עמיחי לוריא, יינן יקב שילה והאיש שהקים אותו, הציג כמה מיינות היקב שעל המדף בימים אלה, אחד שעדיין לא החליט מה יעשה איתו וכמה יינות בני עשור. היה מעניין
יקב שילה, ששוכן באזור התעשייה הקטן בישוב שילה, הוקם על ידי עמיחי לוריא בשנת 2005 ובבציר זה קלט ענבי קברנה סוביניון, מרלו ושיראז. שנה לאחר מכן קלט גם קברנה פרנק, פטיט סירה ופטיט ורדו והוא מייצר גם יין לבן, משרדונה.
היקב, היום בבעלות עיקרית של מאיר שומר, איש עסקים יהודי מקסיקני, מייצא הרבה מהתוצרת שלו לארצות הברית, והיינות נמכרים שם לא רק בחנויות יין, אלא גם בכמה וכמה מסעדות.
די לעקוב לפעמים אחרי מעלליו של לוריא בארה"ב כדי לראות היכן נמזגים היינות. זאת, שלא לדבר על השימושים שהוא עושה ביין שלו בסירים…
ליקב מספר סדרות – סוד (סביבות 85 ש"ח), לג'נד (סביבות 95 ש"ח) וסוד (כ- 120 ש"ח). בנוסף, עמיתי רונן פרלמוטר מספר שלוריא גם מוציא שלושה יינות כרם יחידני, אותם הוא מוכר במארזי שלישיות בלבד, ב- 750 ש"ח. היין הזה מיועד יותר לשוקי חו"ל.
בסך הכל מייצר שילה כ- 70,000 בקבוקים בשנה.
שורה תחתונה:
אין פספוסים. ברוב המקרים מדובר ביינות טובים וגם טובים מאוד. הסגנון הוא סגנון די אמריקאי – לא מעט עץ, פרי בבשלות גבוהה וכו' – אבל יש בו גם עדינות ואפילו אלגנטיות, כשצריך.
החמיצות של כל היינות טובה מאוד ואם לשפוט לפי טעימת כמה יינות מבצירי 2006 ו- 2007, אזי בתלות בבציר, הם גם מחזיקים יפה מעמד.
מחירי היין לא עלו בארבע השנים האחרונות, מאז סקירה קצרה שלי ב- 2012.
שילה שור קברנה פרנק 2013
לא מאוד ירוק. נעים, מעט כבד. סגור אבל מראה שיש בו משהו. החמיצות טובה ובסיומת יש משהו שמזכיר אפר וגם קצת ירקרקות. טאני ומתובל. (90)
שילה שור ברברה 2014
מאוד ארומתי, מלא פירות מתקתקים. חמיצות מצוינת על רקע של עץ, מתובל ויפה. מאוד יין לאוכל, שמשאיר את הפה מלא טעמי דובדבנים וקצת ירוק. (89)
שילה סוד קברנה סוביניון 2013
ליין לא פחות מאשר 15% אלכוהול, אבל הוא שתי וטוב: האף בעיקר סגור, על רקע ירקרק של קברנה צעיר. הרבה פרי שחור-סגול (מיני שזיפים מיובשים ואוכמניות וכו' וכו'). הסיומת טאנית, ארוכה, עם חמיצות מודגשת ופוקוס טוב. (91)
שילה לג'נד 2013
40% פטיט סירה, 31% פטי ורדו, 29% שיראז. צבע כהה ושחור כמעט וכזה גם האף: פוקח עיניים. הפה מאוד אלגנטי, עם חמיצות טובה, טאנינים טובים ודי רכים אבל דומיננטיים ומורגשים היטב. יין עם הרבה פרי, לבשר כבד וקינוחים. אני ממליץ להגיש על הצד המעט מקורר של יינות אלה (16- 18 מעלות). (90)
מוזאיק אקסקלוסיב 2013
המוזאיק הוא היין הגדול של היקב, ויין זה עבר לא רק התיישנות ארוכה יותר בחביות, אלא שיש בו קברנה פרנק, במקום המרלו שבבלנד ה'רגיל', כלומר זה הוא קברנה סוביניון, סירה וקברנה פרנק.
הפה מתקתק וטאני, עם חמיצות די בינונית, אבל כזו שבהחלט במקום ועושה את השלד טוב. יש הרבה 'קברנה' בבלנד הזה וליין מורכבות טובה, בלי שהוא מעמיס. אפשר לשתות ללא קושי: שחור, ארומתי וטאני. (92)
שילה סירה 2014 – ללא שם
כמו בהרבה מקרים גם כאן קרה שלוריא נתקל בחבית או יין מוצלח במיוחד, והחליט לא להכניס אותו לבלנד כלשהו. התוצאה היא יין עם הרבה מאוד בשרניות וקפה על רקע חזק של קוקוס ושוב – מתקתקות. אני מהמר על השתבחות בשנה הקרובה בבקבוק, ולמרות שהיין לא גמור – הוא מאוד יפה. (92)
מהמרתף
שילה מוזאיק 2006
50% מרלו, 20% קברנה פרנק, 12% קברנה סוביניון והשאר פטי ורדו. פרי טוב: אניס-ליקוריץ, על רקע של עץ מתבגר. טאנינים טובים וחמיצות טובה מאוד. הגוף בינוני, אלגנטי. מצוין. (90)
שילה מוזאיק 2007
מכיל 60% מרלו, 20% קברנה פרנק והשאר ק"ס ופ"ו, עם 6% פטיט סירה. מעניין. יין עגול, מאוד חלק וקטיפתי, טאני בסיומת. היה לי לא רק מתקתק יותר, אלא גם בשל מדי מבחינת גיל. (88). אם יש לכם – שתו עכשיו.
שילה קברנה סוביניון סוד 2006
היין ה'קטן' הזה של היקב עבר התבגרות של 16 חודשים בחבית. הוא עדיין חי ויפה. פרי טוב, פה חלק, בינוני, עם טאנינים מצוינים וחמיצות טובה. (90)
שילה קברנה סוביניון סוד 2007
מאוד בשל, די מבוגר וירוק יחסית. הטאנינים רכים.
את הסיכום נתתי למעלה, אבל אין ספק שאם יש לכם יינות של שילה מ- 2006, זכיתם. בציר 2013 מראה סימנים מצוינים והוא זה שעכשיו בחנויות. במחירים האלה – 85 – 120 ש"ח, אין שום ספק שמדובר בקניה מצוינת.