יין עם וניל ערב חורבן בית ראשון

מחקר חדש חושף: האליטה הירושלמית בממלכת יהודה העדיפה יין עם נגיעות וניל. חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב ומרשות העתיקות בדקו קנקנים שנחשפו בחפירות בגן לאומי עיר דוד, והופתעו לגלות בהם שיירים של התבלין האקזוטי מלפני כ- 2600 שנה.

אז מסתבר שיין אדום וטעמי וניל הם לא המצאה של יישון בחבית – בוודאי לא אמריקאית: מסתבר שעוד בימי בית ראשון, הוסיפו הייננים – במכוון – טעמי וניל ליין. השמוש בווניל בכנען כבר מוכר לארכיאולוגים גם ממקומות אחרים עוד קודם לכן, אבל זוהי העדות הקדומה ביותר ל- practice הזה ביין, עד כמה שאני יודע. צריך לזכור שווניל היה ונשאר תבלין יקר מאוד, שכאשר משנעים או מייבאים אותו ממקום אחד למקום מרוחק אחר, יש לטפל בו בצורה טובה על מנת לשמור על הארומות והטעמים שלו.

מעבר לכתוב למטה, בהודעת רשות העתיקות, במאמר שפורסם השבוע ב- PLOS מצאתי לפחות שני ציטוטים מעניינים: האחד נוגע להרכב החומצות של היין ששרידיו נחקרו בקנקנים העתיקים:

A variety of molecules were identified in both jar assemblages, though their composition varies slightly between the vessels. The marked difference between the results obtained in the jars and those of the control samples indicates that the former indeed reflects the jar’s original contents. Tartaric acid is a principal biomarker of grape. Other molecules also appear in wine; these include fumaric and glutaric acids that originate from the grape. Succinic, maleic and malonic acids are acids produced by fermentation of the grape juice. The combination of these acids—together with glycerol, lactic and tartaric acids—attest to the content of wine in these jars.

הציטוט השני נוגע לממצאים עם הווניל:

The dominance of vanillin in the jars, the appearance of acetovanillon, and the absence of other major components of substances that contain vanillin, all testify to the presence of vanilla in the jars, rather than resins or other materials.

הציטוט הראשון מדבר על כך שהקנקנים שנחקרו אכן הכילו יין, שנוצר תוך תסיסה אלכוהולית, ואילו הציטוט השני מדבר על כך שהסמנים לווניל היו אכן מווניל, ולא מצמחים אחרים שמכילים לעיתים את אותן המולקולות (רוזמרין, למשל) וידוע שהוספו ליין, באזורים כמו יוון ואחרים.

ומכאן – להודעת רשות העתיקות. מלבד אם כתוב אחרת, צילומים וגרפים מתוך המאמר ב- PLOS.  צילום ראשי: אורטל כלף. רפאות: יוסף בוקנגולץ.

תגלית מפתיעה בעיר דוד: מחקר חדש של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב חושף כי בקנקני יין מסוף ימי בית ראשון, ערב החורבן, הנושאים את סמל כלכלת ממלכת יהודה, התגלו, במפתיע שאריות של תבלין הווניל –  התבלין היוקרתי, שהגיע לארץ ממרחקים.

קנקני היין, המתוארכים לימי המלך צדקיהו – סוף ימי הזוהר של הממלכה, התגלו בתוך חדרי אחסון של מבנים בשתי חפירות ארכיאולוגיות שונות בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים. חפירה אחת, שניהלה רשות העתיקות, התקיימה במורדות המזרחיים של גבעת עיר דוד, וחפירה אחרת, בניהול משותף של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב, התקיימה בשטח חניון גבעתי, שבמערב הגבעה.

שני המבנים שנחשפו בחפירות חרבו בחורבן הבבלי של ירושלים, בשנת 586 לפנה"ס, והקנקנים התגלו כשהם מנופצים בתוך החדרים, מתחת למפולות הבית. במחקר חדש, המתפרסם הערב בכתב העת המדעי היוקרתי  PLOS ONE, פורסמו תוצאות בדיקות כימיות ייחודיות, לזיהוי שאריות של מולקולות שהשתמרו בחללים הזעירים שבדופן כלי החרס.

במחקר נבדקו שמונה קנקנים משני המבנים, ובכולם נמצאה עדות ברורה לאיחסון של יין.

