יקב טפרברג משיק מלבק ושרדונה בסדרת אסנס ועושה את זה טוב מאוד
טפרברג אסנס שרדונה 2014
לא פשוט לעשות שרדונה טוב בארץ. יותר מדי עץ או פחות מדי עץ, טרופי, לא טרופי, יותר מדי על הצד הלימוני-הדרי, פריך מדי או שלא… אמריקאי או שלא… אופנות באות ואופנות הולכות, ויש מעט יקבים שמצליחים לנווט בין הטיפות: לעשות יין שעדיין שומר על הפירותיות שלו, בלי לזנוח את מה שהשרדונה טוב בו מאוד, וזה לקבל באהבה תסיסה והתבגרות בחבית.
הפעם נראה ששיקי ראוכברגר ואוליבייה פרתי (רו"פ) – הייננים של טפרברג – הצליחו למצוא את האיזון הזה, ומגישים אותו תמורת הסכום הנאה של 70 ש"ח לצרכן. הם לוקחים את הפרי מכרם לא צעיר (נטיעות 2004) בעמק במבוא חורון, כרם שנהנה ממזג אוויר שפוי וטמפרטורות נוחות. את התירוש הם מתסיסים קודם כל המכלי נירוסטה, ולאחר שלושה ימים, כשתהליך תופס תאוצה, הם מעבירים את הכל לחביות בורגון. שם היין נשאר על השמרים והמשקעים במשך 11 חודש.
למרות הבציר בבשלות יחסית גבוהה, היין מצליח לשמור על רעננות מאוד יפה. העץ מורגש באף הראשון, אבל מעבר לזה הוא לא מעיק, אלא נותן ליין רוחב וגוף. יש בו בהחלט מתיקות פרי קלילה ונעימה מאוד, עם ארומות טרופיות, כשהפה מתובל ורענן. הסיומת טובה, עם חמיצות גבוהה. (89).
טפרברג אסנס מלבק 2013
ביננו, המלבק הוא הזן של טפרברג. אפשר כבר בהחלט להקיבל את מה שיהקב הזה עושה עם המלבק למה שוויתקין עשו עם הקריניאן או מה שסוסון ים עשה ועושה עם השנין בלאן ואפילו עם הזיפנדל. דברים שאחרים מנסים לעשות, אבל לא בהכרח מצליחים. ליקב יש כ- 200 דונם מהזן הזה, מה שאמור להספיק להם להרבה מאוד בקבוקי יין, עם יבול של 800 – 900 ק"ג לדונם: הם מגדלים אותו על כנה מרסנת (כדי להשאר בתחום של 800 ק"ג ולא 1,500 ק"ג לדונם, מה שהזן יכול לתת בקלות), ומטפלים בו מאוד במסירות.
המלבק הזה (100 ש"ח) נותן מה שיינות יקרים וגדולים ממנו לא מצליחים לתת. אף מעניין, עם ארומות טובות: פרי סגול כהה, טרי, בשרניוּת מאוד אלגנטית, מעודנת, ופרחוניות. כל זה על רקע של פלפל לבן מהחבית, שנשארת כאן מאוד ברקע. החמיצות טובה והיין מאוזן מאוד. הסיומת טאנית-עדינה, ארוכה ו"קרה" באופייה; לא מתוקה או מעיקה. זהו יין שמתאים מאוד לגבינות בקר מתבגרות ובשרים אדומים קלים. (90)