יינות חדשים של יעקב אוריה

סקירת יינות יעקב אוריה

אני חושב שכותרת המשנה המתאימה ביותר לסקירה הזו היא "תסכולו של הטרואר"

יעקב אוריה הוא אחד הייננים החוקרים בארץ. הוא חוקר בעיקר שאלות כמו טרואר ומעורבות היינן בתהליך עשיית היין, אבל עם הכול, עדיין שומר על קו שמאפשר "כמעט" לכולם ליהנות מהיינות שלו.

אני לא אומר שהוא בהכרח טורח לעשות יינות 'טעימים' או 'מתחנפים', אבל אומר כך: יש ייננים שיוצרים מחומר הגלם שלהם – ולא רק הענבים, גם מכלים וחביות הם חומרי גלם, ובוודאי שמרים – יינות שלעיתים הם קשים או שהם עמוסים וכו'. בשמה של תנועה כזו או אחרת יש ייננים שהעשייה שלהם """טבעית""" להחריד, והם מייצרים מוצר שאינו ראוי לשתייה על פי רוב הסטנדרטים המקובלים (עדיין) ועוד ועוד. אני לא כל כך יודע אם אני יודע איך לחלק את התפיסות היינניות השונות הקיימות כרגע – או אם זה המקום לעשות את זה, אולי בפעם אחרת כלשהי – אבל אם את אחד מממדי היצירה ניתן לבטא באמצעות סקאלה כלשהי של 'מינימום התערבות עד מקסימום התערבות', אוריה לא בהכרח נמצא במקום מסוים עליה, אלא באופן כלשהו, הוא נמצא בהרבה מקומות, ולא רק עליה, אלא גם על סקאלות אחרות.

שאלת הטרואר והתשובה שלי, מול זו של יעקב אוריה

הכותרת אולי תעיד על כך שאני מכוון לעימות או לפחות לוויכוח, אבל לא. אני בכלל לא בטוח שיש סתירה ביננו, גם בגלל שאוריה עצמו מעיד על כך שהוא לא בטוח לגבי משמעות המושג, ככל שהיא קשורה ביישום שלו.

כבר לפני שנים כתבתי שבעיני, טרואר הוא "האקולוגיה של היין". לא פחות, ובוודאי שלא מעבר לזה. בעיני, מי שמנסה לכלול במושג הזה את עבודת היקב או היינן (ויש מי שעושים את זה) או כל דבר אחר, חוטא לעניין. במושג ה'טרואר', אין ספק שמה שמשפיע כיום הכי הרבה הוא האקלים, ופחות תכונות הקרקע, כיון שהוא זה שמשתנה בקצב המהיר ביותר ולמקומות שהקרקע והגפן קשה להן להתמודד איתם.

בפרפראזה מאוד 'פרפרזאית' אומר שהאקלים הוא הפאונה של הטרואר, בעוד שהקרקע היא הפלורה: כמו בעל חיים, לאקלים יש יכולת לברוח ולצאת מהאזור, בעוד שהקרקע – כמו צמח – תקועה במקום, וסיכוייה להתאים את עצמה לנעשה, קטנים. כמובן שכמו צמחים, גם קרקעות משתנות (סחף שיטפונות, למשל או בלייה של אדמה שלא מקבלת מספיק מים), אבל אלה תהליכים איטיים וכמעט אבולוציוניים.

לטעמי, אנחנו צריכים להפסיק להשתמש במונח 'טרואר' כדי לתאר משהו קבוע או מוגדר, כיון שאין יותר דבר כזה, וגם לא יהיה: האקלים משתנה ולא יפסיק להשתנות בקצבים מהירים, לכל מיני כיוונים. אנחנו כן יכולים אולי להשתמש במושג של 'עולמות', וכאן אני חושב שאוריה ואני כן משיקים.

באחד היינות שלו – שרדונה "פלייגראונד" 2021 – אוריה מדבר על כך שהוא לא מצא מנוח בניסיונות שלו לאפיין או להבין את משמעות הטרואר המודרנית. הוא כן הבין ש"אנחנו יכולים רק לתת ביטוי מלא לחומר גלם ספציפי, שיכלול בתוכו גם את השפעות הטרואר של כרם נתון". בכך אני חושב שהוא ממצה בצורה טובה ממני (או מאמל"ק) את עניין העולמות עליהם דיברתי למשל ב'המדריך הדעתני ליין', בפרק על אזורי היין (עמודים 180-171, בעיקר).

