כמה יינות לבנים מבציר 2017 שעוד מעט מבוקבקים, לצד כמה יינות אדומים – עבר, הווה וקצת עתידיים
יקב גוש עציון הוא אחד מהיקבים הוותיקים ביו"ש, אולי הוותיק שבהם. באתר היקב מסופר על שיח פטל ששימש כפרי הראשון להפקת מיץ מותסס – 'תירוש פטל' – ועל כך שאת הענבים הראשונים שלהם קיבלו בני משפחת רוזנברג מכרמי 'כרמל' בתל ערד, אבל תמר ז"ל ושרגא, יבדל"א, היו אלה שנטעו את הכרמים המשמעותיים הראשונים באזור, עם קיבוצי הגוש ובשיתוף יקב תשבי.
הכרמים – שבעבר היו ממש בשולי הגוש, נמצאים היום בחלקם בלב האזור המיושב. מלבד ענבים עבור היקב שלו עצמו, שרגא רוזנברג ממשיך למכור לא מעט פרי ליקבים אחרים – גדולים וקטנים כאחד – כאשר כמה וכמה מהיינות הלבנים היותר טובים שאני מכיר, מקורם בכרמים האלה.
ניהול היקב נמצא כיום בידיהם של שרגא ואסף, הבן. אייל בוקסבאום אחראי על כל ענייני המכירות והשיווק, איתי להט הוא יינן יועץ וציון חגג הוא האיש שעל ה- floor. על המטבח אמון ואחראי השף גדעון עמיר.
מרכז מבקרים
תוך כדי הביקור ביקב, עלה לי פתאום בראש שזה היקב השני שבו אני מבקר לאחרונה, שיש לו מרכז מבקרים מאוד פעיל, שמהווה חלק גדול מפעילות היקב.
ולא רק זה, אלא שבשני המקרים 'תשבי' היו מעורבים בצורה כזו או אחרת בעניינים. יכול להיות שגולן תשבי צריך לפתוח עסק חדש, של ייעוץ להקמת מרכזי מבקרים או משהו. הוא עשה את זה הרבה יותר טוב מכל מיני 'חושבים בגדול', שמרכזי המבקרים שלהם מעלים יותר קורי עכביש, מאשר אבק למתחרים.
כך או אחרת, תחת קורת הגג של יקב גוש עציון אפשר למצוא מסעדת דגים חלבית (פילה מוסר על פטריות ביין לבן וניוקי היה טעים מאוד) וחנות יין, כמובן, עם חדר פרטי די גדול לטעימות.
בנוסף על אלה יש גן אירועים גדול ויפה ("גן תמר") בקיבולת של כמה מאות מוזמנים. יש בו שחזור של שומרה – מעין מבנה עגול ואינטימי – ולצד כמה שורות של גפנים בהדליות שונות, יש גם גת לימודית קטנה, עגולה, שמשמשת בעת הבציר להדגמות ולסיורי משפחות.
בשנה שעברה, כך הבנתי, נגמרו הענבים שהוקצו לגת, והיה צורך להביא ענבים מכרמי היקב שמחוצה לו…
עוד משהו שמשותף לתשבי ול'גוש עציון' היא החיבה לרכבי אספנות: בחצר היקב שמורות שתי מכוניות אספנות יפות – Nash Metropolitan משנות החמישים.
אז איך היין?
טוב – טוב מאוד. יינות לבנים טעמתי בעיקר ממכלים ומדוגמאות חבית, כמו שמיד נראה, אבל הם כבר לקראת הבקבוק ברובם, כך שהטעימה מהווה מראה טובה.
מיינות אדומים טעמתי יינות סירה מורבדר וגרנאש-סירה-מורבדר מהשנים האחרונות, לצד יינות היקב מבצירים נוכחיים.
הסגנון באופן כללי הוא מאוד fruit forward, הרבה רעננות ושימוש מאוד מושכל בעץ, כאשר ליינות אורך חיים מרשים. מבחינות רבות, לגבי צרכן וחובב היין הישראלי היקב מפוספס, כיון שהוא נותן תמורה טובה לכסף ובהחלט עושה עבודה טובה.
סוביניון בלאן 2017
(לפני בנטוניט) מאוד ארומתי, טרי ורענן, עם חומציות מצוינת. הסיומת ארוכה יחסית ומלאה, עתירת קליפות הדרים – בעיקר אשכוליות ופומלה. (92 – טנטטיבי).
