שני יינות לבנים שיתווספו למגוון האדום של היקב הם רק חלק מהחידושים שיאיר ואסף מרגלית מתכוונים להציג בשנה הקרובה
טעימת חביות ובציר 2016 – אדומים, 2017 – לבנים
טעימת חביות היא לא הדבר הטוב ביותר לכתבת יין, במיוחד כשמדובר בטעימה של רכיבים – כלומר יינות שעדיין לא נכנסו אפילו לחבית כבלנד.
למרות שאפשר ללמוד הרבה מאוד בטעימה כזו, החוויה היא בעיקרון מקומית ועניינית; לאותו זמן ומקום. פחות מהסוג שאפשר להגדיר אותו כמשהו צרכני או בעל חשיבות צרכנית: אף אחד מהיינות לא יימכר בצורה בה אתה טועם אותם, בסופו של דבר.
עיקר הביקור שלי הפעם במרגלית היה טעימת חביות, ואני יכול לסכם את החלק הזה פחות או יותר במשפט הבא:
אפשר בהחלט לומר ש- 2016 היא סיפור אחר, שונה לגמרי, מהשנה שקדמה לה. שנה טובה הרבה יותר, אלגנטית, שמחזירה אותנו לבצירים כמו 2012 ו- 2011.
היינות הלבנים שטעמתי מבציר 2017 מפגינים עושר מצוין של טעמים וארומות (שרדונה, ריזלינג וזן "סודי") ואם להסתמך על דברי אסף מרגלית, אז השנה הזו מעולה בכל הפרמטרים.
ומה מעבר לזה?
מרגלית יוציאו השנה שני יינות חדשים, לבנים: בלנד של שרדונה ו"משהו" וריזלינג.
שני היינות מצוינים. התבקשתי לא ממש לספר מה קורה שם, אבל הריזלינג (2017) יוצא מהכלל טוב: משהו בכיוון האלזסי, עם חומציות נפלאה על רקע של גוף טוב ומורכבות טעמים. הוא אמור לצאת לשוק בינואר וזה יין ששווה בהחלט לשמור עבורו מקום במרתף (טנטטיבי – 92/93).
היינות האלה מצטרפים לשינויים אחרים שהיקב עשה בתמהיל היינות שלו, כמו הוספת הפרדיגמה בבציר 2015: בלנד של גרנאש, מורבדר וסירה. ענבים שמקורם בכרם הבנימיני של היקב, ששתול בעיקרו על גיר וללא השקיה.
מרגלית פרדיגמה אמור להיות יין יותר נגיש לקהל מבחינת סגנון וגם מחיר. ה- 2015 הוא בעל אף פרחוני מאוד נעים, פירות סגולים קלים וחומציות טובה ורעננה. הפה בינוני-קל, מתובל והסיומת טאנית וטובה. (89). ממה שראיתי מהחביות, 2016 עשויה להקפיץ את היין עוד יותר.
סיכום: צפו לשנה שונה מאוד וטובה מאוד ביקב. כל הרכיבים – קברנה פרנק (במיוחד), קברנה סוביניון ואפילו מרלו – מראים כיוונים מעולים.