יקב יפו: בצירים חדשים וגם קצת לאחור

סטפן צלניקר הוא כיום האיש מאחורי יינות יקב יפו. מפגש איתו, ועם גל, אשת המכירות של היקב הניב כמה תובנות מעניינות לגבי יינות היקב מעמק האלה

יקב יפו הוקם עוד במאה שעברה, בשנת 1998. זה נשמע די רחוק, במיוחד לאור העבודה שהיקב עבר כמה וכמה גלגולים ומיקומים. מה שהחל כשיוזמה משפחתית ביפו, עבר לצהלה וב- 2007 הגיע לעמק האלה. עוד לפני כן היקב עשה ומכר יינות כשרים. בשנה שבה עבר היקב לעמק האלה החליפו גם הייננים ידיים: אבא משה צלניקר מסר את קצה המושכות לסטפן, והיום הילד (35) הוא זה שחתום, עם אביו, על הבקבוקים.

ביקב מייצרים רוזה אחד בכמות קטנה, של כ- 1000 בקבוקים, שני יינות שרדונה – ללא עץ – ומספר יינות אדומים. אין יין אדום שהוא 100% זני, מה שמדגיש בעיני עוד יותר את הגישה הייננית כאן, של יינן שעושה את מה שמתאים לו, ללא סייגים כאלה או אחרים. הדבר היחיד שאולי מנחה את היקב הוא רצון להשאר קרוב ככל האפשר לפרי, וגם כשהוא כבר משתמש בעץ, זה די מתון.

היינות מתומחרים בצורה סבירה ליקב בוטיק – הבסיסיים במחירים של 75 ש"ח. פה ושם היו דברים שפחות אהבתי, אבל באופן כללי – וזה לא חדש בכל הקשור ביקב יפו – אהבתי את הגישה ואת מרבית היינות. אלה יינות לאוכל, חלקם להתיישנות, שעשויים בסגנון של יותר עולם ישן מאשר מודרני. יינות אישיים, שלא מחפשים בכח להיות נאמנים לאיזו הגדרה טרוארית, אבל עוצרים את היינן מלהכביד על היין בעשייה ביקב.

הומאז' רוזה 2014
100% רוזה, עשוי בתסיסה קרה, כיין לבן, אחרי מגע לא ארוך על הזגים. הצבע יחסית עמוק. זהו יין חצי יבש, עם אף קצת מאובק ולא ברור: משהו של תות מעורבב בריחות טיפה מחומצנים. או שהיין היה פגום או שאחרת…

שרדונה Sauvage 2014
ענבים מעמיקם, בסביבות זכרון יעקב. הצבע זהב קל. האף קצת טרופי, עם שמץ ריחות אגסים. רענן, בעל חמיצות גבוהה ויבש מאוד. לא מאוד ארומתי, אבל בעל שלד טוב. ללא מגע עם עץ אבל כן התבגרות על השמרים במכל.

שרדונה Hommage 2014
גם היין הזה ללא עץ, אבל הפרי מכפר שמאי והשמרים שנים משל היין הקודם. מתקבל כאן שרדונה רחב וארומתי יותר, שגם הוא בעל חמיצות גבוהה וסיומת ארוכה ומעט מינרלית. זה קצת כמו "ללכת עם להרגיש בלי", וזה מצליח. זה בהחלט שרדונה שיעבור אצל הפוריטנים שלא רוצים שרדונה בעץ, ואצל מי שמחפשים משהו רחב יותר.

Sauvage 2013 קברנה סוביניון, פטי ורדו (40:30), מרלו ושיראז.
אף כהיל, די חם. להערכתי או שה- VA קצת גבוה במקור ובמכוון או שהיין מסיבה כלשהי כבר קצת יותר מחומצן מהדרוש.

Sauvage 2012 בלנד של מרלו (45%), שיראז וקברנה סוביניון.
האף הראשון קצת ירוק, אבל היין נפתח מאוד יפה לכיוון של דובדבנים ופרחוניות. הפה חלק, נקי. טאנינים די עוצמתיים. זהו יין בעל חמיצות גבוהה וסיומת טאנית ודי ארוכה. כאן כבר מרגישים את האופי של מרבית היינות של היקב: יינות חלקים, קטיפתיים למדי בפה הראשון, עם טאנינים טובים וחמיצות גבוהה.

Hommage 2013 סירה מרלו (וקצת פטי ורדו).
היין מתבגר במשך שנה בעץ, מחציתו חדש. האף עדיין די סגור, אבל הוא נפתח יפה, עם הרבה פירות שחורים, קצת עישון ובשרניות. הפה מתובל, עם חמיצות די גבוהה וטאנינים יפים. מוציא ריחו של קפה, בסיומת.

Hommage 2013 קברנה סוביניון (ועוד 10% מרלו ו- 5% פטי ורדו).
הפה חלק, טוב, והמתקפה קלה. הוא תופס נפח יפה וטאניות מרשימה. הסיומת ארוכה והחמיצות, גם כאן, גבוהה למדי. יין צעיר.

קריניאן 2009
היין עדיין בשיא כוחו ואונו, ואפילו די צעיר. העץ קצת מורגש, אבל בסך הכל הכל די מאוזן: הטאנינים והחמיצות טובים ויש ארומות וטעמים קצת מבוגרים, שעדיין מתלווים לפרי סגול וטוב. אם יש לכם, השאירו אותו במרתף עוד שנה או שנתיים. בינתיים תוכלו לנסות בקורב את הקריניאן הבא, מבציר 2014.

קברנה סוביניון 2010 (ועוד 10% מרלו ו- 5% שיראז)
אף מבוגר, קצת מאובק. הפה בשרני, מאוד טאני. החמיצות מודגשת והסיומת קצת מרירה. מארומות הפרי השונות אפשר למצוא כאן קאסיס ואניס. זה יין מעניין. לא מושלם, לא לכאן או לכאן ולכן זה גם כך. הייתי משאיר עוד שנה או שנתיים.

הריטאז' 2011 – 80% קברנה סוביניון ו- 20% קברנה פרנק
היין עבר התבגרות של 24 חודש בחביות והתוצאה היא יין צעיר להפליא, בעל אף סגור. הפה חלק, אלגנטי מאוד ושומר על חמיצות וטאנינים טובים. יש מינרליות מעניינת בסיומת ובכל מקרה לא הוצפתי בשום דבר חריג; לא מכיוון העץ ולא מכיוון ה"ירוק" שחששתי ממנו. אם הכוונה הייתה ליצור כאן יין למרחקים ארוכים, הרי שנראה לי שהצליח יפה. אפשר בהחלט לקנות ולהניח לשנים הקרובות להתיישן בבקבוק.