יקב יתיר: שלוות יין

מרכז מבקרים יקב יתיר

יתיר הוא יקב ייחודי מהרבה סיבות: המיקום הוא כמובן העניין הבולט, אבל דומה שיש עוד משהו, והוא דווקא הפן האנושי: ניסיתי לחשוב על עוד יקב בסדר הגודל הזה, שאינו משפחתי, ששומר על ההרכב המוביל שלו מיום הקמתו, ולא ממש מצאתי. ערן גולדווסר ויעקב בן דור המנכ"ל מנהלים את היקב הזה יחד כבר רבע מאה. הצלע השלישית, אתי אדרי – יצוא, שיווק – גם היא כבר שנים ביקב, צמחה והתפתחה בו לפוזיציה בכירה גם בתאגיד האם (כרמל); אין אפשרות שהעניין לא מתבטא גם ביין. גם עם השינויים הסגנוניים שחלו ביינות – רובם כאלה שעברו על כלל תעשיית היין בעולם החדש וגם הישן – עדיין יש כאן עקביות בנושאי איכות, נראות ושמירה על זהות מקומית, שנעשית בצניעות רבה ובשקט כמעט סטואי.

למרות שהיקב מצויד בכל טוב מבחינה טכנולוגית וייננית – מייד על זה – ערן גולדווסר, היינן של יקב יתיר מאז שנוסד בשנת 2000, אומר שמגרש המשחקים האמיתי שלו הוא בכרמים: השונות בין החלקות השונות מבחינה אקלימית ומבחינת הרכב הקרקע, צורות ההדליה והגידול, האופן שבו הם מושקים וכן הלאה. "אם בשנים קודמות, או כאשר היקב נוסד, היה מגוון הזנים הזמינים לנטיעה מוגבל, ואיכות הקלונים מוטלת בספק, אזי עצם המגוון הגדול יחסית שקיים היום מאפשר משחק גדול יותר. אופן הגידול (יתיר נטעו כרמי גביע ב- 2017) משתנה ועוד. כל מה שיש לנו ביקב הוא למעשה כלים לתפוס את מה שהכרם והענבים יודעים לתת ומה שהם נותנים. למדנו, במשך השנים."

האמירה לגבי הרצון לשמור על אופי הזן או המקום ביין לא בלעדית לגולדווסר, למרות שהוא מיטיב לומר אותה. הרבה מיינני השורה הראשונה של ישראל אומרים את אותם הדברים, כאשר הם מדברים על יין שנעשה בהתאם לזן ולמקום (חלק אומרים ועושים ההפך, או לא מספיק), והמגמה היא מגמה עולמית; אני רואה הרבה יקבים באירופה שעושים יותר ויותר יין בנירוסטה, למשל, וכמובן שבמינימום התערבות.

אבל נירוסטה היא רק חלק מהסיפור והיא כמעט כסת"ח, בעיני, כי דרוש יותר: דרושה התאמה של הכלי לתסיסה וליישון, בהתאם לזן. ביתיר, גולדווסר עובד עם כלי התססה וקיבול מגוונים, שאותם הוא מתאים לזנים השונים: הרבה מכלי עץ גדולים ממקורות שונים (אוסטריה, למשל), חביות 500 ליטר במקום 225 – ומעט חביות קטנות בכלל – מכלי בטון בצורות שונות, שחלקם מצופים מבפנים, ואז אטומים יחסית, וחלקם פורוזיים (סופגים ומשחררים אוויר), ועוד. יש יותר אמפורות מסוגים שונים וממקורות משתנים לחומר מהן הן עשויות וכן הלאה. זנים כמו גרנאש, למשל, מקבלים תסיסות פתוחות במכלים יחסית קטנים.

אז כל זה – הבריחה מחביות העץ הקטנות, או לפחות המעבר מהן – מיועד כדי לתת יינות נאמנים יותר לזנים ולאזור הגידול, וגם – לא פחות חשוב – לעשות אותם עדינים יותר, קלים ונגישים יותר לשתייה. בטעימה ביקב רואים יותר יינות צלולים, שהצבע שלהם כבר לא 'אטום' או 'שחור', הניחוחות עדינים יותר וגם האלכוהול יחסית מתון.

היינות הבאים כולם מתאימים לאקלים החם שלנו, לאוכל המקומי. הבחירה בזנים מעניינת ומאוד לא שגרתית, ומציבה אותנו במקומנו הגיאוגרפי – באגן הים התיכון.

ולפני רשמי הטעימה, כמה מילים 'תיירותיות':

א' – ליקב יתיר יש מרכז מבקרים מצוין ואינטימי. אפשר לבוא במהלך השבוע וגם בימי ו', בתיאום מראש.

