מה הקשר בין שליחים ממהרים, ואנים ענקיים, מפחידים, ובקבוקי יין? חום יולי אוגוסט, כמובן. ויש גם מתכון לקוקטייל מרענןמכירים את הוואנים הגדולים האלה, עם הארבעה גלגלים מאחור והסמל הגדול של איווקו, פולקסווגן, מרצדס או פיאט? כן כן, אלה שנראים כמו זבובים לבנים קטנים במראה האחורית שלכם, ושניה אחר כך, כשאתם מציצים בה שוב, הם ממלאים את כולה. יותר נכון – הפנס הימני שלהם ממלא אותה, לרגע אחד, כשהנהג של הוואן מנסה לחשב אם הוא יכול לעקוף אתכם משמאל, לרוב – אם יצאתם אתם לעקיפה – על השוליים. כשהוא רואה שמשמאל הוא לא יצליח, אתם נחשפים לפנס השמאלי שלו, ואז הוא משתחל מימין. שיהיה בריא. הסיטואציה הזאת מזכריה לי תמיד את הפנסים של הצלחת המעופפת מ'מפגשים מהסוג השלישי': הצלחת שנתקעת מאחורי ריצ'ארד דרייפוס, שעוצר במחסום הרכבת. במקום לעקוף אותו אז משמאל, הפנסים ממריאים להם, ומשאירים לו כוויה נחמדה על הפנים, מימין…
אז היום הבנתי למה הוואנים האלה ממהרים כל כך. נפל לי האסימון, והכל – תאמינו לי – קשור ליין.
יין לא אוהב חום. דוגמא? בשנת 2003, השנה שבה מתו המוני זקנים בצרפת הלוהטת והבלתי ממוזגת בעליל, קפצו פקקים מבקבוקי היין של המציגים בתערוכת היין הגדול וינאקספו, בבורדו שבצרפת. היות ויין לא אוהב חום, הוא ניסה בכל כוחו לצאת מהבקבוק, ודחק את הפקקים החוצה. Little did it know שבחוץ, מזג האוויר היה איום ונורא מלכתחילה. התוצאות הרות הגורל? האוסטרלים הודיעו אז למארגנים שהם, עוד פ'ם, לכזה עסק, לא באים. תרוץ או סיבה אמיתית? אלוהי היין האוסטרלי יודעים, אבל וינאקספו היא לא מה שהיתה פעם.
אז רגע, איך כל זה קשור לוואנים הענקיים ששועטים בכבישינו המהירים?
הם כולם מלאים ביינות, ששולחים לעיתונאי יין, כמובן.
אתמול, בשיא החום – משהו כמו 12:30, שעון ישראל, נשמע קולו של ואן כזה, נכנס לחניית הבית שלי בחריקת בלמים. הכלבה – ששונאת מנעוי דיזל, קטנועים ואינסטלטורים, ולא בהכרח בסדר הזה, אלא לפי מצב הרוח שלה וגחמותיה – החלה מיד להשתולל ולנבוח. בחוץ יכולתי לשמוע את דלת הוואן נפתחה, ואחריה קולות גרירה אימתניים של דלת הזזה כבדה, שננעלת למקומה. שניות אחר כך כבר דפק בדלת ביתי בחור צעיר, עם קופסת קרטון תחת כנפיו:
"שגיא קופר, אני מניח?" שאל הסטנלי המתנשף. "יש לי בשבילך חבילה!" המשיך ושאג.
בשלב הזה, הנוהל האוטומטי שלי הוא כניסה לעמדת קבלה:
רגל שמאל קדימה, ימין טיפה לאחור, בנטיה קלה החוצה, ליצירת בסיס עמידה איתן. יד ימין מושטת לפנים, לבלום ולקבל – בתנועה רצופה אחת – את החבילה שמיד תונחת עלי. שמאל מושטת כלפי מטה, לקבל, אם יהיה בכך צורך, את שובר השליחות, את הטופס או את המכשיר ההוא שנראה כמו כספית ניידת, לחתימה.
במידה והקרטון נראה גדול ומאיים במיוחד, אני מושיט את שתי הידיים בתנוחת יד ימין, ואת הפה, לקבל את הנייר ישירות בין השיניים.
