מה תעדיפו? לקנות בקבוק יין שאינכם יודעים עליו כלום, במחיר X, או בקבוק אחר, במחיר X+10, נניח או X+20? מתי הסיכון שתבזבזו את הכסף שלכם גבוה יותר?
מבחינת הציון של היין בלבד – לא תדמית, יפי-התווית או בלוריתו של היינן: מתי אתם מסתכנים יותר? כאשר אתם קונים בקבוק יין זול או כזה שמחירו בינוני?
האם שווה להשקיע ולקנות בקבוק יין יקר אחד, או שני יינות במחיר בינוני?
על שולחני נוחת אימייל מאלחנן שור
הכול התחיל באימייל שקיבלתי מאלחנן שור, מבני משפחת שור, הבעלים של יקב 'היוצר' וארזה.
אלחנן הוא בין השאר גם איש מחשבים, והביא ניתוח של מסד נתונים מאוד מעניין: אלפים רבים של רשמי טעימה של מגזין היין האמריקאי The Wine Enthusiast, כפי שנקצרו מאתר האינטרנט שלהם. המגזין בוחן די הרבה יינות ישראליים, יש לומר, ולאחרונה אף בחן מספר לא מבוטל של יינות "היוצר" והעניק להם ציונים מכובדים – עד כדי 91 – 93 נקודות. חלק מהיינות יצא לי לטעום ממש לאחרונה באירוע בלוגרים שהעברתי לבקשת היקב, וגם אם לא הייתי מעניק להם בהכרח ציוני 93, הם אכן טובים: בעלי אופי יחסית "שתי", ורגועים מבחינת בשלות ועץ. עוד נדבר על ההשוואה בין ניקוד ליין ישראלי ותפיסת היין הישראלי כאן ובחו"ל.
בחזרה לשאלת התמורה והמחיר:
במאגר הנתונים מדובר ביינות אמריקאיים ויינות שמיובאים לארה"ב. היינות המיובאים עוברים סוג של סינון, היות ויש יבואנים שמחליטים אם להביא אותם לארה"ב או שלא ולכן אנחנו נוטים לחשוב שככלל, הם מייצגים איכות מעט גבוהה יותר מזו של יינות אחרים. בנוסף – ובמיוחד ברמות המחיר הפחות גבוהות – הם עלולים להיות מותאמים-משהו לטעם האמריקאי – יותר עץ, פרי בשל וכו'.
הדאטה – זמין ופתוח לכל – הועבר להצגה בטבלת אקסל גדולה, שעליה ביצע אלחנן כמה ניתוחים בכלים ממוחשבים שונים.
במקביל, אני הסתכלתי על המידע בכלי האקסל הפשוטים יותר והוצאנו מה שניתן היה להוציא. וראשית: הביקורת על רשמי הטעימה עצמם.
כמה חשובה זהות הטועם?
המגזין משתמש בשירותיהם הטובים של כמה וכמה טועמים כאשר כאן מופיעים 20. יש חלוקת אחריות ואזורים בין הטועמים.
ראשית (ציור 1), הסתכלנו על התפלגות הציונים השונים.
הקו באמצע הקופסה מבטא את החציון. הקופסה היא הטווח הבין רבעוני (בין האחוזון ה- 25 וה- 75), כלומר מכסה 50% מהיינות בתחום. הנקודות מבחוץ הם נתונים חריגים (outliers).
גילינו שהחציון הממוצע – לא הציון הממוצע, אלא החציון הממוצע – של כל הטועמים הוא די גבוה: 88.3 נקודות.
– זה אומר שכדי לבלוט ולהרשים בטעימה, יצרן יין צריך לשאוף לייצר יין שהציון שלו הוא לפחות 89 או אפילו 90, משימה בהחלט לא קלה.
האם יש הבדל בין גברים ונשים?
החציון הממוצע של נשים היה 88 נקודות, ואילו גברים נטו לנקד מעט יותר: 88.6 נקודות.
הבדל? לא ממש, אבל אם כבר, גברים מגלים יותר נדיבות. אולי בגלל זה כולם חושבים שגברים יותר אוהבים יין? אולי.
האם אנשים נוטים להתפזר או להיות ממוקדים?
הרבה טענות יש כלפי הסובייקטיביות של הטעימה ואי יכולתם של טועמים להתכנס ולהיות עקביים.
בהקשר הזה נאמר שכמו שכל מארגן תחרויות יודע, יש בהחלט טועמים בעייתיים. מה שכן מעניין הוא שטועמים "מתבזרים" נוטים לנקד בצורה חריגה גבוה יותר. מנגד, הציונים החריגים של הטועמים העקביים נוטים להיות כלפי מטה, ולא כלפי מעלה. מייק דסימון, למשל, הטועם האחראי על ישראל, נמצא על החציון, מאוד ממוקד יחסית, עם הטיה למטה.
כיצד מתחלקים הציונים שניתנים ליינות השונים?
