כמה מילים על האיזקאיה של הוד השרון
יאמטויה, המסעדה היפנית, ממוקמת ברחוב בני ברית 6, בהוד השרון. זוהי מעין מובלעת של עסקים, שכוללת בר (אגנס), חנות פירות וירקות, יצרן של אוכל תימני ואפילו מספרה. הגענו בערב, ורק ההתעקשות שלי ש"יש שם מסעדה" הצליחה לשכנע את הנוער שיש בשביל מה לרדת מאוטו.
בקיצור – מבחוץ היא לא משהו.
בפנים לא מדובר על מקום מפאור במיוחד: חלל גדול, נעים (היה יכול להיות מאוורר יותר ופחות דחוס בריחות מהמטבח), עם מנגה על הקירות וריהוט עץ רזה. לא מה שהייתי מגדיר "מסעדה רומנטית", למשל, אלא "מקום לאכול בו". איזאקאיה. אם אתם בעניין של לשבת על הבר, עשוי להיות לכם יותר מעניין, במיוחד אם תגיעו בשעות היותר מאוחרות, כאשר האור מעומעם יותר.
שתי נקודות זכות למסעדה:
- תפריט סאקה מרשים, שכולל הרבה סוגים, מרמות איכות וליטוש שונות. לא מאוד יקרים, אבל אני מניח שיש גם גבול למה שאפשר למכור ללקוח הישראלי. התפריט מבואר היטב, וכל סאקה מדורג לפי דרגות יובש. מה שכן, אי אפשר לדעת מה יקר יותר ומה פחות, כיון שיש הרבה מאוד מידות (150 מ"ל, 300 מ"ל, 720 מ"ל, 750 מ"ל, כוס, שוט) בתפריט. הסיבה לכך היא המארזים הלא מאוד שיטתיים של יצרני הסאקה, אבל זה לא עושה את החיים קלים יותר.
- נקודת זכות שנייה היא איכות המרכיבים: הכול – באמת הכול – היה ברמה טובה וטובה מאוד, טרי ואיכותי.
מה אכלנו?
הזמנו חמוצים יפניים שהיו טעימים – 14 ש"ח, אבל לא ממש מגוונים. כרוב, בעיקר.
שתי קומבינציות סושי: קומבינציית סלמון (58 ש"ח) וקומבינציית דגים ופירות ים (69 ש"ח). שתיהן היו טעימות, עשירות בסוגים שונים של נתחים ושילובים. "בתל אביב," אמר השריונר, "היית משלם לפחות פי אחד וחצי על מה שהיה מונח לפניך." אמירה מרגיעה מפיו של מי שהתפרנס כנוער משטיפת כלים באחת מהיפניות הכי מבוקשות בצפון תל אביב.
מהמנות העיקריות הזמנו שני מרקי ראמן ומנה אחת מהתפריט היפני המסורתי: אטצו- אגה נאבה.
הנאבה הוא סוג של hot pot יפני: רכיבים שונים ברוטב בעל טעמים יחסית מודגשים. טובלים ירקות שונים ברוטב ומוסיפים לו, ובסופו של דבר, לאחר שאוכלים את הכול, נשאר רוטב עשיר בטעמיו; מעין מרק. באתר המסעדה המנה מתוארת כ"נאבה עם אטריות הרוסאמה, פטריות שיטקה וגזר. מוגש עם בצל ירוק, צנון כתוש, רוטב פונזו וקערת אורז מאודה" והגרסה הזו – אטצו – מכילה טופו.
מרקי הראמן היו טובים ועשירים, שניהם היו מבוססים בעיקר על ציר בשר לבן, מאוד "עבה" ושומני. לי הוא היה קצת שומני מדי, ולכן ניסיתי לשתות ממנו לפני שהוא מצפה את הכל בשומן מהבשר הלבן, אבל זה רק אני. סוג המרק הזה אמור להיות כמעט חלבי ואמורים לשתות אותו בסוף. מה שכן, האטריות עצמן היו תעשייתיות ומאכזבות, אבל ניחא; בסופו של דבר, הבוטה ראמן – הראמן הבסיסי יותר, עם נתחי pork belly, וגם האבי ראמן – עם פירות הים – היו שניהם טובים. (59 – 69 ש"ח).
שרות: בסדר. קצת צפוף, אבל מלא כוונות טובות. משום מה, כל הזמן הרגשתי כאילו בוחנים אותי. אולי זה בגלל הראמן.
סיכום כסף: 337 ש"ח ללא משקאות, שהיו מוסיפים לחשבון כל סכום שבין 30 – 50 ש"ח לכוס משקה. מחירי הבירה – 32 ש"ח לבקבוק סאפורו או אסהי (13 ש"ח בחנות), 35 ש"ח לבקבוק קירין ו- 28 ש"ח לטובורג – סתם גבוהים מאוד. למה?
סיכום כיף: בסדר. תמורה טובה לכסף במושגים של אוכל, אבל לא יותר. יאמטויה היא חוויה נחמדה לאמצע שבוע, אבל היא לא מחוייכת, לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות והיא חסרת 'אומפף'.
ימאטויה הוד השרון
רח' בני ברית 6
חניה – יש.
צמחונים/טבעונים/נטולי גלוטן – יש.
נגישות – יש.