בפרק הזה אני מדבר על כך שקיימים שלושה עולמות: עולם היינן, עולם השמרים ועולם העולם. האחרון הוא למעשה הכרה בכך שאין יותר משמעות אמיתית לגיאוגרפיה, כיון שהיא למעשה משתנית. מולה, שני העולמות הראשונים – זה של היינן וזה של השמרים – יכולים לעשות אחד משני דברים:

לענות על ההשתנות של העולם ולנסות 'לתקן' ולהגיע למצב המסורתי, הזכור לחלקנו באזור גיאוגרפי כזה או אחר; לחיוב או לשלילה, בעיני זו הגישה הטרואריסטית הקלאסית, ויש שיאמרו 'הריאקציונרית'.

לענות על צורך אישי ביצירת יין: לייצר יין בסגנון אישי כלשהו, מתוך צורך כזה או אחר (גם שיווקי) שאינו בהכרח תואם למה ש"האזור" מכתיב. יינות כאלה יש בכל העולם, מהסופרמרקט הקרוב ביותר למקום מגוריכם, ועד לנות היין היוקרתית ביותר בניו יורק; מ- 25 ש"ח ועד 25,000 ש"ח (או כמה שעולה היום SUPERSOMETHING כזה או אחר).

בסופו של דבר, אוריה מדבר על מיצוי חומר גלם ספציפי במקום מסוים. בשרדונה המדובר, שבו הוא פותח את הקטלוג החדש שלו ל- 2022, הוא מבצע לא פחות מאשר 13 תסיסות שונות בתנאים שונים, בדרגות הבשלה שונות וכו'. התוצאה היא מה שהיא. האם היא משקפת את הכרם המדובר? לטעמי היא עושה את זה בדיוק כשם שכל מניפולציה (כביטוי טכני, לא שלילי) אחרת הייתה עושה, כיון שאין סוף לבחירות שהיינן יכול לעשות בייצור היין שלו. הייתי קורא לזה "הרכב העשייה".

עצם הבחירה בעיתויי בציר מסוימים, במשכי תסיסה או בטמפרטורות כלשהן היא התערבות שמרחיקה ומקרבת אותנו ל'כרם' באותה מידה. היא מעניינת מבחינה הפילוסופית ובהחלט ראויה גם מבחינה צרכנית, אבל לא בהכרח מקרבת אותנו להבנת טעמיו של כרם מסוים יותר מגישה שבה היינן עושה באופן קבוע יין בשיטה אחרת כלשהי; כן, גם בשיטה "טבעית" או בתסיסה על שמרי פרא, כביכול. היא לא מקרבת אותנו לשם, כי גם אם היה, הרי שאין יותר דבר כזה "טעם של כרם מסוים" בגלל השינויים שהעולם עובר. יש, ויכולה להיות (אם לא תמיד הייתה) רק תמונת מצב מסוימת, צילום, של נקודה אחת בזמן ובמקום; עולם שנוצר לרגע, והוא נעלם ולא יחזור יותר.

יעקב אוריה פלייגראונד שרדונה 2021

מהודק וסגור, חומצי למדי עם נגיעות מינרליות. הרבה תחושת טאנין (אולי מהחומצה). ליין יש נגיעות קלות של ירוק באף, קצת אגוזיות כלשהי ואפילו נגיעה של פטרייתיות. מעניין, מורכב, אבל מאידך לא שרדונה בשום מאפיין קלאסי שאפשר לחשוב עליו. (92) לשתות ב- 16-15 מעלות. 2026-2022 (אני חושב שהוא ייקח למקומות שלישוניים מדי מעבר לזה, ואולי יחטיא את כוונת המשורר).

יעקב אוריה אור מאופל 2022

בלאן דה נואר עם 10% אלכוהול. ברוב המקרים, בציר כל כך מוקדם עם כל כך מעט התפתחות של מאפיינים זניים עלול לתת יין חומצי וקמאי יותר מדי. זהו יין מעניין, גם אם אני לא בטוח שאני מת על התוצאה; היא חומצית מדי בעיני, ומתאימה יותר כיין בסיס ליינות מבעבעים, כמו שמראה היין הבא:

יעקב אוריה ניצוץ באפלה 2017

למעשה יין מבעבע שמיוצר מ- "אור מאופל" שמשמש כבסיס. הוא יושב על השמרים כארבע שנים, ולא מקבל דוסאז' בכלל. האף רחב יחסית לפה ופתוח מאוד; מעט תפוחי. שוב, חומצי ופריך, כמו הבסיס. אפשר אולי היה לסבול נגיעה של גרם סוכר כדי לתת ליין קצת גוף. ועדיין – מבעבע טוב מאוד. (90)

יעקב אוריה עמק הציידים 2017

כרם בגוש עציון (סמיון; צוובנר). ליין צבע יפה, עם טינט ירקרק. האף מעט מתקתק, מעניין. אולי הייתי אומר "שכיח' באזור הזה, שנוטה לתת דברים קצת טרופיים בזנים שונים, אצל הרבה ייננים. הפה בעל טקסטורה טובה, חומציות שמאזנת יפה את הגוף ותחושת המתיקות מהאף ולא סותרת אותה וסיומת מתובלת. (92) 2022 והלאה, חמש-שש שנים לפחות.

