"החיים על הקצה", אומר מאירם הראל, היינן של יקב אמפורה, והוא מתייחס לניסיונות שהוא עושה בשנתיים-שלוש האחרונות עם זנים חדשים וסגנונות חדשים של יין. אז מה חדש ביקב הנחבא אל הכרמל?
יקב אמפורה, ששוכן בכרם מהר"ל שבכרמל, הוא אחד מיקבי הבוטיק הוותיקים יחסית. מהדור הראשון ממש – כמו זה של סוסון ים או עגור. גיל שצברג, שהיה היינן הראשון של היקב והיה שותף לתכנון המקורי שלו, כבר הוציא יינות מצוינים בתחילת שנות ה- 2000, כאשר היקב עצמו נחנך בשנת 2000, במבנה מתוכנן לעילא, אירופי-איטלקי משהו, שממשיך ומתכתב גם היום בצורה נפלאה עם הסביבה שלו.
אחר כך, החל ב- 2008, היה כאן ארקדי פפיקיאן, שגם הוא עשה דברים מצוינים, אבל בסגנון שונה לגמרי מזה של שצברג: בהשפעת היועץ של היקב דאז, הלוא הוא מישל רולאן, עבר הייצור להתבסס על זני בורדו, על יינות ששוהים זמן רב יחסית בעץ, ובעץ חדש. חלק מהיינות האלה עדיין כאן ונמכרים על ידי 'אמפורה', גם היום.
לפני כחמש שנים, ב- 2016, נכנס ליקב יובל סמואל: וטרינר ואיש עסקים, שהוא כיום שותף עם מי שקנה את היקב ולקח כיינן את ארקדי פפיקיאן (ולדימיר דובוב). היקב החל לעבור שינוי גדול, בכמה מישורים:
1. הוא פתוח היום הרבה יותר ממה שהיה פעם. מרכז המבקרים עבר שינוי תהומי ממש, הקומה העליונה של היקב נפתחה (גם אם בפורמט של "חדר פרטי") והיקב מקיים אירועים שונים. המקום פתוח גם היום בסופי שבוע (כולל שבת) ומגיש כיבוד למבקרים, בצורת גבינות ופלטות אירוח אחרות.
2. סגנון היין חוזר או כמעט חוזר לזה של גיל שצברג: החזון של יקב ים-תיכוני, שעושה יינות מזנים ים תיכוניים הוא החזון ששולט היום ביקב, אם גם לא הכול עדיין סגור ומובנה. יש בהחלט יינות שהזהות שלהם צריכה לעבור שיוף והתאמה, אבל עם זאת, הכיוון מצוין.
הכמויות גדלו: בשנתיים של 2019-2020 היקב עשה כ- 90,000 בקבוקים, ואילו השנה הוא גדל לכדי 150,000 בקבוקים. "זה היה סיוט לוגיסטי," אומר מאירם הראל, היינן, "לא רק בגלל הצורך להתאים את הציוד ביקב, אלא בעיקר בגלל אופייה של השנה, שהייתה דחוסה מאוד מבחינת מועדי הבציר." אסף עזר, המנכ"ל ומי שלמעשה מנהל את השיווק, לא דואג מהבחינה הזו, מאחר והרבה יינות – בעיקר לבנים – כבר חסרים היום בשוק.
סגנון היין עכשיו
מסגנון של יינות בורדולזים, עתירי גוף ופרי, עבר היקב ליינות קלים יותר באופי שלהם: היום נעשה שימוש בחביות עדינות יותר, קלויות פחות ובצורה אחרת. יש עבודה מעניינת באשכולות שלמים ושזרות, בציר שנוטה פחות לאלכוהול גבוה ובעיקר שימוש בזנים 'אחרים': טעמתי כאן יינות גרנאש בלאן מצוינים, קלדוק, שלצערי ילך כנראה לבלנד, סנסו וקונואז וזנים אחרים. הרבה מהענבים קונה היקב – שנטע כרמים משל עצמו, לראשונה עכשיו – מז'ק קפסוטו שבגליל; פרי מצוין, שהראל מוציא ממנו תוצאות יפות. היינות של 2021, שנמצאים עכשיו ממש אחרי תסיסות, נראים קלים ובעלי אופי צפוני יותר מאלה של שנים קודמות.
רשמי טעימה – יינות יקב אמפורה
MED White 2020
היין הלבן הבסיסי של היקב – קולומבאר, ויונייה ורוסאן. ארומתי מאוד, כאשר לקולומבר יש נוכחות, אבל לא שליטה. המתקפה עגולה, חלקה וכמעט רכה מדי. הסיומת חומצית, לעומת זאת, ואפילו טאנית. (86)
גרנאש בלאן 2020
עשיר מאוד, בוודאי בהשוואה למד-ווייט, אבל גם בפני עצמו. יש כןא מינרליות מעולה, נגיעה של פרחוניות, מנטה ופרי כתום. אפשר לחוש בסוג של מליחות בסיומת. זהו יין שרואה קצת עץ, לא עובר מלולקטית, ובהחלט יכול להתבגר יפה. (92) 2023-2021
מקורה שרדונה 2018
זו השנה שכרגע על המדף: יין שתוסס ומתבגר בחביות צרפתיות שונות, בנות 228 ליטר. הפרי מצוין, ומחזיק בצורה טובה מאוד את העץ. יש כאן שקדים ואגוזים, שמתערבבים בצורה משכנעת מאוד עם פרי צהוב- כתום, עדין. נוכחות העץ מעניקה ליין את השדרה הנכונה אבל לא מאפילה על הפרי. בסופו של דבר זה בהחלט מיינות השרדונה הטובים ביותר שטעמתי לאחרונה בארץ. (95) 2024-2022. 155 ש"ח.
