עידו לברן וערן אלחלל, הבעלים של "סארו" – יבואני יין מהבלקן, מציגים כמה יינות מהפורטפוליו שלהם, כמה מהם בבחינת להיטים ותיקים אצלם, וכמה – חדשים
את "סארו" פגשתי בפעם הראשונה בתערוכת סומליה בשנה הראשונה של הפעילות שלהם בארץ. אני חייב לומר – כמו שאמרתי גם לערן ועידו – שבזמנו לא ראיתי בשורה גדולה לצרכן היין הישראלי, גם לא למי שהוא בבחינת הרפתקן או חובב יין שחייב לנסות כל דבר חדש שזז.
מאז, נראה לי, כולנו התבגרנו: הסל החדש שהם מביאים שונה ויש בו דברים מקוריים הרבה יותר ממה שהיו פעם, וגם אני למדתי להעריך את סוג היינות שהם מתרכזים בהם: יינות נוחים לשתיה, מלווים טובים של אוכל ויינות של ניואנסים, יותר מאשר ברק להטוטני כזה או אחר, בין אם של יינן ובין אם כזה של טרואר.
חייב להדגיש: לא מדובר ביינות פחותים, אלא בפשטות – יינות טובים, ששמח לשתות מהם.
לברן ואלחלל נפגשו לפני כמה שנים: הראשון היה מאנשי 'דרך היין' וניהל את הסניף של הרשת בדיזנגוף סנטר, לאחר שהיה גם מנהל של כמה בארים ומסעדות בעיר. ערן אחלל, לעומת זאת, עבד בניו יורק כשף בכמה מקומות ופתח בסופו של דבר מסעדה משלו, בלקנית, שנקראה על שם סבתו – סארו. שם הוא הכיר לא מעט מהיינות והיצרנים שמהם הוא מביא היום, יחד עם עידו. החברה המשותפת שלהם הוקמה ב- 2016.
סארו – פורטפוליו יינות בלקני עם התרכזות בסלובניה
אזרו הבלקן מייצר יין כבר יותר מ- 2000 שנים. יינות מאזור זה קדמו אפילו לרומאים, שאני כל כך מעריך את תרומתם לעולם היין המודרני, וכמה מהזנים המקומיים של קרואטיה וחבל ארץ זה בכלל הפכו במרוצת השנים בסיס לזנים מוכרים הרבה יותר מהמקור: הזינפנדל, למשל (בהרמת ידיים: מי שמע על Crljenak Kaštelanski?), השרדונה – שהוא הכלאה של פינו נואר ו- Gouais blanc ויש נוספים.
סארו מביאים אם כך יינות בעיקר מסלובניה, יין אחד ממקדוניה הצפונית, אחד מבוסניה הרצגובינה, ושמונה תוויות מקרואטיה. הוסיפו לאלה 25 תוויות מסלובניה, וקיבלתם פורטפוליו רחב מאוד, שמספיק ליותר מאשר ערב יין או שניים (אתם יכולים להצטרף לערבים שלהם).
קצת גיאוגרפיה בכל זאת
אנחנו מדברים על האזור שנקרא מערב הבלקן (להבדיל מסביבות טורקיה, בולגריה) וזה שהיה תחת השפעה לטינית, ולא יוונית – זה החלק שמבוסס על יוון. יש כאן הרבה ים, מן הסתם (האדריאטי) אבל גם אזורים שאין להם בכלל גישה לים. אנחנו גובלים באיטליה ממערב – ושם האלפים הקרירים – אוסטריה – יותר למזרח, עם אזורים חמים יחסית ויבשים. הקרקעות בהרבה מהכרמים המדוברים כאן הן קרקעות חוואר, סחף וחימר, אבל יש גם לא מעט גיר (קרואטיה).
אל יינות הטעימה
Stobi, Rkaciteli, 2017
מי שמכיר קצת יינות גיאורגיים, עשוי להכיר את הזן הזה (רַקציטלי), שמשמש שם לייצור יינות בשיטה המסורתית. היין הזה מגיע ממרכז מקדוניה, מאזור פוברדריה, בחלק שנמצא במפגש נהרות.
היצרן הוא יצרן גדול, ועדיין, הבציר ידני. היין עובר התבגרות של כשישה חודשים בנירוסטה, והתוצאה היא יין בעל ארומות מאוד עדינות, אבל מלאות, קצת טרופיות. החומציות גבוהה ומהנה, ונראה שמדובר ביין לשתיה עכשיו – שנה נוספת. 65 ש"ח לצרכן. קניה טובה.
P&F, Jerusalem Ormoz, Sipon, 2017
מגיע מאזור ירוזלם אורמוז', שטיירסקה, בסלובניה, לא רחוק מהגבול עם אוסטריה. הזן הוא 100% שיפון (מוכר בהונגריה בשם פורמינט) והיין עובר התבגרות של מספר חודשים במכלי נירוסטה.
האף מאוד ארומתי, נעים, פרחוני ומזמין. הפה היה מעט פאזי (פקק הברגה). יש כאן מעט מתיקות ארומתית, אבל היין מאוזן לחלוטין ויפה מאוד. 65 שקלים ליין שמתאים מאוד למטבח המקומי שלנו, לאסיאתי ושות'. הסיומת עגולה ומינרלית במקצת.
