תערוכת סומלייה 2020 הייתה עבורי הזדמנות מצוינת לטעום את מכלול היינות של יקב ירושלים (אגודה חקלאית). אני חייב לומר שהופתעתי. ושוב: לב העניין הוא תוויות ותדמיתנדמה לי שההיכרות שלי עם יינות ישראליים טובה מזו של חובב היין הממוצע. ובכל זאת, מפעם לפעם יש הפתעות גם בתחום הזה.
אחת מההפתעות האלה הייתה הטעימה הבאה, של יינות יקב ירושלים (אגודה חקלאית). הופתעתי. אהבתי את היינות – רובם ככולם. ראיתי שהמחירים בהחלט טובים, ואפילו נמוכים. ובכל זאת, בכל זאת אני לא יכול לראות את עצמי מביא בקבוק יין של היקב לארוחת ערב או קונה מהיינות האלה לעצמי.
התדמית של יקב ירושלים: הפספוס
למה? כי הלוגו נראה כמו לוגו של אולם אירועים באזור תעשייה, שמנסה להיות "מפואר". זה לא שאני לא מכיר את הלוגו הזה, אבל תחושת הפספוס רק התחזקה הפעם, כשראיתי את הכול יחד.
התוויות: לא ברור לי בכלל מה הם כל המספרים על התוויות ואפילו אם אני כבר מצליח לפענח אותם מבחינה ויזואלית, הם חסרי משמעות עבורי: מה הם מסמנים או מסמלים? שנים לחורבן הבית? לבריאת העולם? ליציאת מצרים או שחרור ירושלים?
ליקב ירושלים יש סדרת יין שנקראת "גרשטיין", עם ציורים מלאי צבע של האמן הישראלי הוותיק. אפילו התוויות האלה "סגורות" וחנוקות בפסי שחור-אבל עם לוגו מוזהב. בשביל מה? ומי זה שעשה תווית כל כך דומה לזו של ש' מוטון רוטשילד? זה בכוונה או בטעות?
אולי אני לא קהל היעד.
היינות של יקב ירושלים: עושים כבוד
לא טעמתי את כל המגוון, כי לא הכול היה בתערוכה, אבל מה שהיקב הביא, היה באופן כללי טוב. ארז וינר אמנם עזב, אבל הוא השאיר אחריו צוות מצוין: סם סורוקה הוא יינן מצוין. ליאור לקסר הצטרף כיועץ ובינתיים אני מבין שגם ממנכ"ל. כרמית אהרנרייך וגידי שטיין בשיווק ובמכירות – אלה אנשים שיודעים למכור יין. אם רק בעלי היקב יבינו שהיום קונים פחות ופחות brand ויותר product, ויעשו סדר וינקו את התוויות, יהיה קל יותר לכולם.
וינדמיל סוביניון בלאן 2019
יופי של חומציות, עם יופי של פרי. האף ארומתי, ירקרק-אשכולית ירוקה ויפה מאוד. סוביניון בלאן מעולה. (91)
גרשטיין רוזה 2019
עשוי מפינו נואר. באף הראשון מריחים משהו כשותי-ירקרק, חביב מאוד ומסקרן. האף לא קמצן. הפה אמנם קצת על הצד המתקתק, אבל זה בסדר. (90(!))
וינדמיל שרדונה 2017
שליש עבר חבדיות צרפתיות חדשות, וזו פעם ראשונה שהיקב שם יין לבן בחביות. ליין יש מינרליות מצוינת, חומציות מאוד טובה ופה נקי ורענן. הוא קצת – קצת – קצר, ועל זה רוב טענותי. אם מניחים ליין טיפה להתחמם הוא מוציא משמש טוב, קצת וניל וקפה. (89)
גרשטיין גוורצטרמינר 2017
כיבש. מתיקות טובה, מאוזנת מאוד. יין הרמוני, גם אם לא מורכב או מיוחד. (87)
גרשטיין מרסלאן 2016
מכיל גם פטי ורדו. יין מאוד "שחור": פירות יער כהים, דובדבנים וקאסיס. הפה חלק וטוב, בשל. הטאנינים מאוזנים וזה בהחלט יין מצוין לסדרת היכרות. (88)
יקב ירושלים 3400, מרלו 2014
לא… (ריחות זרים)
יקב ירושלים 3400, שיראז 2017
רק 12.5% אלכוהול (איפה היה היין הזה בטעימת היינות נמוכי האלכוהול?). מאוד בשרני באף; מרגיש קצת "על האש" אפילו. הפה מאוד טאני, גוף בינוני וטוב – לא מעיק – וסיומת טובה. (90) 2023-2020
יקב ירושלים 3400, קברנה סוביניון 2017
אף אופייני מאוד: שחור-ירקרק, עמוק ויפה. הפה מפגין מתיקות פרי ובשלות, עם טאנינים טובים מאוד – חלקים ויפים, לא קורעי-חניכיים. הסיומת בינונית-ארוכה, מעט חמה, קצת חומצית לטעמי; אולי עדיין צעיר. (90) 2023-2021
וינדמיל מלבק 2017
יין רענן. אף יפה, מאופק אבל הרמוני. הפה חלק ומתובל. גוף בינוני, חומציות מאוזנת מאוד. (89)
יקב ירושלים 4990, קברנה סוביניון 2017
Big, big wine – אבל מצליח לשמור על אלגנטיות. יש בו תיבול טוב, חומציות גבוהה, על רקע של פרי אדום-שחור טוב. העץ משולב יפה ביין, עגול, סוגר יפה את הסיומת. זו ארוכה וקצת חריפה. (92) 2021 – 2026
יקב ירושלים 4990, פטי ורדו 2016
צבע שחור טוב – אופייני לפטי ורדו. האף טיפה ירקרק – ממש קצת (לא חיבבתי). יש כאן חוסר איזון כלשהו בין טאנינים צעירים מאוד לגוף קצת כבד, עם תחושת בשלות. (86)
יקב ירושלים 4990, פטיט סירה 2017
האף כהה, מרשים מאוד ויפה. הפה, עם כל הגוף שיש לו, עדיין חלק ואלגנטי מהמתקפה והלאה. הרעננות טובה, והכול בא על רקע של קפה, עץ, עישון ובשרניות. ליין הזה יש טאנינים עוצמתיים ממש, אבל טובים. (92) 2025-2021
יקב ירושלים 5600, ספיישל ריזרב 2014
בלנד של 85% מרלו והשאר פטי ורדו. יין כבד, שחור – מרלו בעל גוף ונוכחות. הטאנינים חדים, טובים. מאידך יש כאן נגיעות קלות של חמצון ותחושה כללית של יין כבד, חם. (87)
צילום סם סורוקה (רשתות חברתיות) מאתר היקב.