יינות יוון הם סוג של סוד לרבים: למרות שאנחנו נוסעים לא מעט לאיי יוון וליוון עצמה, הרי שהנסיון שלנו על יינות משם – לא רב. בטעימה הבאה אם כך, כמה יינות יווניים שחלקם נמצאים בארץ, ביבוא 'אדום כהה' וכמה יינות שהביאו לטעימה אנשים טובים
לפני הרבה שנים כתבתי כתבה שהייתה די מקיפה – יחסית – על יינות יוון. התסכלתי עכשיו כדי לראות מה כתבתי, ומסתבר שבהקדמה היה סיפור אמיתי, על שיחת טלפון שלי לשגרירות יוון. שם שאלו אותי (במילים פשוטות), למה לי יינות מיוון.
הרבה לא השתנה כנראה בגישה של היוונים לישראל וליין שלהם, כנראה, כיון שב- 13 השנים שעברו מאז, עדיין לא ראינו תזוזה משום כיוון רשמי.
מה שכן, יש מאז יבוא של יין יווני – לפחות על ידי שקד ועל ידי 'אדום כהה'; חברת היבוא של משפחת יצחקי, אנשי יקב טוליפ.
למה אני מציין את זה? כיון ש'טוליפ' לקוח מאז יועצים מיוון. איתם הם פתחו יקב שני, שעובד לפי הייעוץ הזה כדי לייצר יינות ים-תיכוניים, ואפילו נטעו בארץ כמה שורות או דונמים של אסירתיקו – ה-זן היווני הלבן.
אז בתנאי שאתם מתחייבים לחזור ולקרוא את שארית המאמר, אני ממליץ לחזור למאמר ההוא ב- YNET, שבו יש פרוט רב על יינות יוון. כאן אזכיר רק את אזורי היין העיקריים, כדי שנדע על מה אנחנו מדברים בטעימת ההין עצמה, ואת הזנים העיקריים.
תודה רבה לזאב דוניה שארגן את הטעימה, לרועי יצחקי על הדוגמאות מהמגוון של 'אדום כהה' ולשאר המשתתפים, על ההזמנות והעונג.
Agiorgitiko
מבטאים אגיורגיתיקו או יש מי שמבליעים את הגימ"ל. בכל אופן, אופיו של הענב האדום הזה מזכיר דובדבנים שחורים, מרקם קטיפתי ויין שמוגדר "נדיב".
Assyrtiko
יינות לבנים, מינרליים, יבשים, עם חומציות מאוד טובה. יש היום מי שמיישנים אותם בעץ, אבל בטעימה הקצרה הזו נראה שאין ממש היגיון. טעמיו של הענב הזה במיטבם כאשר הוא צעיר ושופע פרי. התפרסם מאוד בזכות סנטוריני.
אתירי
זן ענבים לבן, שליינות שלו יש לעתים קרובות ריח של פירות אבן, כמו נקטרינות.
מלגוסיה
אין קשר למלבזיה. היינות ארומתיים ורכים, בעלי אופי מלוני, וארומות של יסמין. הזן היה על סף הכחדה: פרופסור לייננות בשם Vassilis Logothetis מצא כמה גפנים והוציא מהן ייחורים. הוא נתן אותן לסטודנט שלו בשם Vangelis Gerovassiliou, שעשה מהן יין ולמעשה הציל את הזן.
מוסקופילרו
זן לבן, פלופונזי בעיקר. ליינותיו יש ריחות מנדרינה ופרחים. השם מרמז על עסיסיתו: "זה שאהוב על יתושים"… לרוב מייצרים ממנו יינות לאוכל.
רודיטיס
זן ורדרד שמייצר יין אלגנטי בעל גוף קל. ליינות לבנים או ורודים
שינומברו
Xynomavro או קסינומברו או חינומברו (סיינט ג'ורג'): לזן אדום זה ניחוחות פרחוניים ותבלינים, טאנינים מוצקים ופירותיות עסיסית ו'תוססת'. קשור בעיר בנאוסו ובמקדוניה.
היינות בטעימה
Fteri Moschofilero 2017 Troupis
מאוד ארומתי, עם חומציות טובה וההתרשמות הייתה שזהו יין מצוין לאוכל. מאוד רענן וכיפי.
Ktima Gerovassiliou Malgosia 2016
מזכיר לכם משהו, השם? Vangelis Gerovassiliou? נכון: ישירות מהאיש שהציל את הזן הזה, בשנות ה- 70 של המאה הקודמת. האף מזכיר ממש בום דה וניז, ואחרי זמן מה בכוס ובטעימה חוזרת הוא נפתח בצורה יפהפייה, עם ריחות של תפוזים רעננים. יש כאן קצת מינרליות וירקרקות קלה, עם טיפה טרופיות. יופי של יין. (חצי יבש) PDO EPANOMI.