Kobal, Sivi Pinot, 2017 (יבש)
הענבים (100% פינו גריג'יו) מאזור פודרבייה שבחבל סטירייה בצפון מזרח סלובניה: השפעה של האלפים על מזג אויר מישורי, חם.
תהליך הייצור כולל השרייה ארוכה – 72 שעות – במכלי נירוסטה ב- 3 מעלות, ולאחר מכן התבגרות בנירוסטה, על המשקעים (עם נגיעה של עץ משומש). מתקבל משהו שהוא סוג של יין רוזה-ורוד-סלמון מאוד קליל. האף נעים מאוד, קצת טרופי אולי, אבל הפה הוא זה שעושה את היין, במקרה הזה. יש כאן יין לבן עדין, שיש לו נפח ופה מאוד לא שגרתי, עם חומציות טובה, פלפל שחור קל ומרירות שקדים בסיומת. הכול מאוד עדין, אבל שם. 75 שקלים ליין מעניין – שגם כיף לשתות.
Guerila, Zelen, 2017
זלן הוא שמו של הזן הזה, ומקור היין הוא בכרמים ביודינאמיים-אורגניים בוויפאבה שבמערב סלובניה. הגפנים נהנות משעות שמש ארוכות ורוחות צפוניות קרות מהאלפים. התירוש תוסס על שמרים טבעיים לאחר השריה של שש שעות של הענבים. בציר ידני כמובן וכל התהליכים מתנהלים על פי הירח, כיאה לתורה הביודינאמית.
המחיר הוא 100 ש"ח, ובעבור אחת גברת גולדברג אתם מקבלים כאן יין ארומתי מאוד, ירקרק באופיו ומאוד אלגנטי ונקי, למרות שהוא "טבעי". הזלן מאוד פרחוני, יפה: יערה ויסמין, על רקע דבש. הפה טוב מאוד, לא עוצמתי, אלא מאופק, עם חומציות בינונית. בטעימה חוזרת בסוף הפלייט היין היה קצת יותר על הצד המתקתק.
Stekar, Rebula, 2017
היין מגיע מגבעות ליד גבולה המערבי של סלובניה, סמוך לגבול עם פריולי האיטלקית. הגפנים – כולן רבולה – נטועות במפנה דרומי בגובה של 220 מ' לערך.
הבציר ידני ולאחריו השרייה של 24 ימים, ללא תוספת שמרים וללא בקרת טמפרטורה. לאחר הסחיטה מועבר היין למכלי עץ סלובני בנפח 2,500 ליטרים, משומשים כולם,ועשויים אקציה. אלרח כשמונה חודשים, בהתאם למצב הירח, היין מבוקבק. זהו יין כתום, טבעי, בעל אף מאוד מיוחד, ארומתי ופתוח מאוד. הפה מרגיש קצת דבש בהיר. 140 שקלים.
Gonc, Starman, 2017
(מבטאים גונץ) היין מגיע מכרמים בחלק הדרומי של אזור היין פורדובייה בצפון מזרח סלובניה. האזור מאופיין בקיצים יבשים וחורפים קרים מאוד.
היין הזה הוא מחווה לדייויד בואי ולכן השם. הבלנד – 50% ריזלינג, 50% שרדונה מכרם יחידני בגיל של כ- 40 שנה. הבציר, אומרים ערן ועידו, הוא אחד הטובים במאה השנים האחרונות באזור. התירוש עובר השרייה על הזגים תחת בקרת טמפרטורות למשך 42 ימים ואחריה התיישנות של 14 חודשים בחביות גונץ משומשות (גונץ הא כינוי לחבית שנפחה כמחצית מנפח באריק). היין מבוקבק ללא סינון.
האף ארומתי ונדיב, בעל אופי מינרלי, מלוח במקצת, מעט ירוק טבק. הפה יבש מאוד, מיוחד, מרוכז ומאוד נקי, עם סיומת טובה וארוכה. 160 ש"ח.
Bura, Galerija, 2017
היין האדום היחיד בטעימה מגיע מחצי האי פלישץ בחלק הדרומי של דלמטיה, קרואטיה. אקלים ים תיכוני. חם מאוד ויבש בקיץ עם ימי שמש ארוכים, חורפים מתונים.
הבלנד מורכב מ- 65% פלאבץ מאלי (אחד מאבות הזינפנדל), 30% מרסלאן, 5% קברנה סוביניון. יבול נמוך: 1.2 קילו לגפן. יש כאן הרבה פלפל שחור, על רקע של פירות אדומים כהים ודובדבנים. היין מרגיש מאוד 'יין טבעי', עם חומציות גבוהה. מעניין. מתאים לא מעט לבשר טלה או אוכל אתני. 100 ש"ח.
Kobal, Styria Hills, Yellow Muscat, 2017
יין חצי מתוק, אבל על הצד השפוי של ה'חצי': מאוזן מאוד ולא מתוק מדי. ארומתי ומאוד מוסקטי באופי, ללא ספק, בעל גוף בינוני, כאמור וסיומת טובה. אני לא בטוח שזה קינוח למרחקים ארוכים של התיישנות, אבל לשתיה עכשיו – בוודאי. היין מגיע מאזור Podravje בצפון מזרח סלובניה. 65 ש"ח