ביינות האדומים, בציר 2016 של יקב רמת הגולן כבר משקף הרבה מאוד מהמאמצים שהיקב עושה בתחום הכרם, בין השאר בשינטוע כרמים נגועים בווירוס. הנה טעימה ארוכה של יינות ירדן אדומים מבציר 2016, ועוד יינות לבנים מבציר 2018.
רמת הגולן, והיינן הראשי שלהם, ויקטור שונפלד, עושים בעשור האחרון הרבה מאוד מאמצים כדי לשמר את איכות היין שלהם לנוכח לא מעט בעיות כרם: וירוס ליפרול 3 ומזיקים אחרים, לצד מחסור בזמינות שתילים.
חלק מהבעיה הזו הם פתרו על ידי הקמת משתלה משלהם, בשיתוף פעולה עם ENTAV הצרפתית, וחלק אחר הם פותרים על ידי נטיעות חדשות בכרמים ותיקים שעברו מהלך של ניקוי מהווירוס. כזה הוא למשל כרם אלוני הבשן, שעל היינות שיוצאים ממנו עכשיו דיווחתי רק לאחרונה. כרם אחר, שהיין ממנו היווה מהפכה של ממש בעיני, הוא כרם בראון. ב'המדריך הדעתי ליין' כתבתי כך:
אחד ההישגים הפחות מוערכים של היקב בשנים האחרונות – ולא בצדק – הוא שינוי משמעותי בצורה בה היקב מעריך את הפוטנציאל של חלקות מסוימות באזור שלו. אולי אחת ההצלחות הגדולות היא כרם בראון, שהבלנד שלו, קברנה סוביניון, סירה ופטי ורדו, משקף את העניין הזה.
לא בטוח שאנחנו עדיין מעריכים את היין הזה במלואו: הוא הרבה יותר חשוב בעיני מהרבה ניסיונות שיווקיים – ברוב המקרים – (שנעשים) עם זני מאכל למשל.
למה זה?
מה שוויקטור שונפלד מדגיש מאוד בכל שיחה איתו, והומחש עוד יותר טוב הפעם בביקור שלי ביקב (נובמבר 2019), הוא נושא אחידות הפרי. המפתח לאיכות היין, הוא אומר, הוא קודם כל באחידות של הפרי שמגיע בסופו של דבר למכלי התסיסה. הוא פותח את השיחה איתו במשפט "זו המשמעות של חקלאות מדייקת", ומשם והלאה מדגים מה היקב עושה כדי לקבל אחידות גבוהה כבר בכרם, כדי שגם מה שמגיע ליקב ואפילו למיון האופטי, יהיה אחיד וברמה גבוהה ככל האפשר.
במאמר מוסגר, אומר כך: אני שומע לא פעם מבעלי יקבים שיש להם גישה לכרם, שמסיבות שהם מגדירים "לוגיסטיות", הם מוותרים על מיון פרי בכרם או מיד לאחר הבציר, ומחכים למיין אותו ביקב בלבד. זו טעות שאין כדוגמתה. כאשר ממיינים פרי בכרם, לא רק שמוותרים בצורה קלה יותר על פרי באיכות פחות טובה, אלא שגם לא מתירים לו להשפיע על היין: אשכולות הלוא נמעכים בדרך ליקב ובהמתנה למיון, ומה שיוצא מהם משפיע על מה שנכנס למיץ, גם אם מדובר בכמות קטנה. בנוסף, כאשר הפרי כבר מגיע ליקב, קשה יותר – אפילו מנטלית – לוותר על מה שהגיע, וחוסר הוויתור מתבטא בסופו של דבר בתוצאות.
רמת הגולן מעריכים מחדש כל חלק בחלקה: מתי ומה לבצור, בכל שנה
הרבה פעמים דיברנו על תחנות המדידה של רמת הגולן, ועל איסוף הנתונים הבלתי נלאה של היקב, בכל מה שקשור במוליכות קרקע, עלווה, לחץ מים בגוף הגפן ואין ספור פרטמרים אחרים. לא פעם שאלתי את עצמי אם שונפלד עושה משהו עם כל האקסלים שהוא צובר, והאם יש משמעות לכל הנתונים שצבר במהלך השנים. מסתבר שכן. כמובן, אבל לא רק זה: היקב הכניס כלים חדשים למדידת מה שקורה בכרמים ומה שקורה לפרי שלו, הוא התחיל להשתמש במיכון חדש ומדידות של פרמטרים שונים בגרגירים בודדים ויכול להעריך בפועל מה קורה לגפנים בשטח ולבצור בהתאם.
