שני יינות בלבד מייצר עידו לוינסון ביקב הקטן שלו ושל אביו, בהוד השרון: אדום ולבן: "עיקר הייצור שלנו היה דווקא אדום," הוא אומר לי, "ומשום מה אנחנו מוכרים בעיקר בזכות הלבן."
אבל כל זה הולך להשתנות: מהבציר הנוכחי, אולי כבר מהקודם, כמות הלבנים והאדומים ביקב הקטנטן הולכת להשתוות.
עידו לוינסון למד במילנו, והשלים את הכשרתו בעבודה באיטליה ומחוצה לה – מישראל וצרפת ועד אוסטרליה. יכול להיות שהמקום הידוע ביותר שבו עבד הוא טנוטה סאן גווידו, היצרנים של ססיקאיה, אבל חבל הרון, דרך יקב Mas du Notaire שבו היה היינן (יקב של כ- 30 הקטאר כרמים), הוא זה שנראה שמשפיע עליו כרגע. ססיקאיה, טנוטה סאן גווידו ובּוֹלגֶרי בכלל הם לא בדיוק שמות נרדפים לעשיית יין מסורתית, מזנים מקומיים או ים-תיכוניים בהכרח, וזה נראה כאילו הכיוון בו צועד לוינסון הוא הכיוון המקומי, הים-תיכוני. זה משתקף לא רק באמירות שונות ובאזכורים של יקב רקנאטי, שבו עובד עידו ביום-יום: שם מדגישים מאוד היום את הקריניאן וזנים ים-תיכוניים אחרים, ואת הנסיוניות להגיע ליינות בעלי ריכוז אלכוהול נמוך. גם היין האדום של השנתיים האחרונות שלוינסון מייצר לעצמו הוא הרבה יותר 'מקומי' ממה שהיה בתחילת הדרך: "בצירי 2007-2008 היו בצירים ותערובות של קברנה סוביניון ומרלו," הוא אומר, "ואז, בבציר 2009, עשיתי את הסוויץ' לכיוון הים-תיכוני. היינות ההם ממש לא רלוונטיים יותר למה שהיקב עושה." בסך הכל, מלבד סירה, פטיט סירה וקריניאן, שומר היום עידו גם מרסלאן שעושה רושם לא רע בכלל, על אף שמקורו מכרם צעיר ביותר: היין שתוסס עכשיו בחבית מראה ארומות וטעמים מעניינים, בלי לגלוש או לקבל את הירקרקות הקברנאית. הקריניאן מהבציר הנוכחי מלא ארומות וטעמים בשרניים ממש, עם משהו של פקאנים בסיומת בפה. בחזית הלבנה, השרדונה גם הוא נראה מבטיח, נעים מאוד ועל הצד הטרופי-אפרסקי.
לוינסון גראז' דה פפה לבן 2011
שרדונה טרופי, מאוד ארומתי. פה מעט מתקתק, עגול מאוד. העץ עדיין לא לגמרי מחובר וטיפה בולט גם באף וגם בפה. יש בו קצת מרירות בסיומת והוא בעל חמיצות טובה. בקבוק מבציר 2010 שיצא לי לטעום ממש לא מזמן היה קצת flat, והעץ היה בו מורגש גם כן.
לוינסון גראז' דה פפה אדום 2009
סירה (כ- 50%) פטיט סירה וקריניאן בחלקים שווים. 13.6% אלכוהול. האף טוב, מעניין מאוד עם הרבה דובדבנים טריים ועסיסיים, מתובלים. מרגישים בעץ, אבל הוא משלים יפה את הפרי, שמוציא מעט ירקרקות נעימה, מבושמת. הפה רך, טאנינים עדינים למדי וחמיצות מאוזנת וטובה. הסיומת בינונית-ארוכה, עם kick מתובל נחמד. בסופו של דבר זהו יין מצוין לאוכל, לא כבד מדי אלא 'גמיש' מאוד בהתאמה שלו; הוא מלווה את הכל בניחותא.
לוינסון גראז' זה פפה אדום 2010
היין בוקבק לפני כחודש וחצי. מעט ירקרק, מאוד טאני, יחסית ל- 2009. מתובל מאוד וחומצי. מזכיר קצת לבנדר, משהו שלוינסון מחפש ביינות שלו, ואולי זאת אותה פרחוניות ירקרקה של ה- 2009. היין בעל מתקפה חלקה, משיית וטובה, ובסיומת יוצא גם פלפל שחור. עדיין לא בשוק, כמובן.
מחירי היינות: 140 ש"ח – 150 ש"ח. אפשר לרכוש בחנויות יין שונות או ישירות מהיקב. אם אתם נוהגים לפקוד מוסדות כמו מול ים, טוטו ושות', כל הסיכויים שתפגשו גם שם ביין.