לרוב זה עובר בשלום. הפעם השליח תלש בזריזות את השובר, והקרטון נחת בידי בתוך זמן שיא של שש שניות בדיוק, מהרגע שבו פתחתי את הדלת. שניות אחר כך התחלתי לחוש את הצריבה הקלה בחלקו הפנימי של המרפק שלי, שעליו נשענה קופסת הקרטון.
"סוף סוף פיזרו לך אבקה לבנה, כדי להרעיל אותך?" תשאלו. "חטפת התקף לב מזה שהיית צריך לשאת שלושה בקבוקים בקרטון?
לא ולא. פשוט חטפתי כוויה.
הקרטון היה לוהט. אני לא יודע מתי ובאיזו שעה – ובאיזה יום – יצא קרטון היין מהיקב שהזמין את המשלוח, אבל דברים טובים לא עברו עליו. הקרטון מבחוץ היה חם, והיין מבפנים – עטוף בקפידה בפצפצים מלטפים ואוהבים – היה בטמפרטורה לא פחות מאיימת.
חום השבוע הראשון של יולי לא עושה טוב ליינות. גם חודש יוני לא להיט, בעניין הזה, אבל וואנים סגורים, לא מבודדים ולא ממוזגים – וגם לא שליחים על קטנועים, לצורך העניין – הם לא פתרון טוב למשלוח יין. יבואנים אחראים מספרים לנו שהם משתדלים להביא יין רק בחודשי החורף או המעבר, מתחת לקו המים, במכולות מקוררות או מבודדות או מה שלא יהיה. יקבים מקומיים מוציאים הון על מיזוג המבנים שלהם, ועל שמירת היין בתנאים נאותים, ואז כולם דופקים אותו, בשליחות אחת, בודדה. לפעמים היינות מגיעים עם שליחים על קטנוע – חמים, ולפעמים הם מגיעים במשאיות ענק, זערורים ואומללים בקרטון הקטן והנבוך שלהם, ליד איזה מקרר אימתני או לבד, בחלל המרוקן של סוף היום.
אין לי פתרון 'זול' לעניין. חלק ממשרדי יחסי הציבור עושים שימוש בנהגי מוניות שמפזרים את היין ב'טור' אחד רציף, מה שמקצר את התהליך. אני יכול לאמר לכם שתא המטען של המרצדס של עופר (050.5766929) בוודאי מבודד יותר מכל ואן של רשות הדואר, או שרות שליחים אחר. הוא גם לרוב יגיע בתאום מראש, ולא יסמוך על זה ש'יש מישהו במקום'. יקבים ויבואנים גדולים עושים שימוש בכלי הרכב שלהם עצמם, ויש מי שמנצלים עובד שגר בסביבה. בזמנו, עשיתי גם הסדר עם אחד היקבים לקבל את היין בחנות מסוימת של 'דרך היין', תמורת שובר. כל מה שזה מצריך, הוא סיכום מראש עם החנות.
לסיכום, גבירותי ורבותי, קוראי המקריים: כל הפאתוס הזה נולד ונועד כדי לשכנע אתכם לשלוח ולהוביל את היין שלכם בטמפרטורה מבוקרת ככל האפשר. זה הכל. תודה. וכדי שיהיה לכם קיץ נעים בהמשך, הנה משהו קריר שקיבלתי ממש הבוקר – במייל, כמובן.
מוחיטו ליצ'י
באדיבותם הרבה של פירות בראשית.
- 4 ליצ'י טריים מקולפים, ללא גלעינים
- 8 עלי נענע טריים ורחוצים
- 60 מ"ל רום בהיר – המלצה שלי: בקרדי
- 10 מ"ל סירופ ליצ'י
- 10 מ"ל מיץ לימון טרי וסחוט
- 10 מ"ל מי סוכר
- קרח גרוס
אופן ההכנה:
מכניסים את הליצ'י והנענע לכוס וכותשים היטב, מוסיפים את הקרח הכתוש ואת שאר המרכיבים ומשקשקים בעזרת שייקר ידני. מעבירים לכוס Rocks ומקשטים בפלח לימון.
שיהיה לכולנו קיץ נעים!