וכאשר אני אומר "בהתאם", אזי לא מדובר על כרם שנבצר כולו במכה אחת והפרי עובר מיון, אלא שבוצרים רק חלקים ממנו, אפילו עד כדי שורה בודדת או שתיים, וחוזרים לבצור את השאר, כאשר הפרי במצב אופטימלי.
האם לא כולם עושים את זה?
לא. לא כולם. ברוב היקבים דוגמים את הפרי בכרם ומודדים רמת סוכר, טועמים פרי ומחליטים לבצור את הכרם, לרוב כמקשה אחת. אפשר לעבוד שורה – שורה, אבל זה כמעט בלתי אפשרי. מסיבה זו, מה שמתקבל ביקב הוא מגוון יחסית, אפילו אם הוא נראה יחסית אחיד.
ברמת הגולן משתמשים במדד שנקרא NDVI; מדובר בפרמטר פשוט מאוד, שמודד למעשה את בריאות העלווה. בגדול, כשיש כלורופיל (החומר שבולע אור נראה), הצמח בולע אור נראה ומחזיר קרינת אינפרא אדום. כשאין כלורופיל, הצמח מחזיר הרבה יותר אור נראה. אם מודדים את היחסים בין השניים, אפשר להחליט איפה יש יותר עלווה בריאה ואיפה אין.
בתמונה למעלה, אפשר לראות את הנעשה בכרם בראון, במהלך שלוש שנות בציר. יש חלוקה בסיסית של הכרם לחלקות, אבל כמו שאפשר לראות, לא כולן נבצרות באותו זמן. הרזולוציה בתוך החלקה – בבציר 2019 רואים את זה בצורה הטובה ביותר – יכולה להיות עד כדי שורה אחת, כאמור. בנוסף, אפשר גם לראות את איכות השנה הכללית וכיצד הכרם התנהג.
שונפלד בוודאי עוד ידבר על דברים שנאמרו בשיחה שלא לציטוט בשלב זה. אסגור את הפרק ואומר רק שמאוד מרשים לראות את ההבדל בין כרמים נגועים לכרמים חדשים; מרשים – ועצוב. רמה"ג עושים עבודה מרשימה, אבל היא תרד לטמיון, אם לא כל היקבים והמגדלים יירתמו לעניין.
יינות יקב רמת הגולן – טעימה עם הערה
הטעימה להלן היא טעימה ארוכה ומגוונת מאוד. הציונים ייראו לרבים גבוהים. אני יודע שהם נראו לי גבוהים, אחרי שעברתי על הרשמים שלי. ובכל זאת, כדאי לזכור שניים – או אולי שלושה – דברים:
- מדובר ביינות הסדרה הגבוהה של רמת הגולן – יינות ירדן, רובם ככולם.
- מדובר ביקב שיודע לעשות יין טוב, אחיד, במיוחד בסדרות הגבוהות, אבל לא רק.
- הטעימה התנהלה בטמפרטורה הנכונה ליין, וזה מפתח חיוני לכל טעימה או פרזנטציה של יין בישראל. אני רואה כל כך הרבה אירועי יין וכל כך הרבה טעימות שלא נעשות בטמפרטורה נכונה – וחבל. קררו את היין שלכם. קחו דקה או שתיים לחמם אותו בכוס עד שהוא מוציא את הדברים הטובים שבו ולא עד שהוא מוציא אלכוהול והופך לא נעים.
אני מביא רשמים כלליים בלבד. על שני יינות התבקשתי לא לכתוב: אחד מהם הוא זן חדש שיוצא ביקב והשני הוא קצרין 2016.
תודתי לוויקטור שונפלד, היינן הראשי של היקב, לייננית טלי סנדובסקי, לרות שדה וליעל גיא מיקב רמת הגולן, על הכול.
