יין טוב לדכאון…?

מחקר חדש שמפרסמת קבוצה ספרדית גדולה טוען שצריכה מתונה של יין עשויה להועיל ולצמצם תופעות של דכאון

המחקר, שמתפרסם בימים אלה (ספטמבר 2013) נעשה על קבוצה גדולה מאוד של נבדקים – 5,505 גברים ונשים – בני 55 עד 80 שהיו חלק ממבדק גדול יותר. כל הנשאלים לא סבלו מדכאון בתחילת המחקר אבל היו בקבוצות סיכון בריאותיות שונות, כמו חולי לב, סוכרת וכד'. כמו כן, אף אחד מהם לא סבל מבעיות של התמכרות לאלכוהול או בעיות אחרות שקשורות בצריכת משקאות.  בסך הכל התנהל המחקר על פני לא יותר מאשר שבע שנים לנבדק.

התוצאות הראו שצריכת אלכוהול של בין חמישה ל- 15 גרם ביום הייתה קשורה ישירות בפחות מקרי דכאון וזאת בהשוואה למי שלא צורכים אלכוהול בכלל. סציפית לגבי יין, מדובר היה בשתיים עד שבע כוסות בשבוע.

שני המיל שלי בעניין

המחקר הוא מחקר מקיף מאוד, שנעשה על קבוצה גדולה של אנשים בעלי בעיות בריאותיות בגילאים די מבוגרים (ממוצע גילאים מעל 65), במסגרת מחקר על מעלותיה של הדיאטה הים תיכונית. המחקר לא עסק באנשים צעירים יותר ובהרגלי השתיה או התזונה שלהם וכלל רק את מי שמנהלים אורח חיים 'ים תיכוני'. חבל שאין במחקר הזה נתונים כלשהם על קבוצות גילאי הביניים של 30 – 50, שהן קבוצות עמוסות מתחים, במיוחד במציאות הנוכחית של ספרד (ראו בהמשך).

צריכה גבוהה של אלכוהול ודיכאון הולכים יחד – עניין מוכר וידוע כבר הרבה מאוד שנים (ויותר). אנשים נוטים לטפל בדכאון שלהם על ידי שתיה מרובה, וישנם גם מי שנכנסים לדכאון אחרי שתיה מרובה; סוג של מעגל קסמים. חלק מהבעיות שקשורות בשכרות נקודתית הן בעיות של דכאון (ואז אלימות).  מבחינה זו, המחקר הוא מחקר די יחודי, כיון שהוא מדבר ובודק את הנתונים של צריכה מתונה של אלכוהול – מרביתו בצורת יין, במקרה הזה (בטבלה אפשר לראות צריכת סוגי המשקאות השונים לפי קבוצות צריכת האלכוהול – 0, פחות מחמישה גרם, חמישה ל- 15 ויותר מ- 15 גרם.

 בגלל מיעוט צרכני האלכוהול והבירה בקבוצה, לא יכולים היו החוקרים להגיע למסקנות לגבי משקאות אלה, וחבל. אחת השאלות הגדולות ששואלים היום היא אם יש יתרון בריאותי בצריכת אלכוהול מתונה, או שהאפקטים שרואים קשורים ביין, ספציפית. אני מניח שבגלל שגם בגלל שהגילאים של הנבדקים הם מתקדמים כל כך, הם נוטים להיות צרכני יין מסורתיים. זאת, במיוחד בספרד, שהיא ארץ של יין (ולא בירה, למשל).

יין ודכאון: מה קורה בגילאים צעירים יותר?

בקרב הגילאים הצעירים יותר, אפשר להתייחס למחקר אחר שנעשה בספרד ועל פני עשור שנים, עם קבוצת גילאים ממוצעת של 38 שנים בערך.

גם המחקר הזה מדבר בעיקרו על יין – בגלל הרגלי הצריכה של הספרדים – אבל הוא מתיחס לאוכלוסיה משכילה, בעלת השכלה אקדמית. במחקר הזה, בו היו מעט צרכני אלכוהול כבדים, הם היו ברובם גברים – 82%, בעלי עודף משקל ומבוגרים יותר – ממוצע גילאים של 46.

התוצאות שקיבלו החוקרים לגבי גילאים אלה – וצריך לזכור שמדובר גם כאן בקבוצה גדולה, פי שלושה מזו של המחקר הקודם – מעניינות:

ה'הגנה' מפני דכאון בצריכה מתונה של אלכוהול ניכרת, אבל רק לגבי נשים. לגבי גברים, אומרים החוקרים, אין שום אפקט הגנתי או אחר (ישנו מחקר נוסף עם תוצאות דומות). זאת, בעוד עקומת הצריכה מול דכאון של נשים מראה אותו מאפין "U" כמו במחקר הקודם.

אני לא מכיר את הרגלי העבודה של נשים וגברים בספרד, אבל מעניין מאוד היה לראות מה ההשפעה של סביבת העבודה של נשים מול גברים על תוצאות מחקרים כמו זה. שעות נוספות הן אולי לא ממש מושג קיים בספרד, אבל המחקר הזה התנהל בכמה משנות המשבר הגדולות של ספרד שבין 2001 – 2010. גברים, גם בקבוצת ההשכלה המדוברת, עדיין נתונים ללחצים שונים מאלה של נשים בהקשר זה.

ודווקא בהקשר זה, נקודה בעייתית במחקר על הגילאים הצעירים, היא שכדי לבודד אפקטים של בעיות שלא קשורות באלכוהול, החוקרים הוציאו מהסטטיסטיקה התפתחות של דכאון כעבור 10 שנים מתחילת המחקר. נקודה זו היא בעייתית בעיני, גם בגלל שהחוקרים כן מנרמלים את התוצאות שלהם לגבי מחלות שונות ותופעות בריאותיות שמדווחות עם הזמן אבל גם בגלל בעיה אחרת:

במקרה הזה – של מחקר האנשים הצעירים – השאלה אם נבדק סובל מדכאון היא שאלה פתוחה למדי ותלויה בהערכתו העצמית של הנבדק, ולא רק בהערכת רופא מדויקת. מחקרים מראים שעוברות שנים – שמונה ויותר – מהזמן שאדם נכנס לדכאון ומראה תסמיני דכאון, ועד שהוא מתחיל לקבל טיפול תרופתי. הערכה עצמית נכונה של תסמיני הדכאון, במקרה הזה, היא חשובה מאוד כדי לא לפספס מקרים שקיימים בפועל.

סיכום?

שני מחקרים – אחד על מבוגרים בגילאים ממוצעים של 65 ויותר, ואחד על צעירים יותר – בגיל ממוצע של פחות מ- 40 – נעשו בספרד כדי לבדוק את השפעת צריכת אלכוהול על התפתחות דכאון.

המחקר הראשון מראה התנהגות "U" גם לגבי גברים וגם לגבי נשים: צריכה מתונה של אלכוהול – ואולי בעיקר יין – מקטינה את הסיכון לדכאון.

מחקר שני מראה את אותו קשר, אבל רק לגבי נשים, ולא לגבי גברים.