במחירים נמוכים
אחת מהתלונות השגורות ביותר היא, שהיינות הישראליים הבסיסיים שאנשים קונים ב- 30 ש"ח, אינם יינות טובים. אני לא בטוח היום עד כמה התלונה הזו נכונה, כיון שיש לא מעט יינות טובים במחירים האלה, אבל כן נכון יהיה לומר שצריך לדעת מה הם היינות האלה; לברור בפינצטה את אלה שיכולים להוביל צרכנים חדשים לתוך עולם היין.
בין היינות שטעמתי בביקור היו יינות של סדרת 'אדמה', שהם יינות של 50 ש"ח. ביינות האלה יש פרי מבציר ידני, יש free run ובטונאז'ים ודגש רב על איכות פרי ועשייה. אני לא חושב שיש יינות במחירים האלה שנותנים תמורה טובה כל כך.
תבור אדמה סוביניון בלאן 2018
אחד מהיינות האייקוניים של היקב, שחייב לשמור על קו אחיד, שנה אחר שנה. הוא ארומתי, נעים מאוד, עם ארומות אשכולית-תפוזים אופייניות, וקצת פרי טרופי. הפה מעט מתקתק, אולי, בהשוואה למה שאני זכרתי, אבל נקי ומהנה. (90)
ההקפדה על ייצור איכותי של היין הזה פרושה ש(א) הוא מבוסס כולו על free run ו(ב) יש שנים שכמות היין שמיוצר היא שליש מהכמות המקסימלית: נשר ונדבך מסבירים שבגלל שהיין כל כך חשוב ליקב, הם לא יכניסו פרי שלא מתאים לפרופיל הטעם שלו ולאיכות, גם במחיר של ירידה בכמות, מ- 30,000 בקבוקים ל- 10,000.
רן שגיא, מי שהקים בשעתו את "רוטנברג" המצוינת, חזר ארצה ופתח מסעדה, סמוכה למרכז המבקרים של היקב. עדיין בהרצה, התפריט כולל מנות דגים ובשר, לצד מנות צמחוניות. בעסקית תקבלו כאן עיקרית וראשונה ב- 55 – 66 ש"ח. היקב מתכנן פעילויות שונות עם המסעדה, שתהיה פתוחה בשבת ומתאימה מאוד גם למשפחות.
תבור אדמה רוסאן 2018
כרם גבוה, בתל שיפון. יין מכרם יחידני, אם תרצו. האף ארומתי מאוד, נעים. הפה עגול ומלא (יושב על משקעים). הסיומת מעט מרירה-תפוזית, עם חומציות טובה. (87)
כרם שיפון ויונייה 2017
יין כרם יחידני. חלק בעץ, חלק באותן חביות נירוסטה קטנות שהזכרתי קודם. התסיסה שנעשית בחביות נעשיית במכולות קרור, והיין נשאר כ- 9 חודשים על המשקעים.
ויונייה ארומתי וטוב, קצת גראסי ומעט אפסקי באף. הפה נוטה יותר לכיוון המשמש, מתובל וטוב. סיומת טובה. מאוד "שתי" (89) (100 ש"ח)
תבור רוזה ברברה 2018
מאוד עדין ונעים, גם אם לא מאוד ארומתי. צבע ורוד יפה. מאוד מרענן. טעימה קודמת פחות הלהיבה אותי, אבל זו הייתה טובה יותר. (89)
תבור סופה 2014
קברנה סוביניון עם פטיט סירה. היין יושב לא מעט בעץ, והוא מורגש, אבל הפרי תומך בו פה בצורה נפלאה. הרבה פרי שחור, טאנינים עגולים ורכים, והכול משולב בצורה יפה ומאוד אלגנטית. קצת מפולפל בסיומת. מוכן לשתיה, אבל יחזיק עוד זמן (בטח שלוש-ארבע שנים). (92)
תבור מלכיה 2015
בלנד היוקרה של היקב (סביבות 200 ש"ח) הוא בעל פה עגול, מלא, אבל לא כבד, עשיר בפרי שחור – שזיפים ופירות יער בשלים, כמו פטל שחור ואוכמניות. לאחר שהוא עומד בכוס הוא מוציא קצת גוון ירוק (בכל זאת קברנה סוביניון) אבל לא כזה שמפריע, אלא משלים את היין. לקרר מעט בהגשה. (92)
תבור Winemakers Selection 2013
יין שנעשה למכירה למועדון הלקוחות של היקב ובמרכז המבקרים (היפה מאוד) שלו; כמות קטנה בלבד: פה שחור, עם טינט ירקרק. טאנינים עוצמתיים של ממש – יותר ממה שיש כרגיל ביינות של היקב – עם חומציות גבוהה ותיבול מצוין. צעיר עדיין. (91)