ואולם, מה שהפתיע מאוד את החוקרים, היו שיירים אורגניים, המעידים שהיין הועשר בווניל –  תבלין אקזוטי ויקר ערך, אשר עד לאחרונה, לא היה ידוע כלל שהיה זמין לעולם הישן לפני הגעת קולומבוס. את שרידי תכולת הקנקנים זיהתה אילה עמיר, דוקטורנטית בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל-אביב, שעבדה במעבדות במכון ויצמן ובאוניברסיטת בר-אילן: "עושר הממצא המולקולרי ורמת השתמרותו בקנקנים היו מפתיעים. הופעה כה ברורה ודומיננטית של ונילין, יחד עם מולקולות נוספות המהוות סמנים של וניל, הם ממצא יוצא דופן, בייחוד לאור השריפה שהתרחשה במבנים שבהם הקנקנים נמצאו. תוצאות ניתוח השיירים האורגניים, מאפשרות לי להגיד בביטחון, שבקנקנים היה יין ושהוא היה מתובל בווניל".

מציאת הווניל קשורה, כנראה, בנתיב סחר בינלאומי שחצה את הנגב במהלך המאה ה-7' לפנה"ס, בתחילה – תחת חסות האימפריה האשורית, ובהמשך – כנראה תחת יורשיהם – המצרים, ואולי אף הבבלים.

לדברי אורטל כלף וד"ר ג'ו עוזיאל, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, אשר חשפו את קבוצת הקנקנים במורדות המזרחיים של גבעת עיר דוד: "בחדר קטן מאד – שככל הנראה שימש כמחסן, חשפנו יותר מ-10 קנקנים שהתרסקו בחורבן. ההזדמנות לשלב מחקרים מדעיים חדשניים הבודקים את תכולת הקנקנים, פתחה בפנינו צוהר, לגלות מה אכלו – ובמקרה שלנו – מה שתו בירושלים, ערב החורבן".

בחפירתם של פרופ' יובל גדות וד"ר יפתח שלו בשטח חניון גבעתי בעיר דוד התגלתה קבוצה שנייה של קנקנים, שם נחשף בניין שרד מרשים בן שתי קומות – שתפקד, אולי, כלשכה של פקידים בכירים בממלכה. החדר המזרחי ביותר בקומת הקרקע, שימש, ככל הנראה, כמרתף היין של הבניין. נמצאו בו למעלה מ-15 קנקנים, ועוד מספר כלים לאיחסון של נוזלים, אחד מהם ענק. "החדר היה כה עמוס, עד שקשה להבין כיצד יכלו אנשים לנוע בתוכו", מספרים החוקרים.

על ידיות כמה מהקנקנים הופיעה טביעת חותם בצורה של ורדה (רוזטה), המעידה על כך שהקנקן ותכולתו היו שייכים לכלכלת ממלכת יהודה. כמות הקנקנים וטביעות הורדה עליהם מלמדות על חשיבותו הכלכלית של היין , ועל תרבות השתיה ככלי ל לביטוי של מעמד וכוח. על חשיבות טקס שתיית היין בתרבות המקומית, ניתן ללמוד מדברי התוכחה של הנביא עמוס על "השאננים בציון…השוכבים על מיטות שן…השותים במזרקי יין" (עמוס ו: א-ז). ארועים חברתיים וטקסים המשלבים שתיית יין היו מקובלים גם בתרבויות רבות נוספות: עדויות להם, ניתן למצוא למשל בטקסי הסימפוזיום היווניים – או במשתאות באימפריות המזרח, כדוגמת משתה אחשוורוש, המצויין במגילת אסתר "וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ. (אסתר א: ז').

בדיקת תכולת הקנקנים העלתה, כי חלקם שימשו בשימוש חוזר מספר פעמים, שכן בחלקם התגלו גם שיירי מולקולות של שמן זית. ממצאים אלו, מעידים על מורכבות המערכת הכלכלית ועל מנגנון מפותח של איסוף וחלוקה מחדש.

לדברי פרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות: "עד היום, לא היתה לנו עדות ישירה לשימוש שנעשה בקנקנים מסוג אלה. היו שהציעו יין או שמן זית, אך לא היתה אף עדות ישירה מהכלים עצמם. בדיקות המולקולות מאפשרות לנו כעת להרחיב את גבולות הידע והדמיון. כעת, אנחנו מתחילים לפצח את חידת הקנקנים. היין, אולי, איננו הפתעה גדולה, אבל העובדה שהוא תובל בווניל היא לא פחות ממדהימה".