יין והגנום האנושי

פקקי יין תמונת אילוסטרציה המרקקה היומית

טועם? סופר טועם? הרפתקן באוכל? מחקר חדש שנערך בארצות הברית ובקנדה מחבר בין היכולת שלנו לטעום (לזהות בטעימה) חומר מסוים, לבין ההעדפות הקולינאריות והיינניות שלנו

אני לא יודע כמה מכם זוכרים, אבל פעם, בבתי הספר, כשעוד היו מלמדים ביולוגיה ולא רק 'מורשת ישראל', היו עושים נסוי קטן, כדי להראות לילדים מהי התפלגות אוכלוסיה בגנטיקה. אם זכרוני אינו מטעה אותי, בדקנו שתי תכונות, ושתיהן היו קשורות בלשון:

1. היכולת לגלגל לשון

2. היכולת לטעום PTU (סוג של תרופה)

היכולת השניה תלויה בצורת גן מסוים, שכאשר היא נמצאת, האדם חש בטעם המריר של התרופה. כאשר היא איננה – הוא לא חש בכלום.

כמובן שבהיותנו ילדים, נראה לי שהמורים השתמשו בעניין הזה יותר כדי למדוד את השפעתו של הלחץ החברתי בכתה ("מה, אתה לא מרגיש? פפפפחחחח"), אבל העובדה היא שהעניין נשאר חרות היטב בזכרוני.

טוב: וכל הסיפור הארוך הזה למה? כיון שהחוקרים רצו לברר, האם העדפות הטעם ויכולת הטעימה של יין של אוכלוסיות אנשים יכולות לנבא את הפנוטיפ (הביטוי) הגנטי שלהם.

"בוא, נשים לך טיפה. תוציא לשון." PTU

הם לקחו 331 נבדקים באונטריו, ונתנו להם לטעום PTU (למעשה PROP, אבל זה בעצם אותו דבר, רק שם אחר). במקביל, הם ביקשו מהם למלא שאלון, ובו נשאלו הנחקרים על ההעדפות שלהם בתחום היין ובאוכל. האם הם למשל נוטים לטעום יינות או סוגי אוכל חדשים, ומוצאים בזה עניין? האם הם מחשיבים את עצמם 'מומחי יין' (111 אמרו שכן), או מסתפקים בתואר 'צרכני יין' (220 הנותרים).

התוצאות העלו דבר מעניין:

הרפתקנות קולינארית – נכונות לטעום ולנסות מאכלים חדשים – יכולה היתה לנבא נכונות לנסות יינות ומשקאות חדשים, אבל לא 'מומחיות'. מצד שני, מומחיות ביין ניבאה נכונות לנסות יינות חדשים ומשקאות, אבל לא בהכרח אוכל.

בחיתוך אחר של התוצאות, התברר שמומחיות באוכל והרפתקנות קולינארית, אבל לא יכולת לטעום PTU, ניבאה נכונות לנסות יינות חדשים ומשקאות. לעומת זאת מרירות PTU היתה גבוהה יותר בקרב מומחי היין מאשר הצרכנים, והיה הבדל סטטיסטי בין האוכלוסיות.

פני הלשון, עם שתי פטמיות טעם דמויות פטריה (Grey)

מנגד, הממוצעים והפיזור של הטועמים מול מי שלא טועמים לא היו תלויים באותה 'הרפתקנות קולינארית'. במילים אחרות, הנתונים האלה מצביעים על כך שאנשים יכולים לבחור למשל קריירות שונות בהתבסס על יכולת החישה שלהם, אבל ביטוי גנטי לא מסביר את הנכונות לנסות גרויים חדשים.

ועכשיו בטח נשארתם עם שתי שאלות:

1. האם אני טועם או לא טועם PTU?

2. מה, לכל הרוחות, המשמעות של כל זה?

לשאלה הראשונה אני יכול לענות ש'כן' (אחרת  הייתי מפרסם את המאמר הזה?). לגבי השאלה השניה: אין לי מושג, אבל זה נשמע טוב.