ב' – האזור עתיר אטרקציות מעניינות: מיער יתיר עצמו, דרך מצודת ערד ועד ערד עצמה. המרחק מתל אביב הוא כ- 90 דקות; בכלל לא נורא.

ג' – אם אתם מתלבטים לגבי ארוחת צוהריים, 'מוזה' שבכניסה לערד הייתה ונשארה אופציה מצוינת. יש פריטים חדשים בתפריט (עראיס מצוין, המבורגרים שהיו ונשארו מעולים ועוד) והידיים במטבח מדויקות וטובות מאוד. הודות לצעיפי הכדורגל על הקירות והתקרה המקום ממצוין מבחינה אקוסטית ואפשר לדבר בו בנחת. ואם אתם באים מהיקב ואתם שבעי יין, 'מוזה' הייתה ונשארה אחד המקומות הבודדים בארץ שמכבדים את הבירה שלכם.

צילום מבנה היקב: יח"צ

יינות יתיר – טעימות

חלוץ שנין בלאן רוסאן 2022

יין שיוצא לשוק בכמות מצומצמת. האף מעט קלוי (ממש מעט), ארומטי וטוב מאוד. הפה חומצי ומאוד יבש, גוף בינוני. שמנוניות טובה במתקפה. מאוד 'שנין' באופי. (90)

בהשוואה ליין הזה, בלנד 2023 (טעימת מכל; מעט פחות רוסאן) הוא יותר כבד באופי, דומה שמעט פחות יבש, אבל שומר על אותו אופי במתקפה ובעל סיומת פירותית וטובה.

יתיר הר עמשא 2022

ויונייה, רוסאן, קליירט בלאנש ושנין בלאן. ארומטי ונעים להפליא; פרחוני. הפה עשיר בפירות אבן כתומים, רזה וחומצי. (91)

נחל יתיר 2022

גרנאש בלאן, ויונייה, רוסאן, קליירט. מאוד קולינארי לטעמי. מינרלי0מחוזר, תפוזי בפה ומלא יחסית. יין בעל מרקם מצוין וסיומת עדינה ויבשה. יש בו טאניות שמקורה בגרנאש בלאן. (92)

יתיר הר עמשא רוזה 2022

(מעט פאזי בפתיחה). נגיעות של מנטה. קצת מליחות. מעניין מאוד. הצבע יפה. צריך זמן להיפתח בכוס. (90) בציר 2021 היה גם כן מינרלי יחסית, קצת יותר על הצד הפחות יבש (תחושה, לא סוכר) וסיומת טובה מאוד. בציר 2023 קרוב יותר ל 2021 מבחינת האופי (עדיין לא בשוק).

עשינו טעימה של כמה דוגמאות מרכיבים שונים של סדרת 'בצל העלווה'. כתבתי על חלק מהיינות כאן, אחרי השקת הסדרה. כל הדוגמאות – זנים כגון גרנאש, סנסו (יחד), מורבדר, קריניאן וסירה, היו באופן כללי פרחוניים מאוד ו'קלים', עדינים. הסירה הייתה דוגמה יחסית כבדה יותר, אבל רק יחסית לאחרים מאותו האזור (גידול בגביע), כאשר כללית היין היה עדיין על הצד העדין יותר של הזן; 'צפוני' יותר.

יתיר בצל העלווה 2021 (היין שבשוק עכשיו)

אופי מחוזר – היה גם מאפיין של כל הזנים בטעימת הדוגמאות – עסיסי מאוד בפה, עם טאנין רך. הסיומת בינונית-ארוכה. זהו יין בשרני, עם נימות ירוקות של אפר, יותר מהכול. לתת זמן ליין. (93)

יתיר חלוץ קברנה פרנק 2022 – 2020

לפני היין הזה טעמנו דוגמאות של הזן משתי חלקות שונות: אחת שנטעה ב- 2002 ושנייה, מנטיעת 2011. החלקה הצעירה הייתה בעלת טעמים עזים יותר והיין היה חומצי ומפוקס, בעוד החלקה הוותיקה הייתה 'מפויסת' ורכה יותר. התפתחה ביננו שיחה על 'מהו ירוק', ולא אלאה אתכם.

יתיר חלוץ קברנה פרנק 2022 – דובדבנים אדומים, ירוק של עשב. סיומת טאנית עם חומציות גבוהה. היין אמור לצאת עוד כמה חודשים.

יתיר חלוץ קברנה פרנק 2020 – מאוד husky; מין משהו מחוספס, אבל במובן הטוב של המילה, ורגוע. מתחת לגוונים הירוקים מצאתי פרי אדום קל ואוורירי מאוד. החומציות מצוינת והיין מאוזן ועגול. הסיומת טאנית-חריפה ומזכירה את היין מנטיעת 2011. (91)