פחיות היין, שהן כבר טרנד די נפוץ בארה"ב ובמדינות אחרות, חודרות גם לישראל. לצד יתרונות למוצרים האלה, יש בהם גם לא מעט צדדים פחות רצויים, וחשוב לשים אליהם לב
הקורונה עשתה לא מעט בהתיחסות של צרכנים לנושאים כמו בריאות, סביבה, מודעות לשרשרת אספקה ועוד. עדיין לא ברור כמה מהדברים האלה ימשיכו להטריד אותנו גם בעתיד, אבל כבר היום ברור שבשנתיים האחרונות שינינו מאוד את הרגלי הצריכה שלנו, והתמהיל העתידי שלהם יהיה שונה.
יין בפחית הוא לא טרנד קורנ'אי מובהק (החל עוד קודם), אבל הוא כן צבר תאוצה בשנה וחצי האחרונות: במדינות בהן יש הרבה סגרים ובידודים ואנשים נשארו בבית, קל לצרוך יין כזה כיון שהוא ארוז במארזים קטנים משל בקבוק (נפחים של חצי בקבוק לערך), קל לסחוב הביתה והמחירים לרוב – נמוכים.
יין בפחית – יתרונות
- פחיות קל מאוד לקרר וניתן לקרר אותן מהר יותר. הן מתאימות מאוד לאירועים, פיקניקים וגם לקירור ביתי, כיון שהן "נארזות" במקרר בצורה יותר קומפקטית.
- אלומיניום הוא חומר קל ויעיל יותר במחזור, גם אם לא מקפידים על הפרדת האשפה. זכוכית – עם כל היתרונות שלה – היא עדיין יקרה יותר במשאבים.
- שתיית יין מפחית מכניסה בכל זאת קצת אוויר בתהליך (ושונה בכך משתייה ישירה מבקבוק), כך שמקבלים קצת ארומות וטעמים.
- הפחיות קלות יותר בשינוע: זכוכית יקרה יותר – הרבה יותר כבדה – ולכן דורשת יותר דלק בהובלה, למשל.
- אין צורך במחלץ – פותחן בקבוקים
- אין בעיה של TCA או קלוקלים אחרים והפחיות בנויות כך שהן לא מפרישות חומרי טעם או ריחות לא רצויים ליין.
- בגלל שהנפח יחסית קטן, אין בעיה של בזבוז, אם לא מסיימים את כל התכולה (או שזורקים מעט, יחסית).
חסרונות של יין בפחית
- תדמיתיים בעיקר: עדיין, רוב, אם לא כל, היין שנמכר בפחיות הוא יין לבן או רוזה. יש גם יינות אדומים – אפילו יחסית יקרים – אבל רוב הקהל רוצה ויקבל את היינות היקרים שלו בבקבוקים (כבדים?!) ותחת פקק. יש הרבה יצרנים שממלאים את אותו יין בשתי הצורות – פחית ובקבוק.
- אי אפשר לכוון את מידת החימצון של היין כאשר הוא בפחית: ברגע שהיין בפנים, הוא שם לנצח, כל עוד הפחית לא נרקבת או מתפרקת. אוויר לא חודר פנימה והיין חתום למעשה כמו במכל זכוכית או נירוסטה.
- למרות שהפה לא מתחבר ישירות לפחית, כמו בבקבוק, עדיין מקבלים פחות ארומות וטעמים בשתייה ישירה מפחית. עדיף לכן להעביר את היין (אני בכוונה לא משתמש במילה "למזוג") לכוס, ולשתות ממנה. זאת, על אף שרוב צרכני היין בצורה הזו, הענין הזה פחות מעניין אותם.
סכנות של יין בפחית
"אנחנו פונים בעיקר לשוק הצעיר", יגידו או כבר אמרו כל מי שמוכרים יין בפחיות – בארץ ובחו"ל. אני לא חיב לצטט את העוסקים במלאכה, אבל די אם נסתכל במה ש'כרמל' אמרו עוד ב- 2017 על פחיות ה- BUZZ שלהם, כדי להבין את הרעיון:
"יין בפחית מתאים לצעירים בגילאי 20-35, העושים את צעדיהם הראשונים בעולם היין, אוהבי חדשנות; צרכני ON THE GO כמו גם לגברים שלעיתים היין המבעבע מהווה מחסום צריכה עבורם כיוון שנתפס כמשקה נשי."
פנייה לשוק הצעיר יכולה להיעשותנכון, ואז אין איתה בעיה. הבעיה שלי מתחילה עם פניה "צעירה מדי", לשוק הצעיר הזה. יש גבול לטעמי בין פחיות יין שנראות כמו פחיות של יין, לבין פחיות יין שנראות כמו משקה שמיועד לילדים. בתחום הזה במיוחד – ולו רק בגלל הנגישות של המשקה – יידרש פיקוח עצמי והבנה של היצרנים והמשווקים, ועין מאוד פקוחה של הרגולטור.
דוגמאות לזה אפשר לראות בגלריה של התמונות שהבאתי, בין השאר של יצרנית יין איטלקית בשם MAGEA, שפיתחה מותג יין בפחיות שנראה לכאורה כאילו הוא פונה לבני 10 – 12, יותר מאשר למילניאלס או בני 30. אם מסתכלים על הפחיות האלה, לפחות בחזית, יש מעט מאוד על כך שמעיד שיש בהן יין, או שקהל היעד אמור להיות בני 18 ויותר. ארידת המאסטר נראית כאילו נועדה להפך את רוי ליכטנשטיין בקברו.
בעיות אחרות יש עם עיצוב שנראה דומה מאוד לזה של קוקה קולה, למשל.
מה ילד יום? אני לא יודע. כבר ראינו שבלונים הם אולי לא הדימוי הטוב ביותר לקונדומים, ואני רק מקווה שלא נגלה שדמויות קומיקס חוטפות הנגאובר אחרי שתיית יין.
כל התמונות הן מאתרי היצרניות או יח"צ (תמונת MINE מדף הפייסבוק של אדום כהה)