יינות בר מאור הגיעו להתארח בערב שכולו יין ובשר במסעדת B12 שבקרליבך, תל אביב. יאיר גת ארגן, רמי הטעים בהתאם למנות שהוציאו יגאל ליברמן ובן ללוש והיה שמח
החיבור בין יין לאוכל הוא חיבור חשוב, ובעוונותי, אני לא מתייחס אליו מספיק. רוב הכתבות שאני כותב הן כתבות שבהן יש ביקורת יין, אבל גם שם, היה מן הראוי לתת יותר מקום לחיבור היינות עם אוכל, ממה שאני נותן.
טעימת יין ביקורתית נעשית בצורה "סטרילית" כמעט מבחינת טעמים, כדי שטעמי אוכל לא יאפילו על טעמי היין. זה בסדר, אבל חייבת להיות התייחסות לאוכל, ואני מבטיח לנסות לזכור לעסוק בה יותר, בעתיד.
יאיר גת, שכתב וכותב על יין כבר הרבה שנים, במקומות כמו מעריב, ישראל היום, אתרים ומגזינים שונים ועוד, פתח במסורת של ערבי יין ויינן במסעדת B12, ברחוב קרליבך. הוא רואה, הוא אומר, "חיבור מיוחד בין יין ובשר". בתקופה שבה הוא עובד במסעדה, הוא רואה "חיבור עונתי של ממש, כאשר בעונות מסוימות לבשר יש מרקם וטעמים אחרים, שמתאימים את עצמם ליינות שונים." החיבור העונתי הזה הוא אולי ניואנס, אבל הוא סביר לחלוטין. זאת, במיוחד כאשר הבשר שמוגש במקומות כמו B12 הוא בשר מקומי, שמיושן כחודש במסעדה.
B12 מצטיינת בתפריט איכותי אבל מצומצם למדי, שמאפשר לה להתמחות היטב במה שהיא עושה, ולהגיש את המנות במחירים סבירים. מנות עיקריות בנות 300 גרם במחירים של 76 – 80 ש"ח (פילה או פיקניה), צוואר לבן ב- 81 ש"ח, 39 – 40 ש"ח ל- 100 גרם אנטריקוט, כל אלה הם מחירים בהחלט שפויים, במיוחד בנוף התל אביבי. המסעדה עצמה מזכירה מעין קרון רכבת או דיינר, והיא אולי לא משהו שהייתי מזמין אליו לערב רומנטי, אבל כמקום למפגש חברים או ארוחת ערב – מעולה.
יין? שני יינות יבוא במחיר של 93 ש"ח לבקבוק (24 ש"ח לכוס!) ועוד יין ישראלי בכוסות, במחיר של 36 ש"ח.
מה שמביא אותנו לנושא שלשמו התכנסנו:
יינות בר מאור במסעדת B12
רמי בר מאור מביא איתו פילוסופיה מקומית בעשיית יין: ענבים מקומיים, זנים שהוא מאמין שמתאימים לו ולמקום (לא, קברנה סוביניון לא מתאים, וזה בסדר גמור מבחינתו) וסגנון של יין בר-שתיה, ולאו דווקא בר-משקל.
לא קל איתו, כיון שהוא מרבה לחקור וללמוד, וזה תהליך שמלווה בהרבה שינויים: הסדרות השונות עוברות לעיתים מיקוד חדש, יינות יוצאים ונכנסים לפורטפוליו, זנים נעלמים או מופיעים וזה לא טוב לטרדן מיזנטרופ שכמוני. בכל מקרה, הוא תמיד חוקר ולומד את הטרואר שלו ומבחינה זו, תמיד מעניין. היותו 'יקב טרוארי' מאפשר לו להיות ידידותי יותר לסביבה, לקחת את כל היינות שלו מרדיוס של 6 ק"מ מהיקב, למשל. בנוסף, מבחינה זו, הוא הוריד את משקל הבקבוקים שלו ב- 120 גרם לאחרונה, את כולם. (על יוזמת "דו"ח הקיימות של יינות ישראל" כבר שמעתם?)
בערב היינן, רמי הציג ארבעה יינות:
בר מאור לבן – הנדיב בלאן 2018
בלנד של סוביניון בלאן עם 15% שרדונה שהיה בשל למדי בריחות ובטעמים שלו. הוא היה מרוויח מאוד מקרור הגון, כפי שראיתי גם אחר כך, אחרי שהיין היה קר יותר, ולכן זו גם העצה שלי לכם: קררו אותו כמו סוביניון בלאן, ופחות כמו שרדונה. יש לו מלאות-גוף, בשלות כלשהי והכול בה עם מינרליות מעניינת. לא יין פשוט, שהסתדר כאפריטיף וגם כמלווה למנות שמנות יחסית, כמו האסאדו שהוגש אחר כך.
בר מאור בקעת הנדיב רוזה מרסלאן 2018
עבודה טובה למדי עם אחד הזנים שמסתמנים בתור הצלחה בישראל: המרסלאן הוא זן שפותח על מנת להתמודד באקלים חם, והוא אכן נטוע באזורים שכאלה, לא מעט בין השאר בסין.
כאן עושה ממנו רמי רוזה עדין מאוד באף, שמפתח ריחות וטעמים של תות וקצת מינרליות. יש לקרר היטב ולהניח להתפתח, כדי לקבל את היין במלואו (89).
המנה שהוגשה איתו הייתה של שקדי טלה, שהיו עשויים היטב ושמרו על המרקם המתפצח-פריך של החלק המיוחד הזה.
בר מאור לילית 2016
בלנד של סירה רנזינה וקריניאן (25%) בעל רעננות וחומציות טובה, שמתמודדות בקלות עם המתקפה המתקתקה שלו. יש כאן הרבה פירות אדומים – תות ופטל – וגם אותו הייתי מקרר לפני ההגשה; יותר אפילו ממה שנדמה (91).
הוגש עם אסאדו פרוס דק – כמעט כמו בייקון – שהיה מתובל בדיוק, פריך ו"לעיס" (במובן הטוב) במקומות הנכונים. בלב הזה של הערב כבר התחלתי להיות מודאג, אבל לא יכולתי לעמוד בפיתוי של המנה שבאה אחר כך.
בר מאור קברנה פרנק 2016
לצערי הרב, בגלל 'חוסר התאמה סגנונית' למה שרמי רוצה לראות בעתיד ביקב, היין הזה יוצא מהמגוון. יהיה ממנו יין עד בציר 2018. הוא בעל טעמים נפלאים של שוקולד תפוזים קל, יש לו חומציות טובה מאוד ומעט ירקרקות של טחב, שממש השלימה אותו. (92). הפיקנייה שליוותה אותו הייתה עסיסית, עשויה ביד קלה ומדויקת.
ותודה לכל.