ראשית: בצד שמאל (בתמונה 2) מופיעה עמודה שמשקפת יינות שמחירם לא צוין בטבלה. יש שם מגוון שלם, די גדול, של יינות מרמות מחיר שונות, ואני נוטה להשתמש בעמודה הזו כמעין מייצג אקראי של כלל מגוון היינות בקובץ.
הלאה: מבט אל ניתוח הציונים ביחס למחיר היין (תמונה 2), מראה דבר מעניין:
- יינות ברמת מחיר מאוד נמוכה – חמישה עד שבעה דולר ואפילו עד 15 דולר, נוטים להיות יינות פחות טובים.
- במחיר הנמוך ממש – 5-7 דולר – אתם עלולים לקבל יינות שהאיכות שלהם לא הייתה עוברת אפילו את סף האיכות הטכנית הבסיסית – מתחת לציון 85.
מה שיותר מעניין הוא מה שמקבלים במחירים שבין 19 ל- 27 דולר בערך.
שם, בטווח די רחב של מחירים, ממוצע האיכות של היינות הוא פחות או יותר זהה.
אם חשוב לכם מה ציון היין – ולא, למשל, השם או התווית – אתם יכולים לגמרי בשקט לקנות יין ב- 17 דולר, ולא ללכת על מחיר גבוה כמעט פי שניים – על יין במחיר של 29 דולר. מה שנראה אפילו עוד יותר מפתיע, הן החריגות כלפי מטה, דווקא ככל שעולים ברמת המחיר.
- מה שקורה בציונים שניתנים ליינות יקרים יותר הוא לא מאוד מרשים: שתי נקודות, פחות או יותר, כלפי מעלה, עם שיא ממוצע של 90 נקודות בלבד.
זה מעט – וזה לא באמת מצדיק את הפרשי המחירים.
למה זה קורה?
מחיר של 17 – 19 דולר הוא מחיר הפרימיום הבסיסי של יינות בארצות הברית, כאשר היצרנים נוטים להעניק הנחות שונות, בגלל מלחמה בטווח מחירים זה. במושגים שלנו – 55 – 60 ש"ח בערך.
בטווח העליון – 20 – 25 דולר – כבר מצפים ליין יותר יוקרתי, ואכן הוא מעט טוב יותר במושגים של ציון וגם בכיוון אליו נמשכים החריגים; זאת, למרות שבטווח הגבוה יש גם משיכה למטה.
היות וטווח המחירים הזה הוא טווח פופולארי, נראה שרוב היקבים משקיעים מאמץ מיוחד באיכות היין שהם מבקבקים ומתמחרים בנקודות האלה. הם מקפידים עליהם כיון שהם יינות התדמית הבסיסיים שלהם, והם אלה שימכרו את היינות היקרים יותר שלהם: צרכן יין שייתקל ביין טוב מיקב מסוים, במחיר בינוני או נמוך ממה שחשב היה עליו לשלם עבור היין, יקנה יין יקר יותר בלב שקט יותר, אולי גם בלי המלצת מתווך (מוכרן בחנות או מבקר יין).
מנגד, ביינות יקרים יש כבר יותר יינות יבוא (לארה"ב) שחלקם לא מתומחרים נכון, או שמקורם במדינות יין שמתומחרות יקר. (בכתבה הבאה נראה למה הכוונה).
מה קורה בישראל?
אנחנו סבורים שמחיר של יין בסביבות 70 – 80 ש"ח, ואולי 85 שקלים, הוא תמחור קמעונאי מתאים ליין באיכות מעל לבינונית; 88 – 89 נקודות, נניח.
"מחיר שהוא גבוה מכך," אומר אלחנן, "הוא עניין להחלטה שיווקית: תדמית ויוקרה." במחיר של 120 ש"ח ומעלה," הוא טוען, "כנראה כבר יש יינות איכותיים יותר, ואני לא סבור שיש רוב שמוכר יינות של 80 ש"ח, במחיר של 120 שקלים."
אם נחשוב לרגע, וננסה לנתח "בראש" מה קורה בתחום המחיר הזה, אזי נראה שבמרבית המקרים – כאשר היקב הוא יקב יציב ו'ראוי' – היינות אכן מספקים תמורה טובה לכסף.
לא מרגשים אולי, אבל טובים ומהנים ובוודאי שראויים לשתיה.
לסיכום: ניתוח קר, שנסמך על ציוני יינות בלבד, מראה שאם אתם רוצים יין טוב, בלי סיכונים, אין הרבה טעם להשקיע ולקנות יין בטווח הגבוה של התמחור הבינוני; לפחות בארה"ב.
יין של 19 – 20 דולר ואפילו קצת פחות ייתן לכם תמורה מצוינת לכסף, בלי להשקיע מאמץ חשיבתי מיוחד.
במאמר הבא:
האם היין הישראלי באמת פחות טוב מיינות העולם?
זו ההזדמנות האחרונה שלכם להגיב – לפני שאנחנו מפוצצים את הבועה.