מבחר של יינות ישראלים, לבנים ואדומים לראש השנה 2015
השנה בחרתי להביא לא פחות מאשר 20 יינות מומלצים לחג. זו רשימה מספיק ארוכה, שבה יש לא מעט מהחשודים המידיים, גם בגלל שאני חושב שחגים הם לא זמן לניסויים באש חיה. נכון שבשביל זה קיימים כל מיני מדורי יין ב"עיתונות", אבל בכל זאת…
היינות הלבנים הם מבציר 2014, למרות שבשקט אתם יכולים לפתוח משהו מבצירים קודמים של ספרה, סוסון ים, ויתקין ואולי גם של יקבים מסחריים. מרבית היינות האדומים ה"חגיגיים" הם מ- 2011, כיון שלהערכתי הם נמצאים עכשיו בדיוק במקום בו אפשר ליהנות מהם בצורה הטובה ביותר.
לבנים
SPHERA, White Concepts, ריזלינג 2014: המלך של יינות הריזלינג הישראלי: על הצד המאוד מהודק, מאוד פריך, מאוד מדויק.
בר מאור, ריזלינג 2014: פטרולי, מהודק קצת פחות מקודמו ברשימה ובעל חמיצות טובה. הנסיון הראשון של רמי בר מאור עם ריזלינג מציב אותו במקום מצוין בעליה לגמר התמודדות על יינות לבנים. נראה מה יהיה הלאה…
תבור, ריזלינג שחר 2014: אוף דריי. מלא אשכוליות ותחושה טאנית נעימה מאוד, שנותנת לו bite נעים. זה רחוק מלהיות ריזלינג קלאסי, אבל זה יין סופר שתי.
דלתון, ויוניה רזרב 2014: ויונייה על הצד הפרחוני-טרופי, עם שמץ קרמל. אפרסקים ושות', ביין חביב ולא מעמיס.
פסגות, ויוניה 2014: חמיצות טובה ואיזון פירותי מצוין ביין ארומטי וידידותי להפליא.
מדבר, ויונייה 2014: ורדים ורחת לוקום, קצת משמש ואשכוליות ומשהו טיפה ירקרק ומעניין מאוד. עבר מלולקטית ועדיין שומר על חמיצות ורעננות. לא חייבים לקרר מאוד מאוד.
מאיה מארה וייט 2014: מאוד ארומתי באף, נקי ויפה. נעים, עם משהו תפוזי מעניין וקצת מינרליות. יין יבש, לא ארוך, אבל מאוד טעים. בלנד של מרסאן וקולומבאר ששומר על חמיצות טובה.
ברבדו, שרדונה 2014: למי שמחפשים יינות על הצד היותר מלא, שבו השפעות חבית. על הצד המתקתק, לא לגמרי-לגמרי יבש. שרדונה טוב וטעים.
אדומים
ארזה כריזמה מרלו 2014: קל, פירותי, רענן ובלי חוכמות. יש בו רכות בדיוק במידה וחמיצות טובה. יין מצוין לחול המועד, עם או בלי קרור קל. כלום כסף – בכל סופר.
טפרברג, Inspire דבוטאז' מלבק ומרסלאן 2014: צבע סופר עמוק, מאד אטרקטיבי. הפה חלק, מאוד טאני ועסיסי – מלא פרי שחור של שזיפים ודובדבנים שחורים. עשיר, מלא פרי.
אלכסנדר, סנדרו 2013: בלנד מוזר משהו, של חמישה ענבים אדומים, מקושט ב- 4% סוביניון בלאן. שנה בחביות: פירותי, די בשל, אבל מורכב וטוב.
יקב ירושלים, שירז, פרימיום 3400, בציר 2013: פרי מתובל, פירות יער, חמיצות טובה וגוף מאוזן. עוד משהו ליום יום.
סוסון ים, אנטואן 2013: כרגיל, הטוב ביותר על המשבצת של "הדבר האחר", אבל מצוין גם בפרמטרים אחרים. לשתות או להשכיב.
רקנאטי, ספיישל ריזרב 2012: היחיד בו בחרתי משנת הבציר הזו. במילה אחת: להשכיב. בשתי מילים: להשכיב ולשמור.
אורטל, תל שיפון 2011: קברנה סוביניון, מרלו, סירה, כשהאחרון נותן את הטון ועושה את זה בצורה מאוד יפה. יין קולינרי מצוין, שהוא מספיק רחב ונדיב כדי לא ליפול מול שום מנת אוכל.
ויתקין, קברנה פרנק 2011: אף כבד וירוק בהרחה הראשונה. הפה מאוד קלאסי לקברנה פרנק: חלק, מיד פאלט עגול וסיומת מפולפלת עם קיק של חמיצות. יין טוב, ששומר על חיוניות גם ארבע שנים אחרי הבציר.
עמק האלה, קברנה סוביניון 2011: 89% ק"ס ועוד כמה זנים, שמוסיפים מורכבות ליין הזה. היינות של עמק האלה, בתמחיר טיב טעם, נותנים תמורה מצוינת לכסף, והיין הזה לא חריג: חלק, עסיסי ומתיישן יפה.
יפו הריטאז' 2011: בלנד של 80% קברנה סוביניון ו- 20% קברנה פרנק. גם אחרי שנתיים בחבית, היין צעיר להפליא, בעל אף סגור. הפה חלק, אלגנטי מאוד ושומר על חמיצות וטאנינים טובים.
בן חיים רזרב קברנה סוביניון 2011: מפתיע. זמן בכוס עושה ליין הזה טובה גדולה. הרבה פרי בשל, המון כוחניות וחמיצות די גבוהה, שאני לא יכול אלא להתלבט לאן פניהם.
יקב AG פורטדור 2011: קינוח אדום, מיקב שממוקם במרתף בית פרטי בראש העין (לא אצלי). בלנד של כמה זנים, מחוזק בברנדי ואלכוהול נייטרלי. רך ומוכן לשתיה. שנתיים בחבית, עם ריחות וטעמי תפוזים וקיק יפה, מתובל. 050.4287676, אהרון. לא חשוד מיידי – אבל הימור בטוח.