היינות של יקב מוני זקוקים לקצת יותר הכרה וקצת פחות דעות קדומות. בין התוויות מסתתרים כמה מהיינות שייתנו לכם את התמורה הטובה ביותר לכסף שלכם
תוך כדי הדהירה לעבר הכרמים, ה- mule רעם בסוג של זעם מנועי מהול בתסכול ואני ניסיתי להבין מה חסר לי במה שדרכו הסתכלתי קדימה.
לקח לי כמה שניות, אני מודה, ואז תפסתי: השמשה הקדמית פשוט לא הייתה.
ששון בן-אהרון, היינן של יקב מוני החליט לקחת אותי לסיור בכרמים של היקב, למה שהתגלה יותר כספארי וציד אשכולות של טרום בציר; למוני הגעתי ממש כמה ימים לפני הבציר, והאינטראקציה הבלתי אמצעית עם החוץ אפשרה לי לדגום – לפעמים גם תוך כדי נסיעה – את האשכולות שבצידי הפרד המנועי.
מוני – 1000 דונם ויותר של כרמים
משפחת ערטול היא הבעלים של אחד משטחי הכרם המשפחתיים הגדולים בארץ: למעלה מ- 1000 דונם של כרמים, ועוד שטחים כמעט זהים של כרמי זית הופכים אותה לאימפריה של כרם. השטחים, באזור דיר רפעת, שמעל צרעה, די רציפים, אבל שונים מאוד מהרבה בחינות: מפנים, שיפועים ובעיקר הרכב קרקע: אתה יכול למצוא שטחי חימר לצד שטחים גדולים של חלוקי נחל – גבעת החלוקים המפורסמת של רוני ג'יימס ז"ל – ושטחים היסטריים בגודלם של אדמה גירנית לבנה.
לצד הרבה מהזנים הרגילים – קברנה, מרלו, גוורצטרמינר, שרדונה ושות' – יש לששון בן אהרון גישה גם לזנים פחות שגרתיים, כמו מלבק, קלדוק ומרסלאן. זאת, כאשר מוני הם גם מהמגדלים הוותיקים והנאמנים ביותר של זנים פחות נחשבים, כמו קולמבאר וסמיון, ואפילו אמרלד ריזלינג.
לא כל הכרמים מוצלחים. למשל, יש אפילו קריניאן ותיק שלא מצליח לספק את הסחורה. חלקם מן הסתם עומד בפני שנטוע או שהפרי שלהם הולך למיץ, אבל המגוון עצום; בזנים, בקלונים ובמה שלא תחשבו עליו, ובהחלט יש פרי מצוין, בלא מעט מהמקומות.
מגוון מהיינות
למוני יש מגוון גדול של יינות, במספר סדרות – M, נחל, ריזרב ויינות פרמיום – שמשון, דלילה ו- VIA .
ככלל, היינות בסדרה הבסיסית – M – נמכרים במחיר של 30 – 35 ש"ח, נחל – 55 ש"ח, ריזרבים – 75 ש"ח ואז 140 ש"ח בערך.
הקולומבר M 2016 הוא הצלחה מסחררת בעיני: ארומתי להפליא, קליל וטעים, עם קצת מרירות של אשכוליות בסיומת. החומציות שלו טובה ויש בו משהו כמו 2 גרם סוכר לליטר. זה יופי של יין, שיכול להתאים להרבה סוגי מאכלים מקומיים, לימים חמים ולימות השנה בכלל. (88).
מוני שרדונה ריזרב 2016
עוד אחת מההצלחות הגדולות של היקב: בעל צבע לימון זהוב יפה וארומות טובות מאוד. בן-אהרון מעביר אותו לילה אחד של תסיסה במכל ואז מעביר את היין לחביות – בבציר הזה רובן המוחלט חדש – להמשך וסיום התסיסה. בסוף הוא מוסיף קצת רעננות בעזרת שרדוהנ שהוא שומר במכלים, משהו כמו 10% לכל היותר. התוצאה היא יין לבן שמורגש בו העץ, אבל הוא בהחלט מאוזן. הגוף שמנוני, והיין בעל סיומת יבשה וטובה. (90)
מוני רוזה 2015
בעיקר מרלו, בבלידינג, עם 3 גרם סוכר לליטר. יש בו משהו קצת פאנקי, שונה. מתקתק וקצת בשרני. הביצר הוא כבר 2015, אבל זה יין בהחלט מעניין. (87)
מוני נחל פטי ורדו 2015
בעיקר חביות משומשות. האף מאוד ארומתי. הפה לעיס, מאוד 'פראי' ודומיננטי. שוקולד, טבק, בשרניות – בעיקר 'צעיר'. מה ששימח אותי כאן זה שלא עוד פטי ורדו עמוס טאנינים, אלא גם משהו שאפשר לשתות. (90).
מוני מלבק ריזרב 2015
בציר ראשון של הזן הזה ביקב היה ב- 2013 וזו אני חושב השנה הראשונה שהוא נותן תמורה לעבודה הקשה סביבו: זהו יין מתובל, טאני, עם קצת מליחות וסיומת ארוכה וטובה. הפה עגול ורך, בעל חומציות גבוהה. יין של ניגודים, שכדאי לקרר. הוא ללא ספק יהיה מעניין בעוד שנתיים – שלוש. (91).
מוני דלילה 2014
בלנד בורדו קלאסי של ק"ס (65%), מרלו (25%) ופטי ורדו. הבציר הזה אמור לצאת לשוק בעוד כשישה חודשים, כאשר יש כבר ממנו בשוק האמריקאי, בו הוא נמכר בהצלחה רבה. הפה עגול ומאוד אלגנטי, למרות הנוקשות והטאניות שיש בו, בהיותו צעיר עדיין. הסיומת טובה מאוד והייתי ממליץ לשמור כחמש שנים מהיציאה לשוק. (91).
מוני VIA 2014
250 – 300 ש"ח; זהו היין הגבוה של היקב, והוא מעין מחווה לדרך שעברה המשפחה בעולם החקלאי ועולם היין ושמן הזית. בקבוק כבד ובו בלנד של ק"ס, מרלו, מלבק ופטי ורדו, שהתבגר בחביות צרפתיות חדשות.
מאוד אהבתי אותו: לפי תאור העשייה הייתי מצפה לאיזה בומבה של עץ, אבל לא: היין הזה משקף מצוין את מה שבן-אהרון עושה ביקב, דהיינו יינות מפוייסים יותר, בעלי גוף עדין ולא כבד או פירותי לזרא. באף אחד מהיינות שטעמתי אין מתיקות של פרי חם או בציר מאוחר והיין הזה משקף יותר מכל את הדרך הזו. (92)