שני יינות "פלור"

'פלור' הוא שכבה של תערובת של שמרים מסוגים שונים שמכסה את היין בזמן ההתבגרות שלו ונחשבת לפגם ביינות שאינם יינות שרי. אוריה מעיד שהיו לא מעט שנים שבהן התפתחה שכבה כזו אצלו על היינות, ואם רובם הוא שפך. עם זאת, בשלב מסוים הוא החליט כן לנסות ולראות מה תהיה תוצאת השמירה של יינות כאלה ויצר את שני היינות הבאים.

יעקב אוריה אסופת התקווה 2020

היין שבו הפלור הוא העדין יותר מבין השניים. צבע כתום שרי נעים. הפה מאוד מעניין. זהו יין שעשוי בעיקר מסמיון על קליפותיו, אבל אין מה לחפש פה מאפיינים זניים, אלא לדבר פשוט על היין. מי שאוהב שרי ימצא כאן נגיעות טובות מאוד שלו. אני אהבתי את היין, בעיקר בגלל שמידת ה'פלור' שלו היא כזו שרק נוגעת ביין ולא הרבה יותר מזה. לשתות או לשמור; הייתי מתייחס כמו פינו קל ומאוד יבש.

יעקב אוריה אלפא אומגה 2015

כאן הושארה שכבת פלור עבה יותר (בחרז היא יכולה להגיע לכדי 2 ס"מ), ואני חושב שההשפעה על היין הרחיקה קצת לכת, בעיקר בתחושת הגוף שלו. לפלור יש נטייה ל"צרוך" או לפרק את הגליצרול, שנותן בודי ליין, ואני חושב שזה מה שקרה כאן. אולי צריך טעימה נוספת בעוד שנה-שנתיים, כדי לראות לאן הוא מתפתח.

אגב, וינטג' שרי הוא מוצר די נדיר וכאשר כבר עושים אותו, משתמשים ביין עם גוף מאוד מלא ונוכחות, ומשם לוקחים אותו הלאה (צריך לזכור שיין כזה לא עובר את ה'סולרה' המפורסמת). כאן יש כביכול סתירה פנימית כלשהי. בכל מקרה – מעניין.

יינות אדומים

יעקב אוריה הדוכס פונטיף 2020

משום מה זכרתי סירה, אבל באתר כתוב שהוא עשוי ענבי פינו נואר, סירה וגרנאש. טאנין טוב, הפה בינוני. חומציות טובה ופלפול נעים. מעט דובדבני. (90) 2022 – 2025

הדוכס פונטיף 2020 The Duke Pontiff

יעקב אוריה האצרובל השחור 2020

פינו נואר. הפה עגול, שחור, מתובל. הרבה פלפל שחור יש ביין הזה והוא בעל טאנין טוב. חומציות טובה. כבד, אבל לא מאוד ובוודאי שלא מדי; משהו שבין יינות פינו נואר "ישראליים" לבין יינות שבאים מעולמות קרים יותר. מעניין. (92) 2022 – 2030

שני יינות קינוח

בשני יינות אלה עצר אוריה את התסיסה באמצעות ביסולפיט, על מנת לשמור על הסוכר. מצד שני, הם שהו על הזגים כמו יין כתום, ובכך כמובן יש סתירה בין עולמות היין ה"טבעי" (שנעשה ללא או כמעט ללא ביסולפיט) ועולם יינות הקינוח, שהם יינות שכם עושים עליהם מניפולציות שונות.

הוויונייה ("V) 2021 הוא בעל 10% אלכוהול. האף מקסים ממש, נעים מאוד ולא כבד או 'פירות מיובשים' מדי. הפה מתוק אמנם, אבל שומר על איפוק בעיקר בעזרת החומציות (ההימור שלי הוא שמבין השניים, ריכוז הסוכר כאן גבוה יותר). יש נגיעה ירקרקה, שמרעננת את היין. לשתות או לשמור – אני מניח שיישמר היטב גם 15 שנים.

הגווירצטרמינר ("G") 2021 כתום ממש. גם כן 10% אלכוהול. האף מאופק יותר. מתובל בפה וטוב. הוא פחות מתוק והחומציות בולטת יותר. הייתי נותן לו טווח יישון קצת קצר יותר; 2030 בערך.

שתי נקודות אחרונות? מחמאות על עיצוב הקטלוג, ואני מתנצל על איכות התמונות שלי. תמונות הבקבוקים – מהאתר.