"יין בשני יורו" הוא סוג של מטבע לשון שהרבה משתמשים בו כשהם משווים את מחירי היין בישראל ובאירופה. האומנם?
אז כן. אולי לא בשני יורו, אבל בשלושה: מדריד, ינואר 2023, קפטריה (שם כולל למעין בר-מסעדה מקומי) מעבר לרחוב מה'ריינה סופיה', אחד המוזיאונים החשובים במדריד. מחיר ארוחת צוהריים, שכוללת מנות מקומיות מסורתיות – ראשונה, עיקרית וקינוח (או קפה במקום קינוח) – עולה 12 יורו ליחיד; בערך 45 ש"ח. הוספנו 3 יורו (שלושה יורו – פחות מ- 12 ש"ח) וקיבלנו את הבקבוק שבתמונה הראשית: יין אדום מאזור מדריד, של יקב שעושה משהו כמו 4,000,000 בקבוקים בשנה.
מחיר היין הזה בחנויות הוא פחות מ- 2 יורו. מצאתי אותו גם כאן, בארץ, במחיר של 42 – 49 ש"ח לבקבוק; פי חמישה ויותר ממחירו בחו"ל. זהו יין ברמה סבירה בהחלט, פשוט, אבל הרמוני ולא גס.
יינות קצת יותר יקרים – נניח יין שמחירו לצרכן הוא בסביבות 7 יורו כמו הרובלה שבתמונה השניה – נמכר במסעדת בשרים טובה ולא יקרה (מנה עיקרית גדולה עולה בערך 15.5 – 20 יורו) במחיר של 13.5 יורו, בארוחת ערב. בקורט אינגלז – לא בדיוק החנות הכי זולה במדריד – מצאתי אותו ב- 6.8 יורו.
האם המכפלות האלה דומות למכפלות אצלנו? עלמה רוזה דלתון הוא יין שעולה כ- 63 ש"ח. מצאתי אותו בתפריט מסעדה איטלקית ב- 163 ש"ח. (ויוינו). באותה מסעדה, בקבוק של סוביניון בלאן ריזרב של דלתון עולה 194 ש"ח, בשעה שהמחיר שלו הוא בערך 70 שקלים. בטא ריזלינג? 159 ש"ח לעומת 84 ש"ח. ב- ויוינו אגב, מנה עיקרית מהחלק היקר של התפריט עולה כ- 90 ש"ח, ומחיר ממוצע של מנות עיקריות הוא 101 ש"ח (פסטות סביבות 78 ש"ח). זאת אומרת שבקבוק יין רק מעט יותר מבסיסי יעלה לכם כמו שלוש מנות עיקריות, וסתם יין שהמחיר שלו קצת גבוה, יעלה לכם כמו שתי מנות עיקריות. לקחתי את ויוינו רק לדוגמה, וזו רשת שלא אמורה להיות מהיקרות בישראל.