Parparousis Assyrtiko 2016
אסירטיקו מאדמות גירניות. האף הזכיר לי מאוד מנטה רעננה. הפה היה חלק ויפה, מעט מלא. אחרי המתקפה, בה הוא מעט off dry, הוא ממשיך כיין יבש, עם חומציות טובה בסיומת. האף – נפלא.
Thalassitis Santorini Oak fermented 2014
בסנטוריני יש ליצרנים נטיה לעשות יין לבן מאסירטיקו, בעץ. זאת, בניגוד לעשייה המסורתית יותר, שהתבססה על מכלים וללא עץ. כאן יש יין לבן עם ארומות של זיתים שחורים ותפוזים, מאוד מינרלי, מעט דבשי. הפה בינוני והזכיר קצת אפר, אבל היה מעט מחומצן 'מדי'. (זהו לא יין שמיובא ארצה, עד כמה שאני יודע, אבל הבא – כן:)
Thalassitis Santorini Assyrtiko 2016
זה לא יין שעבר תסיסה בעץ, אבל הוא גם צעיר בשנתיים מקודמו: האף מינרלי, טוב מאוד, עם ארומות תפוזים וחומציות טובה מאוד בפה. יין טוב, אפילו מעט טאני. סיומת טובה, מעט מתוקה על השפתיים.
Afianes Pithari Belgeri 2017
יין טבעי של יצרן קטן באי ששמו איקריה; מקום שבו בעבר הרחוק היה מרכז גדול לייצור יין. הזן הוא Belgeri – זן שתתקשו למצוא ברשימות זנים יווניים, אפילו של אתרים שעוסקים רק בכך. האף פנטסטי: פרי נעים, קצת כתום באופי שלו (לא בגלל העשייה). יש הרבה פירות, מרמלדה ומשהו קצת כשותי. מאוד קולינרי ומיוחד.
Fteri Agiorgitiko 2015
כמו ה- Thalassitis , גם זה יבוא של אדום כהה: יין מאוד מיוחד, עם ארומות של עץ ומשהו שמזכיר טלק או וניל-קמומיל. הפה טאני, די יבש, עגול ובעל גוף בינוני. מזכיר קצת גרנאש, האמת; עם משהו תותי. בהחלט יין טוב.
Afianes Fokiano Icarus 2015
היקב עושה לא רק יינות טבעיים, אלא גם יינות בשיטות מודרניות (למרות שהוא זונח את הכיוון הזה). כאן ההתרשמות שלי הייתה שהיין די קשה, מחומצן מעט ומריר. הצבע מאוד צלול – נראה כאילו לגמרי גמור. אנחנו לא ממש מכירים את הזן והיצרן מתאר אותו clear ruby and orange.
Afianes Fokiano Pithari 2016
אותו זן – פוקיאנו: מרגישים שזה יין שנעשה ביד מאוד אוהבת, וטובה, והיין טוב. הריחות הראשונים שמקבלים באף הם כמו ריחות לש זגי ענבים ביקב שעובד, ממש בזמן הבציר. יין מעניין מאוד.
Kir Yianni Xinomavro 2013
היקב נחשב לאחד המובילים והחשובים בנאוסה; יקב שנוסד בשנת 1997 על ידי יאניס בוטאריס, בן לאחת ממשפחות היין החשובות של יוון. יש כאן תערובת של עץ אמריקאי וצרפתי, יישון בחביות 225 ו- 500 ל- 22 חודשים. האף גדול, דובדבני ויפה מאוד. קצת ירוק-עגבניה. הפה חלק וטאני והגוף, כיאה לזן – בינוני.
אני חושב שזה יין שמשקף עשייה של יצרן גדול, יותר מכל היינות האחרים בסקירה הזו.
Manousakis Nostos 2010
היצרן הזה בכרתים, והוא 'מתעקש' לייצר יינות דווקא מזני רון. למה? ככה. "כדי לאמן את שריר ה'ככה'" כמאמר בני הפז"ם. היין הזה הוא סירה, מורבדר, גרנאש ורוסאן והוא בעל אף מצוין, אם גם קצת קרמלי. הפה עגול, טאני ויבש. הסיומת בינונית-ארוכה. יכול היה לבוא מכל מקום אחר בעולם ומהבחינה הזו קצת מחטיא את עניין הטעימה. כך או אחרת הוא קר, מתובל וריחני.
Domaine Economou Sitia 1998
Gianni Economou למד באלבה, איטליה, השתלם ועשה בצירים במקומות שונים, כולל במרגו, וחזר ב- 1994 לכרתים. הוא החייה את האחוזה של בני המשפחה והחל לעשות יין וזה שלפנינו הוא אחד מהראשונים. ליין צבע צלול יחסית. הוא בעל פה חלק, עוצמתי וטאני ובעל חומציות טובה. יש כאן טעמים שלישוניים יפים מאוד – פטריות וקרקע יער – עם מתיקות קלה מאוד בסיומת. יין בן 20, שהתפתח היטב ונראה מאוד טוב. רק כדי להבין, היין הנוכחי ביקב הוא שנת 2004.
מה מכיל? " 80% Liatiko blended with 20% of Mandilaria".