שרדונה 2017
דוגמת מכל – ללא ערבוב עם החלק שיגיע מעץ: פרי מעולה, והרבה ממנו. חומציות ממש טובה עם הרבה תיבול בסיומת. אני מכיר את הפרי ליין הזה משני יקבים נוספים וזה נראה כמו משהו שאתה לא יכול ליפול איתו. שאפו.
גוורצטרמינר 2017
החצי יבש של היקב: פחות אהבתי, כיון שהוא מעט מתוק מדי לסטייל, אבל זה יותר עניין אישי. הסך-כל הוא טוב, פירותי ונגיש.
נחל הפירים 2012
מהאוסף – לא נמצא למכירה: 65% סירה והשאר מורבדר. ליין מראה צעיר וטוב. באף הוא מתחיל להראות ארומות שלישוניות, אבל גם זה, אחרי קצת זמן בכוס. חומציות מאוד טובה, שמתרככת עם הזמן באוויר. שני הזנים עובדים כאן יפה יחד ואין משהו שאני יכול לומר שהוא בולט או 'משתלט'; בוודאי שלא עץ. (90).
נחל הפירים 2013
אותו בלנד בדיוק, גם זה מהארכיון. כאן העץ מורגש קצת יותר – והוא מבוגר יותר; ישן. פרי כהה, יפה, על רקע של טאנינים טובים ומעט אפר. חומציות טובה ובשרניות שיוצאת בסוף. בהחלט יש זמן – אם יש לכם, שמרו עליו. (91).
נחל הפירים 2014
כאן נכנס כבר גרנאש, לקראת הפיכת היין לבלנד מסוג "GSM": 54% סירה, 36% מורבדר והשאר גרנאש. המתקפה חלקה, ממוקדת ופירותית, הטאנינים טובים לכל אורך היין. המון פטל יער וקצת פלפל שחור, שמעניק ליין תיבול טוב. (90)
נחל הפירים GSM 2016
ממש לפני בקבוק (אין 2015). 51% סירה, 35% גרנאש והשאר מורבדר. הרבה יותר "אף" והבדל סגנוני של ממש בין זה לבין היינות הקודמים. הפרי כאן 'תותי' ממש, רענן, לא ריבתי. המקפה מאוד רכה, קטיפתית עם קצת בשרניות. הטאנינים רכים והיין overall יותר סלחני מקודמיו. הוא צפוי להיות בשוק בסוף 2018 (91).
*מהיינות של 2017 הוכן בלנד כלשהו, שרק הראה שהפרי אכן טוב, לא הרבה יותר מזה.
נחל הפירים "בורדולזי" 2013
ביקב הוא מכונה "בורדולזי", כיון שהוא מכיל מן הסתם מזני בורדו: קברנה סוביניון, פטי ורדו, מרלו. מתקפה פירותית-מתקתקה, מעט ירקרק, הפה עגול לכל אורך היין, ויפה. הטאנינים חזקים ממש והסיומת בינונית-פירותית עם שמץ מליחות. יין מעניין (89).
האלון הבודד קברנה סוביניון 2013
האף בשל, ירוק פלפל-ירוק/אדום. טאנינים חזקים. אפר, טבק, אף יחסית כבד וסיומת עם פרי קצת קצר. (88)
האלון הבודד קברנה פרנק 2014
האף רק מעט ירקרק – ממש בשוליים. שוב, אותו "אפר" קל, שמוביל לפה מאוד חלק ולגנטי. הטאנינים עדינים מאוד, והסיומת טאנית הרבה יותר מהיין גופו, וחומצית. יין ארוך, בעל פוטנציאל טוב (91/92).
עמק ברכה 2011
קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק. אף מצוין ביין שירצה בשלב זה קצת דקנטר. הפה שחור מאוד, טאני ובשל ועם זאת עתיר פרי אדום בעל רעננות. הסיומת קצת ירקרקה. יין עגול ויפה. לשמור. (92)
עמק ברכה 2013
עדיין לא בשוק, ויש ממנו כמות קטנה. מכיל 60% קברנה ואז קברנה פרנק ומרלו עם פטי ורדו. הרבה יין, מורכב וטוב: טבק, אפר ודובדבנים על רקע ממש קל וארומתי. הפה חלק אך בעל טאנינים עוצמתיים של ממש. יש חומציות וטאניות טובות בסיומת. (93)