רוזה טרואר כרמל 2020
ורוד סלמון חיוור. אף מעט בשרני, על רקע של סוכר לבן, מתוק. פה מעט פאזי, ממשיך את הבשרניות של האף. חומציות טובה וסיומת בינונית-ארוכה. (86)
בלאן דה נואר 2020
זהו אחד מה- money makers של היקב: יין רענן, טוב, בעל קלילות פרחונית נעימה מאוד ופלפול שחרחר. הפה פאזי, מתובל וחומצי. טוב לליווי של אוכל קל, דגים או מטוגנים שונים. (88)
אמפורה טרואר סנסו קונואז 2020, כרם קפסוטו
צבע אדום לא אטום. האף קצת לחמי. היין צריך שני דברים: טמפרטורה נכונה וקצת נמוכה מהרגיל וזמן בכוס או בדקנטר. בסופו של דבר הוא בעל מבנה טוב בפה, יש בו שילוב מאוד יפה של ירקרקות, פלפל שחור וקצת סוכריות. הסיומת בשרנית. (89)
אמפורה טרואר מורבדר 2020, כרם קפסוטו
האף מעט ירוק, אבל עדיין מעניין ופרחוני. בפה יש הרבה דובדבנים טריים, וחומציות מצוינת. בטעימה עיוורת ובכוס אטומה, הוא ירגיש ממש יין לבן. (88)
אמפורה מד רד 2019
בלנד של סירה, קריניאן ופטיט סירה. פלפל לבן על דובדנים, עם מבנה מצוין וחומציות רעננה מאוד. אי אפשר לדעתי להעריך אותו במלואו עכשיו, אלא אם כן נותנים לו זמן להתפתח בכוס או אחרי חדרור טוב. (91) 2025-2022
אמפורה ריטון 2017
קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק. זהו סטייל אחר של יין מכל היינות האחרים של היקב: לא רק ההרכב הזני, אלא כל הגישה לעץ וההבשלה. הוא מאוד ירוק ואומאמי ועם זאת הפה עגול ונדיב ולא עמוס. הטאנין טוב ולמרות שהיין עדיין צריך קצת זמן, חסר בו משהו. (89/90) 2023-2021
אמפורה ריטון 2018
(טרום שחרור) הרבה פחות ירוק מהיין של 2017. הרבה יותר פרי אדום, טרי, על רקע של אניס קל. מתחת לכל זה יש שזיפים ופרי קצת יותר בשל, אבל הכול מאוד הרמוני ומתון. (90)
קברנה פרנק 2016
ירוק, אלגנטי ועגול מאוד מתחת לטאנינים מאוד צעירים. יש לו גוף מדויק ולא עבה מדי – מה שנותן לו את המימד האלגנטי, חומציות טובה, אבל חסר במורכבות. (87)
קברנה סירה 2015 Winemaker’s Selection
זהו יין שיש רק ביקב, ובכמויות ממש קטנות. הוא לא נפתח לטעימות. זהו יין מקסים, שמצליח להתגבר על מכשלות הבציר ולהישאר מתובל ובעל גוף בינוני ואפילו קל. (90) לשתות.
אמפורה מרלו-ברברה 2013
מאחרוני היינות מהסדרה הזו – הבלנד לא ממשיך, עד כמה שהבנתי. האף בוגר" פטריות וקרקע יער לחה, אבל יש טאנינים ומבנה ובהחלט מורגש תיבול טוב. הסיומת בשרנית-מתובלת. (90) לשתות.
אמפורה ריטון 2003
מהיינות של גיל שצברג: 81% קברנה סוביניון, 10% מרלו ו- 9% סירה. ציפיתי למשהו הרבה יותר חם ובשל, ולא כך: לא רק שהיין שמר על גוף טוב, אלא שממש לא הייתה בו ריבתיות. העץ די שולט, אבל הצבע טוב וההרגשה הכללית הייתה שגם אם צריך היה כבר לשתות את היין, עדיין אפשר ליהנות ממנו.
סיכום?
סגנונית היקב הולך למקומות טובים מאוד, עם יינות לבנים מעניינים וטובים וסגנון הרבה יותר מתאים לאקלים שלנו. יש קצת בלבול, חוששני, בענייני הגדרות רוזה ובלאן דה נואר ואולי לא כל היינות כבר מצאו את ה- slot שלהם, אבל בסופו של דבר גם זה יקרה.
פתוח בשבת, כאמור, ושווה נסיעה.