ישירות מהבורגרלנד מגיעים לישראל כמה מיינות הקינוח הטובים ביותר. יינות שעומדים כתף אל כתף עם יינות הקינוח הטובים בעולם, מטוקאי, מוזל וסוטרן
"כשהערפילים עולים בסופו של דבר, הם משאירים את הכרמים לחים… השמש מחממת את הגפנים ומה שמתקבלת היא סביבה אידיאלית להתפתחות של בוטריטיס. ומזה יש לנו הרבה…"
כך פתח אלואס קראכר את טעימת היינות שהעביר לעיתונאים. זהו אלואס קראכר הבן, שלקח את ייצור היין וניהול היקב על עצמו לאחר מותו הפתאומי של אביו. בסך הכל דור שני ליצרני יין, קראכר ואביו לפניו נחשבים לטובים שביצרני יינות הקינוח באוסטריה.
היקב נמצא בדרום מזרח אוסטריה, ממש על הגבול עם הונגריה, בכפר בשם אילמיץ (Ilmitz), על הגדה המזרחית של אגם Neusiedlersee: אגם גדול, מאורך, רדוד מאוד. עומק המים הוא לכל היותר 1.7 מטרים בשיאם והתערובת מלוחה – מלוחה פחות ממי ים, אך עדיין ניתנת לתחושה וטעימה.
המליחות הזאת, אומר קראכר, מעניקה ליינות מינרליות לא אופיינית ליינות קינוח: מליחות קטנה בסיומת. הכרמים ממוקמים ממש לחוף האגם, והערפילים שמתפתחים בסתיו החמים יוצרים סביבה אידאלית להתפתחות בוטריטיס. העובש האציל פוגם בזגים, מים יוצאים מהם ומשאירים מאחור סוכרים וחומרי טעם. "אם הגרמנים מקבלים TBA הנפח של 50 ליטר להקטאר," מסביר קראכר עד כמה התנאים שלו אידיאליים, "אנחנו מקבלים 1,200 ליטר להקטאר." זה לא מוריד מהאיכות אולי, אבל משפיע מאוד על המחיר…
קראכר מספר על שנים קשות שלאחר מלחמת העולם השניה: באזורים כפריים כמו שלנו, כל משפחה גידלה את מה שהייתה צריכה בחווה משפחתית קטנה. על סבא שלי הסתכלו כמו על משוגע, כשהלך ומכר את החווה וקנה בכסף שטחים לכרמים. "הם ישתו את הבקבוקים שלהם בכריסמס הזה." אמרו בשנות החמישים השכנים, אבל אבא שלי לקח את הבקבוקים ומכר אותם למסעדות בווינה. כמה מדליות טובות בתחרויות העלו את הדרישה, ואז באו ג'נסיס רובינסון ולבסוף פרקר, שדרג את בציר 1995 בציונים של 92 – 98, והפך אותנו להצלחה.
קשה להעריך יינות קינוח. בתחרויות שאני מזדמן להן, שיפוט של יינות כאלה ניתן תמיד למי שיש להם נסיון בדיוק בסטייל הזה: כשהם צעירים, הצרוף של סוכר ברמות של 150 – 200 – 300 גרם לליטר וחמיצות גבוהה, לא מרמז במאומה על העתיד שלהם. אלה יינות שהטובים שבהם יכולים לקבור כל מי שקורא היום את הדפים האלה, ובוודאי שאת מי שכותב אותם.
קראכר מייצר גם יינות אדומים – שלוש הסוגים – מהם טעמנו רק אחד. בנוסף ליינות הקינחו המתוקים, הוא מייצר (החל בבציר 2011) גם יין חצי יבש, בכמות מזערית של 1,500 בקבוקים. "האחים שקד היו בין הראשונים לטעום את היין הזה ביוני האחרון בווינאקספו, ולפני שידעתי מה תהיה תגובת השוק, הם התלבשו על 300 בקבוקים מהם." עשו בשכל, השקדיות.
2011 Kracher K
היין הזה פתח את הטעימה: זהו יין חצי יבש, עם אף מקסים ורענן, מלא פסיפלורה ופירות צהובים. החמיצות טובה מאוד והוא קצת טאני בסיומת שמראה קצת יובש ומינרליות. זהו סוג של introduction ליינות שלאחר מכן – "מיני קראכר", במחיר של 150 ש"ח לבקבוק.
Kracher Spatlese Cuvee 2011
50% פינו גרי, 45% ולשריזלינג והשאר מוסקט. יין באמת טוב: עשיר, פרחוני, מלא ארומות מתוקות אבל בלי לגלוש לבנאליות. הבוטריטיס מורגש במרומז וליין מעט מינרליות. הפה מתוק, אבל לא עמוס והתחושה רעננה. המחיר ידידותי לתפארת: 110 ש"ח לבקבוק.
Kracher Eiswein Cuvee 2011
אייסויין טוב, ללא ספק, אבל לא הכוכב של הטעימה מבחינתי. הפה מצוין, מעט שמנוני, אחרי אף קצת פחות מעניין מהיין הקודם. יש פה ללא ספק יותר יין מאשר קודמו ועדיין שמירה על פרחוניות. טיפה יותר חמיצות אולי הייתה משאירה רושם טוב יותר. חלק ומשיי עם קצת אננס. 240 ש"ח לחצי בקבוק.
Trockenbeerenauslese (TBA) Zwischen den Seen #3, 2009
("בין האגמים") יין מרשים. האף מאוד יפה. שמנוני ורחב יותר, עם מתקפה ארוכה ומשכנעת. ארומות טובות של פרחים קלים – כמו אלה של שיחי יסמין – מלון ופירות טרופיים עם קצת תיבול בסיומת. האחרונה לא ארוכה מדי, מה שיפה מאוד בעיני. 315 ש"ח לחצי בקבוק. זה יין ברמה של 90 – 92 נקודות, למי שמחפש לתת בהם סימנים.
Trockenbeerenauslese (TBA) Zwischen den Seen #7, 1998
יצרני יינות מתוקים אוהבים מאוד להביא איתם דוגמאות של יינות מבוגרים. ה- 98' בהחלט עונה להגדרה של יין מבוגר, והוא מראה צבעי דבש עמוקים. יש בו משהו טיפה פנקי, ביין הזה, והוא דבשי ומרוכז.
Trockenbeerenauslese (TBA) Zwischen den Seen #11, 2006
פצצה של יין. מחיאות כפיים וטולולוי. אף מלא פפאיה, ליצ'י ופסיפלורה, כולם ביין אחד. בהמשך – משמש ומאפה פירות יבשים, חם ומנחם. חמיצות מאוזנת מאוד והפה עגול ומפתיע, כיצג הוא משאיר אתכם עם יבשושיות קלה, למרות המתיקות. איזון החומצה/סוכר או קצת מינרליות? שאפו, בכל מקרה. 430 ש"ח לחצי בקבוק. יין לאי בודד.