היקב היחיד בצפון מערב הנגב עושה יינות לא רעים בכלל, בסגנון של "אם אני כבר כאן, אז לפחות אעשה מה שבא לי"
את אסף גלאי אני מכיר כבר כמה שנים, אולי מאז שהקים את היקב שלו, או לפחות מאז שהשיק את היין הראשון שלו, ב- 2004. היו כמה שנים שהוא קצת נעלם, והתרכז ביין המתוק שלו, נראה לי, אבל הוא תמיד היה שם, מתחת לרדאר של כולנו, עושה את שלו.
מרוזה: יין רוזה של יקב גלאי, מענבי מרלו (צילום יקב גלאי)הכרם של יקב גלאי נטוע בסמוך לבית בניר עקיבא, מושב שנמצא מרחק קצר מנתיבות, בצפון מערב הנגב. הקרקע באזור לא נראית כמו קרקע אידיאלית לכרם גפן, אבל עובדה היא שאסף גלאי וזוגתו – סיגלית – מצליחים להוציא תוצאות לא רעות בכלל: לרשותם עומדים ענבי קברנה סוביניון, מרלו, שיראז וקברנה פרנק, ומהם הם מצליחים לעשות מגוון מקורי של יינות:
- על המחסור בזנים לבנים מחפה גלאי בעזרת יצירת יין בלאן דה נואר – לבן מאדום: יין לבן, או 'כלבן', שעשוי מענבי קברנה סוביניון.
- את הרוזה הוא מייצר ממרלו, ואז ישנו בלנד אדום, שמתיישן כשנתיים בחביות קטנות, ועוד יין קינוח מחוזק.
המחירים נעים סביב 90 – 130 ש"ח ליינות היבשים, והשיווק נעשה ישירות מהיקב (054-2166321).
וליינות
גלאי בלאן דה נואר 2015
יין נעים בעל ארומות פרחוניות, גוף די עבה יחסית, קצת שמנוני, עם חומציות טובה. לשתות. (86)
גלאי בלאן דה נואר 2016
האף פרחוני ונעים, מזכיר אשכוליות צהובות. גם כאן, היין מלא ושמנוני, החומציות מאוד טובה והסיומת יבשה ומתובלת. מאוד אהבתי את הנימות הקצת ירקרקות שיש כאן, שהזכירו לי אורנים. לשתות. (90)
גלאי מרוזה 2016
ארומות שקצת מזכירות בשר, פה חלק וגוף מלא. חומציות טובה וסיומת קצת מפולפלת הופכת את ה'מרוזה' ליין טוב לאוכל; לא שגרתי בעולם הרוזה המקומי, אבל מאוד בסגנון היקב. לשתות. (88)
גלאי נגב 2013
בלנד של מרלו (70%) וקברנה סוביניון. צבע אדום מתבגר, די שקוף. שילוב מאוד מעניין וטוב של עץ ופרי. שנתיים בחבית עושות את שלהן, ומה שמקבלים באף הראשון הוא מתיקות של עץ אמנם, אבל עץ כמו של בורדו מודרני, שמיד מעלה את הפרי; סגול וטוב. הפה טאני, עם חומציות די גבוהה, מלווה בבשרניות ופלפל שחור. בסך הכול הוא די מפתיע. לקרר היטב – 14-16 מעלות. עד שנתיים. (89)