רמת הגולן ירדן: יינות מבעבעים
ירדן בלאן דה בלאן 2011*
אף מצוין. תפוחים ואגסים, עם פרחוניות לבנה (יסמין) קלילה ומאוד נעימה. חומציות מצוינת ומינרליות טובה. פה מלא וטוב. (עכשיו – 2023) (90)
ירדן רוזה ברוט 2013
כ- 66% שרדונה על 34% פינו נואר (שני אחוז פינו נכנס כיין אדום). קצת תפוחים והרבה מאוד דובדבנים חמוצים בפה. מעט לחמי-בריושי. יין טוב, הייתי שמח למעט יותר אופי "אדום". (לשתות) (89)
גמלא ברוט NV
(שנה על השמרים; מכיל ברוב המקרים יין שמקורו בעיקר בבציר אחד ובמקרה הזה – 2015). הרבה תפוחים ירוקים, גוף יפה. מתקתק מקודמיו. מאוד "שתי" וכיפי. (לשתות) (88)
ירדן קצרין בלאן דה בלאן Late Disgorged 2007
עשר שנים על השמרים. בניגוד לכל קודמיו, בהם יש מעט דוסאז' עם סוכר, כאן היין הוא bone dry, ללא תוספת סוכר כלל. אף מלא מאוד, מתיישן בצורה מרשימה ועשיר. הפה מתבגר יפה אבל שומר על איזון. (עכשיו – 2022) (91)
*דיברנו קצת על רישום תאריך dégorgement על הבקבוקים, ואני מקווה שהיקב ישקול את זה בחיוב.
רמת הגולן ירדן: יינות לבנים
ירדן פינו גרי 2018
שנה רביעית שהיקב מייצר יין מהזן הזה, שרובו הולך למסעדות. הוא תוסס ומתבגר רובו בנירוסטה, חלקו בחביות גדולות ורק מעט מאוד, בבאריק. האף היה די סגור, הפה טוב – אגסים, טיפה מינרליות וטיפה עץ. יש לקרר היטב ולשתות עם אוכל עדין יחסית. (לשתות) (87)
ירדן גווירצטרמינר 2018
סוג של 'חצי יבש' – יותר לכיוון של off dry לטעמי (6 גרם סוכר בליטר). המון – המון – לי'צי ופסיפלורה. הפה מתובל יפה, גוף בינוני, קצת ירוק בסיומת. יין טוב, בהחלט לאוכל מקומי ואתני. (עכשיו – 2021) (89)
ירדן שרדונה 2018
גוף מצוין. האף קצת עצי, אבל מתאזן יפה בפה. חומציות מאוזנת על רקע טרופי. יין מתובל עם רמז קל מאוד למינרליות. (2020 – 2022) (89)
ירדן שרדונה כרם אורגני אודם 2018
טעמתי אותו ממש לאחרונה והפעם השאיר רושם טוב יותר: באף הראשון היין בושמתי ומאוד עדין. הפה מלא, מינראלי במקצת על רקע פירות טרופיים וטיפה שמנוני. (2020 – 2023) (90)
ירדן קצרין שרדונה 2018
ארומות מאוד יפות; טרופיות, מרוכזות. העץ שם, על הצד האגוזי. יין עשיר, שהייתי ממתין איתו לפחות עד השנה הבאה. (2021 – 2025) (91)
שני יינות מהמרתף:
ירדן קצרין שרדונה 2013
היה בעטני במידה מפתיעה, אחרי מתקפה חלקה ופירותית. מלא פרחים לבנים ועשיר. בפתיחה היה נראה לי קצת יותר מבוגר, אבל השתפר מאוד. אם יש לכם במרתף – שתו או שמרו עוד שנתיים-שלוש. (90)
ירדן קצרין שרדונה 2002
צבע ענברי יפה, קצת דבשי. הפה מעט מחומצן, אבל מחומצן טוב, כמו שצריך. הגוף בינוני, יפה. יין מעניין מאוד. קצת חסר במיד פאלט בסיומת, אבל מרשים בצורה יוצאת דופן – בוודאי לגיל ולשנה (2002 הייתה שנת חמסין-בציר בעייתית). (91)
רמת הגולן ירדן, יינות אדומים בציר 2016
בציר 2016 הוא ככל הנראה אחד הבצירים הטובים ביותר ברמת הגולן, בשנים האחרונות: קיץ לא חם במיוחד שבא אחרי אביב חמים. הבציר היה מהיר וקצר ומאוד איכותי. שלוש שנים אחרי, היינות כולם, כמעט ללא יוצא מהכלל, משקפים זאת היטב.
ירדן מלבק 2016
עשוי 100% מלבק. אף מאוד מורכב, מגוון מאוד וממש מרשים. אני לא זוכר ביטוי כל כך יפה של הזן ביקב. הוא סגול-פרחוני, עשיר בכל אותם גווני טבק ועור, אולי קצת אספלטי. טאני ועם כל המעטפת הזו – אלגנטי. ילך טוב עם שוק טלה בתנור. (לשתות – 2026) (92)
ירדן סירה 2016
מאוד סגור. קצת מעושן ובשרני. חומציות מעולה. הרבה טעמים של זעתר ובזיליקום; לרוסט ביף עם עשבי תיבול. יין עשיר ומאוד קטיפתי. (2021-2030) (90)
ירדן פטי ורדו 2016
טאנינים טובים, חומציות בינונית על רקע של עץ קצת ונילי. נפתח יפה אבל יש בו שמץ מרירות. (2020 – 2025) (89)
ירדן מרלו 2016
מאוד יפה, מתובל, עשיר בטעמי דובדבנים ויש בו טיפה פלפל שחור. טאני וחריף, אבל קצת חסר במיד פאלט ובסיומת, וחבל. לבשרים יחסית עדינים, לא שומניים; פילה בקר. (לשתות – 2022) (88)
ירדן מרלו אלוני הבשן 2016
האף סגור למדי. הפה עשיר בפרי שחור והיין טאני ושומר על מסגרת ומבנה לאורך זמן רב. נגיעה ירקרקה. יופי של יין. לבשר אדום בהכנה עשירה, פטריות יער וגבינות מתיישנות. (2022 – 2030 לפחות) (92)
ירדן קברנה סוביניון 2016
מאוד מוכן לשתיה ומאוד הרמוני. קפה ומוקה על רקע של פרי אדום, ללא שמץ ירקרקות. סיומת ארוכה, עם חומציות מאוד מאוזנת וטאנינים טובים. לתבשילים שונים – בשר אדום בהכנה איטית. (לשתות – 2025) (90)
ירדן אלוני הבשן 2016
קברנה סוביניון, סירה ומרלו ביחסים פחות או יותר שווים. כתבתי על היין הזה ועל המרלו מהכרם בהרחבה כאן. זהו יין עשיר מאוד, עם הרבה עץ כהה, חדש. הכול מאוד הרמוני, עם זאת, ונשען על מבנה וחומציות מעולה. שום דבר לא כבד מדי או חורג מהמסגרת. (2022 – 2035+) (92)
ירדן כרם בראון 2016
אף יחסית סגור, מהודק מאוד, אבל כזה שאין ספק שיהיה עשיר מאוד ומורכב. יחסית חומצי בפה וטאני ועם זאת 'לעיס'. עדיין נלחם בעצמו אולי והייתי לכן משאיר ונותן לו את הזמן שלו. (2023 -2035) (91-93)
ירדן אל רום קברנה סוביניון 2016
אף ירוק למדי. הפה עגול ומתובל, טאני, על רקע של דובדבנים טובים מאוד, שזיפים ושות'. יש בו מינרליות מעניינת וסיומת טובה מאוד וארוכה על השפתיים. (2020 – 2028) (91)
ירדן כרם בראון קברנה סוביניון 2016
האף סגור למדי, על רקע של עץ צרפתי ושוקולד. יש בו קלות מסוימת בגוף, שהופכת אותו לנגיש מאוד על אף המורכבות שבו, אבל הוא יישמר, הודות לחומציות. הפה עגול, מתובל וארוך, וסוגר עם פירות אדומים טריים. (2020- 2028) (92)
מהמרתף:
ירדן קברנה סוביניון 1996
ירקרק, חי ובועט להפליא. עור ואדמה, על רקע של פירות אדומים וניחוחות של דובדבנים. בציר נפלא, שמשתקף היטב ביין הזה.
ירדן הייטסוויין 2009
הגווירצטרמינר האולטימטיבי של היקב. ירקרק, עם תפוזים וקלמנטינות, עושר שלם של אפרסקים ופירות אבן צהובים. כן, הוא מתוק, אבל אי אפשר לעמוד בפניו. (לשתות – 2025 לפחות) (93)